מזמן לא התרשמתי מאדם כמו שהתרשמתי מאלי שרעבי, חבר קיבוץ בארי, ששוחרר לפני זמן לא ארוך משבי בעזה. לכולנו יש מה ללמוד מהאיש הנפלא הזה.
כשצפינו בו ובשני החטופים שחזרו ביחד איתו מהשבי הארוך בעזה במצב פיזי נורא יכולנו רק לרחם עליו. אדם שאיבד את עולמו: אשתו ובנותיו נרצחו, אחיו נרצח בשבי החמאס והוא עצמו נראה במצב נורא אחרי העינויים וההרעבה בעזה.
אדם שהיה קרוב להיות בעצמו אחרי "הישורת האחרונה".
אלי שרעבי שראינו כשלושה שבועות אחרי חזרתו מהשבי, בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין (27.2.25) היה אדם לגמרי אחר.
אדם שלא נתן לבשורה המרה של אובדן כל בנות משפחתו הגרעינית ושל אחיו בשבי החמאס לשבור אותו,
אדם שאינו מפחד לגעת בכל הנושאים הכי כואבים, למרות שאילנה דיין הציעה לו להגביל אותה בנושאים שקשים לו.
אדם שבא לאולפן לטובת החטופים שנותרו עדיין בשבי. במיוחד החטוף אלון אהל.
בחור צעיר שהיה ביחד איתו במינהרה במשך יותר משנה, כשהם כבולים ומעונים והוא תמך בו לכל אורך התקופה כמו אב.
הוא גם הכין את אלון לאפשרות שהוא כאדם בשנות ה-50 של חייו ישוחרר לפני אלון.
אלון שהושאר פצוע לבד אחרי שכל אלה ששהו ביחד איתו במנהרה חזרו לארץ.
שרעבי תיאר את הגישה ההישרדותית שלו במהלך השבי. ההתמקדות בדברים העכשוויים הקונקרטיים כמו עוד קצת מזון או שתייה.
חריגה ומרשימה במיוחד התיחסותו לאובדן אשתו ובנותיו. במקום לבכות את האובדן הנורא הוא דיבר על כך שזכה לשלושים שנים טובות עם אשתו ועל השנים שזכה לחיות עם בנותיו.
אין לי מושג האם שרעבי מכיר את התפיסת של זן בודהיזם היפני, אבל ההתנהלות שלו וההתמקדות בהווה בהחלט מזכירות את התפיסה הזו המתמקדת בהוה הקונקרטי.
הוא בהחלט נראה כאדם שיתמודד באופן מרשים עם השבר הנורא ויבנה את עצמו מחדש.
אלי שרעבי אינו היחיד
שרעבי אינו היחיד שהתרשמתי מההתמודדות שלו באופן יוצא דופן. לא אזכיר שמות אחרים על מנת לא לקפח בטעות מישהו או מישהי.
אנחנו רואים הרבה אנשים טובים מרשימים וערכיים ששרדו את השבי וכשחזרו מתמקדים בהחזרת החטופים שנותרו מאחור ובשיקום הקהילות שלהם.
אנחנו רואים את רוב משפחות של חטופים, שחזרו בחיים או, לצערנו הרב, החוזרו מתים, מתיצבות ואומרות שהן ימשיכו להאבק עד החזרת אחרון החטופים.
האנשים האלה מייצגים את ישראל היפה, את הערכים של מקימי ומנהיגי מדינת ישראל, מימין ומשמאל, מהקמתה, במשך שנים ארוכות .
ערכים של ערבות הדדית ואי הפקרת פצועים בשטח.
לא הגיע להם לעבור את מה שהם עברו, אבל לא תמיד הימנעות מסיכון תלויה בהם.
בקצה השני של הסקלה מצוי בנימין נתניהו, האיש שאחראי על האסון הגדול בתולדות מדינת ישראל יותר מכל אחד אחר.
האיש שלו היה פועל אחרת ניתן היה להימנע מהאסון הנורא או לפחות להקטין אותו.
האיש ששם את האינטרסים האישיים שלו לפני כל דבר אחר, כולל הימנעות מהחזרת החטופים במועד מוקדם יותר. זה היה חוסך חיי חטופים והרבה סבל לחטופים שחזרו מהתופת וכאלה שעדיין שם.
האיש שלא לקח אחריות על מעשיו ולא גילה אמפתיה לאלה שנפגעו.
