בפוסטים קודמים עסקתי יותר ב"ישורת האחרונה". זה לא מושג פסימי המתאר ייאוש.
זהו מושג המתאר שלב בחיים. השלב הזה עשוי להימשך כמה עשרות שנים ויכול גם להסתיים תוך ימים או חודשים.
התפיסה היא שצריך למצות את הזמן הלא ידוע שנותר. למצוא משמעות ו/או להותיר חותם ואולי גם פשוט להינות ממה שיש.
אחרי "הישורת האחרונה" בא המוות. במוות תעסוק סדרת פוסטים, שזהו הפוסט הראשון בה.
קיימות שתי אפשרויות: המוות הוא סופי או שיש חיים אחרי המוות ולכן אינו סופי.
אפשרות 1: יש חיים אחרי המוות
אם יש חיים אחרי המוות, אז אין מה לפחד מהמוות. עשוי להיות גם קשר של שכר או עונש בין ההתנהגות בעולם הזה לבין החיים בהמשך.
גן עדן וגהינום
אם משתמשים בשני המושגים בכותרת פסקה זו, אז יש שכר ועונש בעולם הבא על המעשים בעולם הזה.
האמונה היהודית בגן עדן ובגהינום והאמונה היהודית בתחיית המתים היא דוגמה לחיים אחרי המוות.
סדרת הטלוויזיה ויקינגים ב-Netflix היא לדעתי סדרה מצוינת.
היא מציגה דמויות מענינות ולא תמיד צפויות, מפגש בין תרבות ויקינגית פגנית בסקנדינביה לתרבות נוצרית, באנגליה ובצרפת, ושיוויון מגדרי.
יש נשים לוחמות (ללא צורך בקביעת תנאים מקדימים כמו שמוצע היום בצה"ל). יש נשים בראש ממלכות ויש נשים בעלות דעה והשפעה.
גם הנוצרים בסדרה מאמינים בעולם הבא.
גלגול נשמות
הרצון להשתחרר מגלגול נשמות יחד עם החשש מהתגלגלות הנשמה ליצורים נחותים יותר סוג של שכר ועונש.
בחלק מהזרמים הבודהיסטים הביטוי המעשי של תפיסה זו עשוי להתבטא במעשים טובים.
קראו למשל את הפוסט שכתבתי על משפחת המלוכה בבהוטן: כלכלת המשפחה בבהוטן: ללא שחיתות
אפשרות 2: המוות הוא סופי
תחת האפשרות הזו נשאלת השאלה: האם יש משמעות לחיים?
אין משמעות
משמעות תשובה שלילית לשאלה בתחילת פיסקה זו, או התיחסות לשאלה זו כשאלה לא רלוונטית, היא שיש למצות את ההווה כפי שהוא.
תפיסה זו קיימת בזן בודיהזם ובדאואיזם.
תפיסה זו היא חלק מהאקיססטנציאליזם.
יש משמעות
יש משמעות לחיים ולכן צריך לפעול באופן התואם אותה. המשמעות עשויה להיות משמעות של עזרה לאחרים. המשמעות עשויה להיות חיים על פי דת מסוימת או תפיסת עולם מסוימת.
המשמעות עשויה להיות הגשמת חזון כלשהו: חזון מדעי, חזון של הקמת ישות מדינית או חברה עסקית, חזון של יצירה בתחום אמנותי כלשהו וכיו"ב.
תמונה פשטנית
הזווית האישית שלי
בערך על אקסיסטנציאליזם מצוינים שמות הוגים חשובים שהגותם היא חלק מתפיסת עולם פילוסופית זו.
את השפעתם של ספריו של פרידריך ניטשה כבר ציינתי בפוסט אחר.
ספרו של אלבר קאמי "הדבר" היה הספר היחיד שקראתי בלימודי הספרות שלי בבית הספר התיכון. על יתר הספרים מצאתי דרך לדלג. ברור לגמרי, שקראתי אותו משום שהוא עניין אותי.
לאחד מהרעיונות של הפילוסוף הדני סרן קירקגור התייחסתי כבר במקום אחר.
גם לתפיסתו של ויקטור פרנקל, שהושפע מהאקסיסטנציליזם, כבר התייחסתי בבלוג זה.
בתחומי התיאטרון והקלונוע, בין השמות המצוינים בערך בויקיפדיה ככאלה שנחשבים כמשתייכים לזרם זה, אפשר למצוא את המחזאי סמואל בקט, שאהבתי כמה ממחזותיו והרבה במאי קולנוע.
אני לא ממש משוכנע שכולם באמת קשורים בטבורם לזרם חשיבה זה, אבל פרדריקו פליני האיטלקי ואינגמר ברגמן השוודי הם במאי קולנוע, שכסטודנט צעיר התרשמתי במיוחד מהסרטים שלהם.
תחת הכותרת " הוגים אקיססטנציאלים יהודים" מופיעים הרבה אנשים. לצערי, את חלקם אני מכיר פחות.
בקיצור גם מהאקסיסטנציאליזם הושפעתי.
השורה התחתונה האישית שלי היא, שאני נמצא בין אלה שלא מאמינים בעולם הבא וחושבים שאם הוא קיים הוא אינו קשור באופן כלשהו לעולם הזה.
מצד שני אני מנסה להשאיר חותם ולמצוא משמעות לחיי.
בתמונה הפשטנית שציירתי הייתי ממקם את עצמי בין אלה החושבים, שהמוות סופי ושאין משמעות אוניברסלית לחיים.
כפי שקוראי הבלוג קראו כבר, אני מנסה למצוא את המשמעות האישית שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה