כמי שעוסק הרבה ב"אזורים כחולים" אני רואה את הצד האופטימי של חיים ארוכים. למטבע הזו יש שני צדדים.
נגעתי גם בצד השני האפל במספר פוסטים, למשל:
חוויתי את זה באופן אישי כשהוריי היו במצב סיעודי.
הכתבה של רותם שטרקמן בדה-מרקר של ה-31.1.25 חשובה בהקשר זה.
בכתבה מראיין שטרקמן את דוד גורדון, משקיע ויועץ לבריאות דיגיטלית, חוקר אורח במרכז Minderoo לטכנולוגיה ודמוקרטיה בקיימברידג'.
כמוני גם, דוד גורדון חווה באופן אישי טיפול בהורים סיעודיים הוא חוקר את הנושא של מצבים סיעודיים בהזדקנות.
בשונה מהתקופה בה היו הוריי סיעודיים, היום שכיח יותר המודל של טיפול באדם סיעודי בביתו באמצעות עובד זר.
הכתבה חשובה לאנשים המתקרבים לגיל 75 או שעברו אותו ולכאלה שיש להם הורים בטווח הגילים האלה.
כבר אמר בלטסר גרסיאן במאה ה-17: " לא צריך שנטבע כדי לחשוב על הסכנה".
מהכתבה יכולים האנשים שהזכרתי לנסות להיערך לסיכון כזה.
אגב, גם אני בגיל 73 צריך להיערך לסיכון כזה.
נתונים חשובים שמוזכרים בכתבה
2. במדינת ישראל תוחלת החיים של גברים שהגיעו לגיל 65 היא 84.
3. עד גיל 75 מרבית האנשים מתפקדים.
4. מעל גיל 75 נמצאים ברמת סיכון גבוהה לההיפך לסיעודיים.
5. בישראל חיים כחצי מיליון אנשים בגילים 75-85.
6. רבע מהם יהיו סיעודיים עד גיל 80.
7. כמחצית מאלה שמעל לגיל 85 יהיו סיעודיים.
8. עלות עובד/ת זר/ה מגיעה לפחות ל-6,000 ש"ח לחודש.
7. העובד הזר יוצא לחופשות סוף שבוע ולחופשות שנתיות וצריך למצוא פתרון חלופי.
8. אחוז גבוה מהסיעודיים סובלים מדמנציה.
הבעיה המהותית
במדינת ישראל אין גורם אחד המתכלל את הטיפול הסיעודי.
משפחות של קשישים סיעודיים צריכות לנהל פרויקט מורכב, יקר וקשה לביצוע בתחום שכמעט תמיד אין להן מושג בו.
הן גם צריכות לבחור בעובד זר ולדאוג לתהליך הפורמלי של הסדרת עבודתו. מדובר בעלות כספית גם של הסדרה וגם של העסקה.
קושי מהותי נוסף
הביטוחים הסיעודיים קורסים. כולל ביטוחים סיעודיים של אזרחים ותיקים ששילמו לביטוח במשך שנים וכשמגיע הרגע בו הם נזקקים לביטוח הם מקבלים הרבה פחות ממה שתכננו, אם בכלל.
היערכות מראש
דוד גורדן ממליץ לבצע שני דברים מראש משום שאדם דמנטי אינו יכול לבצע אותם:
1. יפוי כוח מתמשך
מאפשר לבני משפחה או למיופה כוח אחר לבצע פעולות במקום חולה דמנטי.
אני בהחלט מסכים עם דוד גורדון ובאופן אישי דאגתי כבר ליפוי כוח מתמשך שאני מקווה שלא יהיה בו שימוש בשנים הקרובות ואולי אזכה לכך שלא יהיה בו שימוש כלל.
2. להביע באופן פורמלי את רצונו בהקשר של הארכת חיים
מי שאינו מעוניין בהארכת חייו במצב סיעודי דמנטי או במצב סיעודי אחר, צריך למלא מראש טופס.
חלופה אחרת היא נסיעה למדינה אחרת שמאפשרת המתה של אנשים דמנטיים.
רשימה חלקית נכון להיום: הולנד, בלגיה, שויץ, קנדה, לוקסמבוג.
גם בעניין זה אין לי חילוקי דעות עם דוד גורדון. טרם ביצעתי תהליך פורמלי.
מעל דפי בלוג זה אני מודיע שאם אהיה דמנטי כך שלא אתפקד שכלית באופן סביר, אעדיף לסיים את חיי מוקדם ככל האפשר.
3. דברים פורמליים נוספים כמו צוואה
גם צוואה לא ניתן לערוך כשמישהו דמנטי. לא מצאתי התיחסות לכך בכתבה.
4. דברים נוספים
דברים נוספים תוכלו למצוא בפוסט: "לי זה לא יקרה": כיצד להיערך למוות בטרם עת?
משהו אופטימי
לפני יומיים (30.1.25) חזר גדי מוזס איש מעל לגיל 80 אחרי שהייה של 482 בשבי ארגון טרור בעזה.
האיש מעורר השראה. בתאו צעד כל יום שבעה קילומטר ואחרי חזרתו אמר שישקיע את מאמציו בשיקום קיבוצו ניר עוז.
גדי מוזס הוא עדות חיה לכך שיש אנשים מעל גיל 75 שמתפקדים באופן מלא. הם חיים גם בינינו ולא רק ב"אזורים כחולים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה