יום שישי, 28 בפברואר 2025

אלי שרעבי: לחזור מהתופת ולהישאר בן אדם

 


מזמן לא התרשמתי מאדם כמו שהתרשמתי מאלי שרעבי, חבר קיבוץ בארי, ששוחרר לפני זמן לא ארוך משבי בעזה. לכולנו יש מה ללמוד מהאיש הנפלא הזה. 

כשצפינו בו ובשני החטופים שחזרו ביחד איתו מהשבי הארוך בעזה במצב פיזי נורא יכולנו רק לרחם עליו. אדם שאיבד את עולמו: אשתו ובנותיו נרצחו, אחיו נרצח בשבי החמאס והוא עצמו נראה במצב נורא אחרי העינויים וההרעבה בעזה. 

אדם שהיה קרוב להיות בעצמו אחרי "הישורת האחרונה".


אלי שרעבי שראינו כשלושה שבועות אחרי חזרתו מהשבי, בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין (27.2.25) היה אדם לגמרי אחר. 

אדם שלא נתן לבשורה המרה של אובדן כל בנות משפחתו הגרעינית ושל אחיו בשבי החמאס לשבור אותו, 

אדם שאינו מפחד לגעת בכל הנושאים הכי כואבים, למרות שאילנה דיין הציעה לו להגביל אותה בנושאים שקשים לו.

אדם שבא לאולפן לטובת החטופים שנותרו עדיין בשבי. במיוחד החטוף אלון אהל. 

בחור צעיר שהיה ביחד איתו במינהרה במשך יותר משנה, כשהם כבולים ומעונים והוא תמך בו לכל אורך התקופה כמו אב. 

הוא גם הכין את אלון לאפשרות שהוא כאדם בשנות ה-50 של חייו ישוחרר לפני אלון.

אלון שהושאר פצוע לבד אחרי שכל אלה ששהו ביחד איתו במנהרה חזרו לארץ.

 

שרעבי תיאר את הגישה ההישרדותית שלו במהלך השבי. ההתמקדות בדברים העכשוויים הקונקרטיים כמו עוד קצת מזון או שתייה. 

חריגה ומרשימה במיוחד התיחסותו לאובדן אשתו ובנותיו. במקום לבכות את האובדן הנורא הוא דיבר על כך שזכה לשלושים שנים טובות עם אשתו ועל השנים שזכה לחיות עם בנותיו. 

אין לי מושג האם שרעבי מכיר את התפיסת של זן בודהיזם היפני, אבל ההתנהלות שלו וההתמקדות בהווה בהחלט מזכירות את התפיסה הזו המתמקדת בהוה הקונקרטי. 

הוא בהחלט נראה כאדם שיתמודד באופן מרשים עם השבר הנורא ויבנה את עצמו מחדש.


אלי שרעבי אינו היחיד


שרעבי אינו היחיד שהתרשמתי מההתמודדות שלו באופן יוצא דופן. לא אזכיר שמות אחרים על מנת לא לקפח בטעות מישהו או מישהי.

אנחנו רואים הרבה אנשים טובים מרשימים וערכיים ששרדו את השבי וכשחזרו מתמקדים בהחזרת החטופים שנותרו מאחור ובשיקום הקהילות שלהם.

 
אנחנו רואים את רוב משפחות של חטופים, שחזרו בחיים או, לצערנו הרב, החוזרו מתים, מתיצבות ואומרות שהן ימשיכו להאבק עד החזרת אחרון החטופים. 


האנשים האלה מייצגים את ישראל היפה, את הערכים של מקימי ומנהיגי מדינת ישראל, מימין ומשמאל,  מהקמתה, במשך שנים ארוכות . 

ערכים של ערבות הדדית ואי הפקרת פצועים בשטח. 


לא הגיע להם לעבור את מה שהם עברו, אבל לא תמיד הימנעות מסיכון תלויה בהם.  


בקצה השני של הסקלה מצוי בנימין נתניהו, האיש שאחראי על האסון הגדול בתולדות מדינת ישראל יותר מכל אחד אחר. 

האיש שלו היה פועל אחרת ניתן היה להימנע מהאסון הנורא או לפחות להקטין אותו.

האיש ששם את האינטרסים האישיים שלו לפני כל דבר אחר, כולל הימנעות מהחזרת החטופים במועד מוקדם יותר. זה היה חוסך חיי חטופים והרבה סבל לחטופים שחזרו מהתופת וכאלה שעדיין שם. 

האיש שלא לקח אחריות על מעשיו ולא גילה אמפתיה לאלה שנפגעו.

  

 






יום שבת, 1 בפברואר 2025

הצד האפל של סוף "הישורת האחרונה"

 



כמי שעוסק הרבה ב"אזורים כחולים" אני רואה את הצד האופטימי של חיים ארוכים. למטבע הזו יש שני צדדים. 

נגעתי גם בצד השני האפל במספר פוסטים, למשל:  

 

חוויתי את זה באופן אישי כשהוריי היו במצב סיעודי

הכתבה של רותם שטרקמן בדה-מרקר של ה-31.1.25 חשובה בהקשר זה

בכתבה מראיין שטרקמן את דוד גורדון, משקיע ויועץ לבריאות דיגיטלית, חוקר אורח במרכז Minderoo לטכנולוגיה ודמוקרטיה בקיימברידג'. 
כמוני גם, דוד גורדון חווה באופן אישי טיפול בהורים סיעודיים הוא חוקר את הנושא של מצבים סיעודיים בהזדקנות. 
בשונה מהתקופה בה היו הוריי סיעודיים, היום שכיח יותר המודל של טיפול באדם סיעודי בביתו באמצעות עובד זר.

הכתבה חשובה לאנשים המתקרבים לגיל 75 או שעברו אותו ולכאלה שיש להם הורים בטווח הגילים האלה. 
כבר אמר בלטסר גרסיאן במאה ה-17: " לא צריך שנטבע כדי לחשוב על הסכנה". 
מהכתבה יכולים האנשים שהזכרתי לנסות להיערך לסיכון כזה. 
אגב, גם אני בגיל 73 צריך להיערך לסיכון כזה. 

נתונים חשובים שמוזכרים בכתבה


1. במדינת ישראל תוחלת החיים של נשים שהגיעו לגיל 65 היא 87. 

2. במדינת ישראל תוחלת החיים של גברים שהגיעו לגיל 65 היא 84.

3. עד גיל 75 מרבית האנשים מתפקדים.

4. מעל גיל 75 נמצאים ברמת סיכון גבוהה לההיפך לסיעודיים.

5. בישראל חיים כחצי מיליון אנשים בגילים 75-85. 

6. רבע מהם יהיו סיעודיים עד גיל 80.

7. כמחצית מאלה שמעל לגיל 85 יהיו סיעודיים. 

8. עלות עובד/ת זר/ה מגיעה לפחות ל-6,000 ש"ח לחודש.

7. העובד הזר יוצא לחופשות סוף שבוע ולחופשות שנתיות וצריך למצוא פתרון חלופי. 

8. אחוז גבוה מהסיעודיים סובלים מדמנציה.


הבעיה המהותית


במדינת ישראל אין גורם אחד המתכלל את הטיפול הסיעודי. 
משפחות של קשישים סיעודיים צריכות לנהל פרויקט מורכב,  יקר וקשה לביצוע בתחום שכמעט תמיד אין להן מושג בו. 
הן גם צריכות לבחור בעובד זר ולדאוג לתהליך הפורמלי של הסדרת עבודתו. מדובר בעלות כספית גם של  הסדרה וגם של העסקה.

קושי מהותי נוסף

 
הביטוחים הסיעודיים קורסים. כולל ביטוחים סיעודיים של אזרחים ותיקים ששילמו לביטוח במשך שנים וכשמגיע הרגע בו הם נזקקים לביטוח הם מקבלים הרבה פחות ממה שתכננו, אם בכלל.


היערכות מראש



דוד גורדן ממליץ לבצע שני דברים מראש משום שאדם דמנטי אינו יכול לבצע אותם: 

1. יפוי כוח מתמשך
מאפשר לבני משפחה או למיופה כוח אחר לבצע פעולות במקום חולה דמנטי. 
אני בהחלט מסכים עם דוד גורדון ובאופן אישי דאגתי כבר ליפוי כוח מתמשך שאני מקווה שלא יהיה בו שימוש בשנים הקרובות ואולי אזכה לכך שלא יהיה בו שימוש כלל. 

2. להביע באופן פורמלי את רצונו בהקשר של הארכת חיים
מי שאינו מעוניין בהארכת חייו במצב סיעודי דמנטי או במצב סיעודי אחר, צריך למלא מראש טופס. 
חלופה אחרת היא נסיעה למדינה אחרת שמאפשרת המתה של אנשים דמנטיים.
רשימה חלקית נכון להיום: הולנד, בלגיה, שויץ, קנדה, לוקסמבוג.
גם בעניין זה אין לי חילוקי דעות עם דוד גורדון. טרם ביצעתי תהליך פורמלי.
מעל דפי בלוג זה אני מודיע שאם אהיה דמנטי כך שלא אתפקד שכלית באופן סביר, אעדיף לסיים את חיי מוקדם ככל האפשר.

3. דברים פורמליים נוספים כמו צוואה
גם צוואה לא ניתן לערוך כשמישהו דמנטי. לא מצאתי התיחסות לכך בכתבה. 

4. דברים נוספים

דברים נוספים תוכלו למצוא בפוסט: "לי זה לא יקרה": כיצד להיערך למוות בטרם עת?


משהו אופטימי



לפני יומיים (30.1.25) חזר גדי מוזס איש מעל לגיל 80 אחרי שהייה של 482 בשבי ארגון טרור בעזה.  
האיש מעורר השראה. בתאו צעד כל יום שבעה קילומטר ואחרי חזרתו אמר שישקיע את מאמציו בשיקום קיבוצו ניר עוז. 
גדי מוזס הוא עדות חיה לכך שיש אנשים מעל גיל 75 שמתפקדים באופן מלא. הם חיים גם בינינו ולא רק ב"אזורים כחולים". 

 

התחלות מאושרות בחודש מרץ

  זכויות יוצרים לתמונה: ניר רוזנטל. באישור יוצר התמונה. צולם ב-26.3.2025 בלוג זה עוסק לא מעט בשלבים האחרונים בחיים.  הרישא של שמו "הישו...