יום ההולדת הראשון בו פסעתי הלוך ושוב במסעדה במהלך ארוחה משפחתית.

אני במרתון ירושלים_2025

ב-1 ביולי חגגתי את יום הודלתי ה-74. 

כמקובל במשפחתי מאז שנות ה-20 של חיי, הולכים למסעדה לחגוג יום הולדת של בן משפחה.

הפעם היינו במסעדת צ'אקולי בתל אביב. 

זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שבמהלך ארוחת יום הולדת במסעדה צעדתי הלוך ושוב במסעדה במקום לשבת בנחת ליד השולחן.

אף לא אחד הסתכל בי בתמיהה. להיפך היו כאלה שחייכו. 

הסיבה הייתה שהחזקתי מישהי. 

המישהי הזו הייתה נכדתי הראשונה והאהובה נגה, בת 3 חודשים. 

אחד הדברים שמרגיעים אותה כשהיא בוכה הוא החזקתה על הידיים.

יד אחת מתחת לחיתול ויד שנייה מקדימה כדי שלא תיפול. הגוף שלה צמוד למי שמחזיק אותה והראש בתנוחה המאפשרת לה להסתכל מסביב. 

היסטוריית המסעדות הקצרה שלי מהולדתי בתקופת הצנע ועד שהרווחתי כסף מעבודתי

תחנה תחנה לתלונות הציבור של משרד האספקה והקיצוב, 1949. מקור התמונה: ויקיפדיה.
הרשאת שימוש: נחלת הכלל

לא תמיד הלכתי למסעדות. כילד קטן בתחילת שנות ה-50 אני זוכר את קיצוב המזון במסגרת מדיניות הצנע של השר דב יוסף. 

אני זוכר במיוחד מגבלה על מספר הביצים לאדם בשבוע. 

למסעדות הלכתי רק בנסיעות לחופשה בעיר אחרת ואחרי סיום יום הלימודים בבית הספר התיכון. 

במקרה השני זו הייתה תמיד מסעדת סטודנטים בשירות עצמי בבניין המינהלה בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית.

מסעדות בחופשות בילדותי

לא טסנו לחו"ל לחופשה.

לא נסענו במכונית לחופשה בארץ כי לא הייתה מכונית. 

לא נסענו לחופשות בבתי מלון. 

אימי, אבי ואחותי היינו נוסעים לשבוע חופשה ליד הים. היינו שוכרים חדר אצל משפחה באחת מערי החוף: נתניה, בת ים, אשקלון, נהריה וכיו"ב. 

מטבח להכנת ארוחת צהריים לא היה זמין, אז היינו אוכלים במסעדות. 

בשבילי זאת הייתה חוויה טובה ומיוחדת. נהניתי להיות במצב בו אני יכול לבחור מנה עיקרית, תוספות וקינוח. 

מסעדה או מנזה אחרי בית הספר

במהלך לימודיי בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה בירושלים, יצאה אימי מהבית והתחילה לעבוד בחוץ. 

קיבלתי כל יום סכום כסף לא גדול על מנת לאכול צהריים במסעדת השירות העצמי בבניין המינהלה באוניברסיטה בגבעת רם. 

כמעט כל יום לפני שחציתי את הואדי בחזרה לביתי בשכונת בית הכרם, נהניתי לאכול במסעדה הסטודנטיאלית הפשוטה בבניין המינהלה.