להשאיר חותם כתוב בספרייה הלאומית

 

בפוסטים בבלוג זה עסקתי לא מעט בהשארת חותם אחרי "הישורת האחרונה". 

עסקתי בפוסטים גם בניסיון להשאיר חותם דיגיטלי באמצעות רשתות חברתיות ופלטפורמות דיגיטליות אחרות. 

כתיבה  היא דרך להשארת חותם. גם שלי.  

הספרייה הלאומית החדשה

הספרייה הלאומית החדשה בירושלים. 
זכויות יוצרים לתמונה: אבי רוזנטל
29 בדצמבר 2023
Copyrights: Avi Rosenthal, 29.12.2023

ב-29 בדצמבר התקיים מפגש מתנדבי ויקימדיה ישראל  בספרייה הלאומית החדשה בירושלים. 

אני כותב ערכים בויקיפדיה העברית כבר מספר רב של שנים.

ויקימדיה היא עמותת האם של הויקיפדיה. הפעילות בה מיועדת לקדם ולפתח את קהילת הויקיפדיה. 

זה נעשה בין השאר באמצעות כנסים ובאמצעות קורסים לכתיבה בויקיפדיה. 

מתנדבים בויקימדיה עשויים למשל ללמד בקורסים לכתיבה בויקיפדיה. 

בספרייה הלאומית הישנה התקימו קורסים כאלה פעם בחודש בימי שישי (תודה לגברת אורלי סימון מהספרייה הלאומית שעזרה לקיים אותם). 

הכוונה היא לחדש אותם במבנה היפה במיוחד של הספרייה הלאומית שנחנך לא מכבר. 

אני מתנדב חדש שתרם עד כה מעט. 

המפגש כלל גם סיור מודרך בפנינה הארכיטקטונית הכוללת את הבניין ואת מה שמקיף אותו. 

הספרייה הלאומית החדשה. אחסון ספרים ללא מגע יד אדם.
זכויות יוצרים לתמונה: אבי רוזנטל
29 בדצמבר 2023
Copyrights: Avi Rosenthal, 29.12.2023

בין השאר ראינו מבחוץ את האחסון של ספרים במקום סגור עם מעט חמצן (מעט מדי לבני אדם שנושמים) על מנת לשמר את הספרים.

מערכות ממוחשבות מתקדמות מאפשרות איתור מחסנית בה נמצא ספר והוצאתה החוצה לצורך שימוש בספר.

הביקור שלי היום בספרייה או כיצד הדברים מתחברים?

ידעתי שיש חובה לשלוח לספרייה הלאומית כל ספר המתפרסם בישראל. 

בשבילי זו הייתה חובה נעימה ולכן שלחתי לספרייה הלאומית העתקים דיגיטליים של ארבעת ספרי הברידג' שכתבתי. 

אם מדברים על השארת חותם, אז כל ספר שמגיע לספרייה הלאומית נרשם ביחד עם שם המחבר במאגר בינלאומי של כותבי ספרים. 

גם אם אני לא משלה את עצמי שבמקרה שלי מדובר בספרי מופת, זהו סוג של השארת חותם. 

בסיור למדתי שהספרים שנשמרים ללא מגע יד אדם עשויים להיוותר זמן ארוך יותר מאשר ההעתקים הדיגיטליים. 

כך למשל, אם יהיה בעתיד הרחוק שינוי פורמט יתכן שהספרים בפורמט של קבצי ה-PDF ששלחתי לא יהיו קריאים. 

אני נוטה לייחס הסתברות אפסית לתרחיש הזה, אבל עלול להיות תרחיש של פגיעה במאגר הממוחשב בספרייה באמצעות התקפת סייבר או התקפה אחרת. 

האפשרות של תרחיש כזה נראית לי גבוהה יותר. 

מסתבר שלא רק למתים יש חיים אחרי המוות בעולם הדיגיטלי, גם לספרים.

אצל ספרים זה קצת שונה: דווקא להעתק הפיזי השמור בספרייה הלאומית עשויה להיות תוחלת חיים ארוכה יותר מאשר להעתקים הדיגיטליים. 

השורה התחתונה היא שצעדתי היום (2.1.2024) מביתי בשכונת בית הכרם לספרייה הלאומית החדשה ומסרתי שני העתקי נייר של אחד הספרים שלי לצורך הכנסתם לספרייה ללא מגע יד אדם.

במהלך הסיור למדתי גם שהמאגר כולל גם פריטים אחרים, למשל: הזמנות לחתונה ועבודות דוקטורט ועבודות מסטר. 

הבאתי גם שני העתקים פיזיים של עבודת המסטר שלי באוניברסיטה העברית.

את העבודה סיימתי בשנת 1986. 

זה היה לפני שהיה אינטרנט. יש לי רק העתקים פיזיים של העבודה. אין לי העתקים דיגיטליים.

מאחורי עבודת המסטר מסתתר סיפור מעניין אבל הוא ראוי לפוסט משלו.