עמדתי בפיתוי לאיש מערבי לכתוב בכותרת של פוסט זה משהו דומה, למה שכתבתי בכותרתו של הפוסט על הסרט היפני הנפלא זן ואמנות המוות: זן ואמנות המוות: "יומני הזון" סרט מעולה.
במקרה זה "זן ואמנות ניקוי בתי השימוש".
זה לא מדויק וזה לא ממש נכון לקרוא לכל דבר שמתחבר עם הזן בודהיזם היפני, במידה כזו או במידה אחרת, "זן ואמנות X".
מצד שני גיבור הסרט של הבמאי הגרמני וים ונדרס מתחבר לתפיסת העולם של הזן היפני בכך שהוא חי את המציאות כפי שהיא.
את התפיסה הזנית הזו, שמשהו בי מתחבר אליה, כבר הזכרתי בפוסטים קודמים, למשל: טראומה בסין.
היריאמה, מנקה השירותים היפני המבוגר והשתקן, מגולם על ידי השחקן היפני הנפלא קוג'י יאקושו , חי את המציאות כפי שהיא.
אולי הייתי צריך לבחור בכותרת: "ימים מושלמים" - שם קצת אירוני לסרט.
כפי שעשיתי בפוסט על סרט בריטי בשם "לחיות". התסריטאי של הסרט הוא קאזואו אישיגורו, סופר יפני החי בבריטניה.
גם "לחיות" מתחבר ליפן משום שהוא חוזר על עלילתו של הסרט היפני בעל שם זהה של הבמאי היפני האגדי קורסאווה משנת 1953.
מה שהשתנה הוא ההקשר הסרט הבריטי מתרחש בבריטניה ולא ביפן.
הסרט "לחיות" בשתי הגרסאות עוסק ב"ישורת האחרונה בחייו" של פקיד החולה בסרטן.
גיבור הסרט "ימים מושלמים" איננו שם, אבל שתי דמויות בסרט אביו של הגיבור שרק מוזכר ובעלה לשעבר של מנהלת הבר, שיש לה קשר לא לגמרי מפוענח עד סופו עם גיבור הסרט, הוא חולה סרטן סופני.
בסצינה לא קצרה בסרט, נפגש איתו מנקה השירותים המבוגר בשיחה אישית פתוחה לגמרי מצד הגרוש ולא לגמרי פתוחה מצד היריאמה.
יפן של פעם ויפן של היום
בשנת 1988 התחתנתי.
היה ברור שאת ירח הדבש נחגוג ביפן.
שנינו התחברנו לתרבות היפנית וגם למספר מצומצם של חברים יפנים.
את הטיול ליפן אני זוכר כאחד מהטיולים הכי מופלאים, הלא מעטים יש לומר, שלי.
היראימה מגלם בדמותו את הרוח היפנית של התקופה בה טיילתי שם.
אנשים שעובדים קשה על מנת לבצע את עבודתם באופן הכי טוב האפשרי.
הם מרגישים שזו חובתם. זו גם הסיבה לכך שהם נעלבים כשתיירים נותנים להם טיפ.
כמו גיבור הסרט, הם הולכים כמה פעמים בשבוע לאכול בבר או במסעדה.
שלא כמוהו, הם הולכים עם גברים אחרים שעובדים ביחד איתם.
היפנים בני דור ה-Z
את היפנים הצעירים בני דור ה-Z ואת תפיסת עולמם, השונה מתפיסת עולמו של היריאמה, אני לא ממש מכיר לעומק.
טקאשי, חברו לעבודה מגלם, במידה כזו או אחרת, את תפיסת העולם הזו.
כבר לא אנשים שמגיעים בזמן המדויק לעבודה או לפגישה.
כבר לא אנשים העובדים באותה חברה בתחילת דרכם בעבודה עד גיל 55.
מחוברים מאוד לטלפון החכם ולאינטרנט, שהיריאמה אינו מכיר.
הם מחוברים לדיגיטל גם בזמן העבודה ובמקום עבודה.
אנשים שמקטרים ומתלוננים. אנשים נצמדים לטלפונים סלולריים ובעיקר אנשים שלא בהכרח עושים את עבודתם נאמנה.
מנקה השירותים הצעיר מתפטר מהעבודה.
ניגודים
ניגודים הם חלק מהמהות של החיים בתפיסת הזן והדאואיזם.
גם היריאמה הוא דמות מלאת ניגודים.
מנקה השירותים הפשוט הוא גם סוג של אינטלקטואל. הוא קורא ספרים בדקות הפנויות המעטות ביומו העמוס.
להבדיל מכמה אנשים אחרים, הוא גם מבין היטב את מה שהוא קורא ויודע להגיד עליהם משהו אינטליגנטי.
הוא אדם סגור שלא משתף כמעט, אבל אמפטי לאחרים.
כך זה כלפי ילדים קטנים שהוא פוגש בשירותים (כולל אחד שננעל בטעות בתא שירותים).
כך זה כלפי בת אחותו, שבשונה מאחותו ומבעלה מתחברת אליו, ואף באה אליו לטוקיו מעיר אחרת וחולקת איתו כמה ימים שגרתיים בחייו (כולל עזרה בעבודתו).
כך זה כלפי הקולגה הצעיר והמעט אווילי שעובד איתו וכלפי חברתו הצעירה של טקאשי.
קלטות מוזיקה
בדרכו לעבודה ברכב העבודה שלו שומע היריאמה, יש לומר בהנאה, קלטות מוזיקה כמעט כולן באנגלית.
מדובר במוזיקת פופ של המחצית השנייה של המאה העשרים.
רוב השירים הם שירים ידועים של להקות וזמרים ידועים.
היריאמה מכיר אותם היטב.
גם אני ורבים מבני דורי.
גם המוזיקה המערבית היא חלק מהצד האוטו דידקטי והמשכיל שלו.
השורה התחתונה
ממליץ לצפות בסרט המרתק הזה.
הערת שוליים
אהבתי גם את הביקורת שכתב על הסרט גדעון לב ב"הארץ".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה