מסע לפולין: קרקוב - נגיעה קלה בשורשים של אימי

 

במסעעדה בקרקוב. זכויות יוצרים לתמונה: ערן רוזנטל
באישור בעל זכויות היוצרים לתמונה.
צולם בנובמבר 2025

ביום בו טיילנו בקרקוב לא נחשפנו לזוועות השואה. ביום הזה ראינו את הרובע היהודי בקרקוב ואת שעות אחה"צ והערב בילינו במרכז העיר. 

התמונה בראשית פוסט זה ממחישה זאת. צולמתי בה אוכל מרק מקומי מסורתי שמוגש בתוך לחם במקום בתוך קערה.

ברמה האישית שלי היום הזה היה נגיעה קלה בשורשים מצד אימי ז"ל. 

מסע שורשים

בפוסט מסע שורשים לקרושצ'נקו תיארתי ביקור של בן דוד שני שלי מאוסטרליה בעיירה זו בההתגוררו סבו, סבתו ואביו. 

באותה עיירה גדלה וגרה אימי ובה נרצחו בני משפחתה על ידי הנאצים. 

המבקר, שמעולם לא פגשתי אותו, צילם אנדרטה לזכר יהודי העיירה שנרצחו. ניתן לזהות  באנדרטה שמות של שתיים מארבע האחיות של אימי. 

בפוסט הזה אתאר את ילדותה ונערותה של אימי ז"ל ואקשר את זה לעיר קרקוב.

ילדותה ונערותה של אימי

רינה רוזנטל ואחרים לפני מלחמת העולם השנייה. אני לא מזהה אותה בתמונה

אימי הייתה הבת הצעירה ביותר במשפחתה. 

המשפחה הייתה משפחה חרדית. מישהו אמר לי שהם היו חסידי בעלז. 

אין לי מושג האם זה נכון. 

כששמעתי את זה כבר היה מאוחר מדי לשאול. לא היה אף אחד חי וצלול שהיה יכול לאשר או לשלול זאת.

אימה, אסתר, מתה ממחלה, שברפואה מתקדמת שלא הייתה אז ושם, כנראה הייתה מאריכה ימים. 

אביה ישראל, חלה בסרטן ונפטר יותר מאוחר. 

האחיות הגדולות כבר יצאו מהבית וחלקן התחתנו. 

בית הספר העממי והגימנסיה העברית בקרקוב. 
זכויות יוצרים: אבי רוזנטל
נובמבר 2025

אימי רצתה ללמוד בגימנסיה העברית בקרקוב, שהייתה העיר הקרובה ביותר.  

לא היו הורים ולא היה כסף. 

היא נסעה לקרקוב ושכרה חדר בדירה אצל משפחה. 

היא מימנה זאת באמצעות שיעורי עזר שנתנה. 

היה לה סט בגדים אחד או אולי שניים, שהיא הייתה מכבסת. 

היא סיפרה לי על בנות המחזור שלה שרובן היו עשירות ואת לימודיהן ואת הבגדים המהודרים שלהן מימנו ההורים שלהן. 

הלנה רובינשטיין

הבית ברובע היהודי בקרקוב בו גדלה הלנה רובינשטיין. זכויות יוצרים לתמונה: אבי רוזנטל
נובמבר 2025

ברחוב ראשי ברובע היהודי בקרקוב גדלה הלנה רובינשטיין. שמה האמיתי היה חנה רובינשטיין. כצעירה היגרה לאוסטרליה שם היו לה קרובי משפחה. היא לקחה איתה קרמים שהכינה אימה.  

לימים מהקרמים הללו תצמח חברת הקוסמטיקה שלה הקרויה על שמה, שתהפוך אותה לאחת הנשים העשירות בעולם. 

לסבתי מצד אימי היו הרבה אחיות. אחת מאחיותיה,  שאף היא התגוררה בקרושצ'נקו עם משפחתה, התחתנה עם אדם ששם משפחתו רובינשטיין. קרוב משפחה של אותה הלנה רובינשטיין. 

שניים מילדיה של אותה אחות של סבתי, רגינה ומרק,  היגרו לאוסטריה. שניהם עבדו במפעל הקוסמטיקה של הלנה רובינשטיין. 

רגינה ניהלה את הסניף המקומי של חברת הקוסמטיקה של הלנה רובינשטיין. מרק עבד שם. 

רגינה

לא היכרתי את רגינה. את סיפור החיים האומלל של רגינה שמעתי מאימי ז"ל שהתכתבה איתה. סיבת האומללות היה בנה היחיד. 

מרק

עם משפחתו של מרק אני בקשר טוב למרות הריחוק הפיזי. 

את מרק ואשתו, שהלכו כבר לעולמם, פגשתי כשביקרו בישראל. כפי שכתבתי, את בנו פיטר מעולם לא פגשתי. שתי אחיותיו היו בארץ שנה (כל אחת בנפרד) במסגרת פרויקט תגלית. 

כמובן שפגשתי אותן לא מעט. גם הנכד והנכדה שלו השתתפו בפרויקט תגלית. את הנכד פגשתי לא מעט. את הנכדה רק פעם אחת, משום שזו הייתה הבחירה שלה.

האחות שלהם שחזרה לקרושצ'נקו

אחת האחיות של רגינה ומרק שרדה את השואה וחזרה לקרושצ'נקו. 

היא נרצחה על ידי פולנים.

כפי שתקראו בפוסט הבא, בסדרת הפוסטים שלי על המסע לפולין, זה לא היה מקרה חריג.

אימי אחרי מלחמת העולם השנייה

אימי ז"ל עם תלמידים.
לא ברור לי האם זו תמונה מיד אחרי מלחמת העולם ה-2 או לפניה

אני כבר לא זוכר את שם הספר שכתב פרימו לוי ,ניצול אושוויץ, ובו תיאר את אירופה מיד אחרי מלחמת העולם השנייה. 

אני כן זוכר קטע שבו תיאר את אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה, כיבשת שבה מסתובבים מיליוני אנשים מנסים למצוא לעצמם מקום ובטווח קצר גם מזון וקורת גג.  

חלקם מנסים לחזור למקומות שמהם באו. 

חלקם ללא תעודות מזהות. 

רבים מהם אינם יודעים מה קרה ליקירהם במהלך המלחמה. 

אל תטעו. לא מדובר רק ביהודים. 

אימי

גם אימי נותרה אחרי המלחמה ללא מסמכים וללא בית לחזור אליו. 

היא החליטה לנסות להגיע לפריז על מנת לעבוד במפעל של הלנה רובינשטיין. 

לצורך כך, בהיעדר מסמכים מזהים, הייתה צריכה לחצות באופן לא חוקי את הגבול לצרפת. 

אחרי שחצתה את הגבול, הגיעה לאחת העיירות ודפקה בדלת של משפחה שלא הכירה. למזלה, זאת הייתה משפחה שרצתה לעזור ולא משפחה שרצתה להסגיר אותה לשלטונות על חצייה לא חוקית של הגבול. 

היא קיבלה מזון ולינה והצליחה להגיע לפריז. 

בפריז התקבלה לעבודה במפעל של הלנה רובינשטיין. היו לה חיים טובים מבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית. 

למרות זאת ב-1949 החליטה לעלות למדינת ישראל ממניעים ציוניים.  

בפוסט הבא

בפוסט הבא אכתוב על שתי עיירות בהן ביקרנו במסע  ובהן בוצע טבח ביהודים.

מסע לפולין: עם התבוסות הצבאיות: העלמה שיטתית של ראיות להשמדת עם

 

טרבלינקה, מעין פסי רכבת. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל, 11.25. 

בפוסט הקודם בסדרת הפוסטים על המסע לפולין עם "יד ושם" עסקתי ברוצח השקט. 

פוסט זה מתייחס למבצע 1005 ולפעולות יחידת 1005 במסגרת המלחמה אחרי המבצע. 

באמצעות היחידה הזו ניסו הנאצים להסתיר את ממדי ההשמדה שביצעו. היחידה החלה לפעול אחרי שהתחילו תבוסות צבאיות של הנאצים בשנת 1943. 

הפוסט מתייחס להיבט זה בהקשר של מה שראינו, או יותר מדויק לא ראינו, במסע לפולין עם "יד ושם" בשנת 2025. 

בהתחלה היה רצון להסתיר את ההשמדה ההמונית מטעמים של תגובות של מדינות אחרות ומטעמים של יתר שיתוף פעולה מצד הקורבנות שלא ימהרו להתמרד בהנחה שהם נמצאים במחנה עבודה ולא במחנה השמדה. 

כשהחלו תבוסות צבאיות של הנאצים, התחילו לחשוב על היום שאחרי. 

תפקיד היחידה היה להעלים, ככל שניתן, את היקף ההשמדה. 

בפוסט זה אתיחס למחנה טרבלינקה, אחד המחנות שהושמד על ידי הנאצים.  

 נעשתה בו העלמת עובדות שיטתית בהקשר של ההשמדה ההמונית של יהודים. 

טרבלינקה

מצבה של ינוש קורצ'אק בטרבלינקה שם נרצח. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל.
נובמבר 2025

היו מחנות ריכוז והיו מחנות השמדה. טרבלינקה היה מחנה השמדה. טרבלינקה היה מחנה השמדה. הוא היה אחד משלושת מחנות ההשמדה הגדולים לרצח יהודי פולין במסגרת מבצע ריינהרד. 

השניים האחרים היו סוביבור ובלז'ץ. 

מה ההבדל בין מחנה השמדה ומחנה ריכוז? 

במחנה ריכוז עבדו. מי שלא היה מסוגל לעבוד נרצח. כפי שקראתם בפוסט קודם תוחלת החיים של עובד הייתה תשעה חודשים. 

במחנה השמדה תוחלת החיים הייתה שבוע. מי שהגיע לשם נועד להשמדה בזמן קצר ככל שניתן. השאלה האם הוא עדיין מסוגל לעבוד הייתה פחות רלוונטית. 

היו מקרים חריגים של יהודים שהושארו לעבוד. אלה היו בעלי מקצועות שהנאצים נזקקו להם. 

עובדים אלה הושארו בחיים במשך זמן ארוך. התפקיד חייב את חלקם להסתובב בכל המחנה. 

המיקום של טרבלינקה

המחנה הוקם באזור יערות נידח במזרח פולין לא רחוק מהגבול עם אוקראינה. 

המקום נבחר מהסיבות הבאות:

1. אין הרבה תושבים שיכולים לשים לב להשמדה ולדווח.

2. לבורחים מהמחנה יש קושי להגיע למקום ישוב.

3. מעבר לגבול באוקראינה היו לא מעט אנטישמים. 

אלה היו מסגירים לנאצים יהודים שברחו מהמחנה והם נתקלו בהם.

בנוסף, חלק מהם שימשו כשומרים במחנה. אחד השומרים היה איוון דמיאניוק הידוע לשמצה (הוא גם שמר במחנה סוביבור). 

כיצד העלימה יחידה 1005 ראיות להשמדה? 

הושמדו מבנים במחנות כולל תכולתם. 

הוצאו גופות או שרידי גופות מקברים קבוצתיים של יהודים שהושמדו. הגופות נשרפו. האפר פוזר ולפעמים גם התווספה הסוואה באמצעות שתילת צמחייה. 

כשטרבלינקה הפסיק לתפקד כמחנה השמדה כמעט כל מבני המחנה הושמדו. 

על פי הויקיפדיה העברית, בטרבלינקה נשרפו רוב המבנים שהיו מבני עץ בשריפה במהלך מרד של אסירי המחנה באוגוסט 1943.

 יחידת 1005 השמידה את מה שנותר.

במחנות אחרים הנאצים השמידו ראיות עם המפלות הצבאיות, כולל מבנים. זה קרה כשלא מיהרו לברוח.

למעשה מבנים רבים במחנות השמדה, שבהם ביקרנו בשנת 2025, הם לא המבנים המקוריים אלא שחזור.  

 

איך שוחזרו מבני מחנה טרבלינקה?

כשהסוף של המחנה היה קרוב, מספר עובדים יהודים הבינו שאם ישארו במחנה ירצחו על ידי הנאצים. 

ההיכרות עם המחנה עזרה להם לתכנן בריחה. כמה מהם הגיעו ליערות ושרדו. 

לאחר המלחמה סיפקו מידע, שאיפשר את שחזור המחנה. 

במיוחד תרם אחד הניצולים שתפקידו חייב אותו להסתובב בכל המחנה על מנת לטפל בתשתית מסוימת והוא זכר היטב את מבנה המחנה. 

אגב, הידע, שלו ושל אחרים, על מבנה המחנה עזר להם גם במימוש הבריחה. 

הפוסט הבא יציג היבטים חיוביים יותר של פולין והוא יעסוק בעיר קרקוב.

מסע לפולין: הרוצח השקט

 

מיטות באושוויץ. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל. תאריך: 08.11.25

בפוסט הקודם על המסע לפולין עם "יד ושם" עסקתי בתכנון מדוקדק של השמדה. 

פוסט זה מתמקד ברוצח שקט. 

בהקשרים רפואיים המושג "הרוצח השקט" הוא כינוי ללחץ דם גבוה. 

לחץ דם גבוה גורם נזקים מצטברים שמבחינים בהם רק כשמתרחש אירוע כמו שבץ מוחי או התקף לב. 

בהקשר של השואה הרוצח השקט בו השתמשו הנאצים הוא רעב. 

רעב עשוי שלא להתגלות עד שלא נוצר נזק בריאותי מהותי או מוות. 

כשזה מתגלה, כמו במקרה של לחץ דם גבוה, זה עלול להיות מאוחר מדי בשביל הקורבנות. 

כפי שציינתי בפוסט הקודם הנאצים ניסו לרמות את הקורבנות ואת העולם כלו באמצעות הסתרת העובדה שמתבצעת השמדה שיטתית של יהודים וקבוצות אוכלוסייה נוספות. 

קל יותר להסתיר מוות מרעב, מאשר רצח באמצעות מכשור כזה או אחר.  

יתרונות הרעב כגורם ממית בתפיסת העולם הנאצית

בנוסף לקושי לזהות בינו לבין רצח, להרעבה יש יתרונות נוספים, עלפי תפיסת העולם הנאצית:

1. חיסכון כספי

פחות מזון. פחות הוצאה כספית.

2. אנשים רעבים מתמקדים בהשגת מזון

השגת עוד קמצוץ מזון על מנת להישרד ולחיות הופך לדבר החשוב ביותר עבור רוב האנשים המורעבים.

היכולת שלהם להתארגן לסוג כזה או אחר של התנגדות הרבה יותר קטנה מאשר של אנשים שמקבלים מספיק מזון. 

גם היכולת שלהם לנסות לברוח הרבה יותר קטנה. 

משפט לעצירים במחנה

הנאצים בנו טבלת סיווג של עצירים במחנות: יהודים בצהוב, הומוסקסואלים ולסביות בוורוד, צוענים, מתנגדי משטר וכיו"ב. 

היהודים היו במקום הנמוך ביותר בהיררכית העצירים. בתוך טור בטבלה היה מקום לסימון גרועים יותר. אלה שהפרו הוראות, למשל: ניסו לברוח. 

הם הועמדו למשפט בו שפטו עורכי דין מקומיים במדינה בה היה המחנה. הם שפטו, למורת רוחם או לשמחתם, על פי החוקים הנאציים. 

העונש עלול היה לכלול מעצר בתאים צרים שניתן בהם רק לעמוד. הוא היה יכול להיות גם עונש גרוע יותר.

כמובן שהוא כלל הפחתת כמויות מזון. 

אחת העבירות עליה נידונו הייתה גניבת מזון. אם עציר רעב הצליח לשים את ידו על קליפת תפוח אדמה או פרוסת לחם ונתפס הוא הועמד למשפט.

הערת שוליים

המודל הפסיכולוגי של העדפת הצרכים הבסיסיים כמו מזון, על פני צרכים בסיסיים פחות, הוצג באמצעות פירמידת הצרכים של אברהם מסלו. 

הפוסט הבא

הפוסט הבא יעסוק בניסיונות הנאצים להעלים ראיות לממדי השמדת יהודים החל משנת 1943.  

מסע לפולין עם "יד ושם": תכנון מדוקדק של השמדה

 

מסמך כלכלי של המשרד למשק וכלכלה של גרמניה הנאצית. מקור: המסע לפולין של "יד ושם"

בפוסט קודם כתבתי על המסע הצפוי שלי לפולין עם "יד ושם". 

בסדרת הפוסטים, שתיכתב בקרוב, אתיחס למסע המוצלח לפולין עם קבוצה טובה, מגוונת ומפרגנת ועם מדריכה מעולה. 

ההתיחסות למסע שהוא גם משא לא קל היא אישית שלי, כפי שאני עושה במרבית הפוסטים בבלוג זה. 

בפוסט זה אתיחס לשיטת ההשמדה של יהודים ואחרים. 

מדובר בשיטה מדויקת ומחושבת עד לפרטי פרטים, כפי שאתם רואים במסמך הקצר ברישא של הפוסט. 

המסמך מזכיר במעט ניתוחים כלכליים שאני ויועצים אחרים לכלכלת המשפחה מבצעים. 

במקרה זה מדובר במאזן הכנסות-הוצאות. 

יש הבדל אחד בין התכנון הכלכלי של המשרד למשק וכלכלה הנאצי לבין התכנון הכלכלי שנעשה עם ועבור לקוחות בכלכלת המשפחה. ההבדל הזה הוא מהותי.

אנחנו עושים אותו בשביל לעזור למשפחות וליחידים  להתנהל טוב יותר כלכלית.

המשרד הנאצי עשה זאת כדי לנצל באופן מקסימלי יהודים שעובדים במחנות וימצאו את מותם תוך חודשים ספורים.  

המרצחים אינם שוכחים אף פריט התורם להכנסה, גם אם הוא זניח, למשל: "ביגוד לאחר מותו", "הכנסות משימוש יעיל בגופה",  ו"רווח עתידי משימוש בעצמות ובאפר". 

גם בהוצאות הם מדייקים: מזון (0.6 רייכסמרק), ביגוד (0.1 רייכסמארק), הוצאות של שריפה.

המאזן הכולל הוא חיובי מבחינת גרמניה הנאצית. רווח ממוצע של 1,631 רייכסמרק על יהודי עובד עד להמתתו או עד למותו.

החלק המזעזע עוד יותר: הנחות תוחלת החיים

גם אני מניח הנחות תוחלת חיים של לקוחותיי. להבדיל אלף אלפי הבדלות, ההנחות שלי נמדדות בשנים. 

למשל: כמה שנים צפוי אדם לחיות בדיור מוגן? לכמה שנים יספיקו הרכוש שנצבר והנכסים הפיננסיים שנצברו אחרי שאדם יוצא לפנסיה? 

משרד המשק והכלכלה הנאצי מעריך שתוחלת החיים של עובד הכפייה היהודי היא 9 חודשים.

רימו את הקורבנות

ערימות נעליים של נרצחים באושוויץ, זכויות יוצרים: אבי רוזנטל 11.25

ידיעה של הקורבנות שהם ימצאו את מותם בקרוב עלולה לצור התנגדות וניסיונות בריחה. 

כך למשל, לקורבנות של מחנה ההשמדה טרבלינקה הוצג כאילו הם מועברים על מנת ליישב חבל ארץ נידח הקרוב ליערות. 

כתוצאה מכך הם לקחו איתם את כל מה שהם יכולים לקחת מרכושם. 

במחנה השמדה, להבדיל ממחנה ריכוז, משמידים כמעט את כולם תוך זמן קצר מהגעתם למחנה. 

כל הרכוש שהביאו איתם משתלב היטב עם התחשיבים הכלכליים המעוותים מוסרית. 

הוא עבר לרשות השלטונות הנאצים לאחר רצח הקורבנות. 

ועידת ואנזה תמונה גדולה יותר

כשביקרתי בברלין, נסעתי לארמון ואנזה הנמצא מחוץ לעיר. 

בארמון זה נערכה ועידת ואנזה בשנת 1942. מטרת הועידה הייתה תכנון הפתרון הסופי. 

בתערוכה המתקיימת בארמון הוצגו מסמכים מהועידה. 

במסמך שכתב הפושע הנאצי אדולף אייכמן מוסבר מדוע להקים מחנות ריכוז ומחנות השמדה דווקא בפולין? 

אם מישהו חושב שזה בגלל שהפולנים היו אנטישמים, הוא טועה. 

היו ויש לא מעט פולנים אנטישמים, אבל היו ויש לא פחות אנטישמים במדינות מזרח אירופה אחרות כמו רוסיה, אוקראינה, ליטא ולטביה. 

כנראה שבקרואטיה ובהונגריה היה שיעור גבוה יותר של אנטישמים. 

אייכמן הפעיל את אותו היגיון כלכלי שהפעיל המשרד למשק וכלכלה הנאצי. 

לפני השואה היו בפולין יותר משלושה מיליון יהודים. הרבה יותר מאשר במדינה אירופאית אחרת כלשהי. 

בגלל שמספר גדול יותר של יהודים המתגוררים קרוב יותר למחנות, שינוע היהודים למחנות ריכוז והשמדה בפולין הוא זול יותר.

הפוסט הבא

הפוסט הבא יהיה על "הרוצח השקט".