האם המוות הוא סופי?

 

 

בפוסטים קודמים עסקתי יותר ב"ישורת האחרונה". זה לא מושג פסימי המתאר ייאוש. 

זהו מושג המתאר שלב בחיים. השלב הזה עשוי להימשך כמה עשרות שנים ויכול גם להסתיים תוך ימים או חודשים.

התפיסה היא שצריך למצות את הזמן הלא ידוע שנותר. למצוא משמעות ו/או להותיר חותם ואולי גם פשוט להינות ממה שיש. 

אחרי "הישורת האחרונה" בא המוות. במוות תעסוק סדרת פוסטים, שזהו הפוסט הראשון בה. 

קיימות שתי אפשרויות: המוות הוא סופי או שיש חיים אחרי המוות ולכן אינו סופי. 

יש כמובן גם אפשרות שלישית, שאני מתעלם ממנה בפוסט זה: לא יודעים. 

אתיחס בפוסט זה למי שלא יודע כמי שפועל כאילו המוות הוא סופי. 

אפשרות 1: יש חיים אחרי המוות

אם יש חיים אחרי המוות, אז אין מה לפחד מהמוות. עשוי להיות גם קשר של שכר או עונש בין ההתנהגות בעולם הזה לבין החיים בהמשך.

גן עדן וגהינום

אם משתמשים בשני המושגים בכותרת פסקה זו, אז יש שכר ועונש בעולם הבא על המעשים בעולם הזה.

האמונה היהודית בגן עדן ובגהינום והאמונה היהודית בתחיית המתים היא דוגמה לחיים אחרי המוות.

סדרת הטלוויזיה ויקינגים ב-Netflix היא לדעתי סדרה מצוינת. 

היא מציגה דמויות מענינות ולא תמיד צפויות, מפגש בין תרבות ויקינגית פגנית בסקנדינביה לתרבות נוצרית, באנגליה ובצרפת, ושיוויון מגדרי.  

יש נשים לוחמות (ללא צורך בקביעת תנאים מקדימים כמו שמוצע היום בצה"ל). יש נשים בראש ממלכות ויש נשים בעלות דעה והשפעה.

בהקשר של מוות, הויקינגים בסדרה מאמינים, שמי שמת בקרב יגיע ל"וואלהלה" ויהיה ביחד עם האלים שלהם. "וואלהלה" הוא סוג של גן עדן.

יש דמויות המבקשות לסיים את חייהם במוות בקרב.   אחרת לא יגיעו "וואלהלה".

גם הנוצרים בסדרה מאמינים בעולם הבא.

הרבה פחות סימפטי, אבל גם כן כרוך באמונה של חיים אחרי המוות, הוא מה שאנחנו זוכרים ממלחמת אירן-עירק. 

ההנהגה הדתית הקיצונית באיראן יצרה אווירה על פיה המתים במלחמה נגד צבאו של סאדם חוסיין יגיעו לגן עדן. 

משפחות התביישו כשאף אחד מבניהם לא נהרג בקרב. 

 

עוד פחות סימפטי, באותו הקשר, הוא המונח "שהידים" המתייחס למחבלים הזוכים בשבעים בתולות בגן העדן.

 

סוג מעניין של גן עדן פגשתי באינדונזיה אצל שבט הטוראג'ה. קראו את:  אינדונזיה: המשמעות הכלכלית של הטיפול במתים.

גלגול נשמות

מי שמאמין בגלגול נשמות, אז אחרי המוות הנשמה תחזור לגוף אחר. 

אמונה בגלגול נשמות מקובלת בהינדוהיזם ובבודהיזם. היא קיימת גם בדתות ובתרבויות אחרות. למשל בדת הדרוזית.

 

אז מה זה אומר לגבי החיים בעולם שלנו? 

על קצה המזלג, בזרמים מסוימים של הבודהיזם הנשמה תגלגל מגלגול לגלגול  עד שמגיעים להארה (תודעה גבוהה יותר). בתודעה גבוהה יותר יש שתי אפשרויות: 

 

1. נירוואנה  

סוג של שלווה מתמשכת ללא גלגול נשמות. 

2. להפוך לבודהיסטווה.

לבחור לא להשתחרר מגלגול נשמות ולנהוג כמו הבודהא, כלומר: לנסות לעזור לבני אדם אחרים להגיע להארה.

הרצון להשתחרר מגלגול נשמות יחד עם החשש מהתגלגלות הנשמה ליצורים נחותים יותר סוג של שכר ועונש. 

בחלק מהזרמים הבודהיסטים הביטוי המעשי של תפיסה זו עשוי להתבטא במעשים טובים.

קראו למשל את הפוסט שכתבתי על משפחת המלוכה בבהוטן: כלכלת המשפחה בבהוטן: ללא שחיתות

אפשרות 2: המוות הוא סופי

 

תחת האפשרות הזו נשאלת השאלה: האם יש משמעות לחיים? 

אין משמעות

משמעות תשובה שלילית לשאלה בתחילת פיסקה זו, או התיחסות לשאלה זו כשאלה לא רלוונטית, היא שיש למצות את ההווה כפי שהוא. 

תפיסה זו קיימת בזן בודיהזם ובדאואיזם. 

תפיסה זו היא חלק מהאקיססטנציאליזם. 

יש משמעות

יש משמעות לחיים ולכן צריך לפעול באופן התואם אותה. המשמעות עשויה להיות משמעות של עזרה לאחרים. המשמעות עשויה להיות חיים על פי דת מסוימת או תפיסת עולם מסוימת.

המשמעות עשויה להיות הגשמת חזון כלשהו: חזון מדעי, חזון של הקמת ישות מדינית או חברה עסקית, חזון של יצירה בתחום אמנותי כלשהו וכיו"ב. 

נדמה לי שמקריאה כבר הבנתם שאין סתירה בין חיפוש משמעות בחיים לבין אמונה בחיים אחרי המוות. 

כך למשל, מי שהמשמעות של חייו היא דתית עשוי גם להאמין בגן עדן או בגהינום.

תמונה פשטנית

התמונה שציירתי היא פשטנית. לא תמיד הגבולות לגמרי ברורים. זה נכון במיוחד לגבי החלוקה בין יש משמעות או אין משמעות כשלא מאמינים בחיים אחרי המוות.

הזווית האישית שלי

קוראי הבלוג יודעים, שהושפעתי מהזן בודהיזם ומהדאאואיזם.

הם יודעים פחות על ההשפעות של האקסיסטנציאליזם עלי.

בערך על אקסיסטנציאליזם מצוינים שמות הוגים חשובים שהגותם היא חלק מתפיסת עולם פילוסופית זו. 

את השפעתם של ספריו של פרידריך ניטשה כבר ציינתי בפוסט אחר. 

ספרו של אלבר קאמי "הדבר" היה הספר היחיד שקראתי בלימודי הספרות שלי בבית הספר התיכון. על יתר הספרים מצאתי דרך לדלג. ברור לגמרי, שקראתי אותו משום שהוא עניין אותי. 

לאחד מהרעיונות של הפילוסוף הדני סרן קירקגור התייחסתי כבר במקום אחר.

גם לתפיסתו של ויקטור פרנקל, שהושפע מהאקסיסטנציליזם, כבר התייחסתי בבלוג זה. 

בתחומי התיאטרון והקלונוע, בין השמות המצוינים בערך בויקיפדיה ככאלה שנחשבים כמשתייכים לזרם זה, אפשר למצוא את המחזאי סמואל בקט, שאהבתי כמה ממחזותיו והרבה במאי קולנוע.

אני לא ממש משוכנע שכולם באמת קשורים בטבורם לזרם חשיבה זה, אבל פרדריקו פליני האיטלקי ואינגמר ברגמן השוודי הם במאי קולנוע, שכסטודנט צעיר התרשמתי במיוחד מהסרטים שלהם.

תחת הכותרת " הוגים אקיססטנציאלים יהודים" מופיעים הרבה אנשים. לצערי, את חלקם אני מכיר פחות. 

ספרו של אריך פרום "מנוס מחופש" היה הספר הראשון בפסיכולוגיה שקראתי. זה היה בסוף לימודי בית הספר התיכון. הוא היה אחד הגורמים לשינוי הגדול שעשיתי כמה שנים מאוחר יותר: במקום ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה למדתי פסיכולוגיה.

את ויקטור פרנקל כבר הזכרתי. קראתי גם ספרים של קפקא ופרנץ רוזנצוויג.

בקיצור גם מהאקסיסטנציאליזם הושפעתי. 

השורה התחתונה האישית שלי היא, שאני נמצא בין אלה שלא מאמינים בעולם הבא וחושבים שאם הוא קיים הוא אינו קשור באופן כלשהו לעולם הזה. 

מצד שני אני מנסה להשאיר חותם ולמצוא משמעות לחיי. 

בתמונה הפשטנית שציירתי הייתי ממקם את עצמי בין אלה החושבים, שהמוות סופי ושאין משמעות אוניברסלית לחיים. 

כפי שקוראי הבלוג קראו כבר, אני מנסה למצוא את המשמעות האישית שלי.

משמעות או השארת חותם

 

בבלוג זה עסקתי כבר נושא של השארת חותם. החותם שמישהו משאיר עשוי להיות חותם אישי בתוך משפחתו, למשל באמצעות גידול וטיפוח ילדים.

אנחנו מדברים לרוב על חותם אוניברסלי. חותם הנשאר לאורך זמן. זהו לרוב חותם ייחודי של אנשים המשיגים הישגים יוצאי דופן. כזהו למשל החותם של החכם הסיני לאו דזה. 

במוסף של עיתון "הארץ" מ-8 באוקטובר מראיינת איילת שני את הפילוסוף פרופ' עדו לנדאו מאוניברסיטת חיפה. הראיון עוסק בנושאי המחקר שלו הבאים לידי ביטוי בספרו " Finding Meaning in an Imperfect World". 

 

משמעות החיים

 

התפיסה של פרופ' לנדאו ניתנת לתיאור באמצעות ההבהקים הבאים: 

1. אין משמעות מוחלטת אחידה לחיים. כל אחד יכול למצוא את המשמעות שהוא רואה לחיים שלו.

2. התחרויות בחברה המערבית גורמת לאנשים לחשוב, שמשמעות פירושה הישגים יוצאי דופן בהשוואה לאחרים. 

בהגדרה זה מצב נדיר. 

3. אפשר למצוא משמעות אישית.

משמעות אישית היא לא בהכרח בהקשר תחרותי. כדוגמה הביא פרופ' לנדאו גידול ילדים מאושרים. זו יכולה להיות משמעות לחייו של אדם.

 

4. קצת רקע תיאורטי-היסטורי

פרופ' לנדאו מזכיר את פרידריך ניטשה שמדבר על " אדם על". כשמשמעות החיים היא להיות "אדם על", אז זו הגדרה תחרותית. ברור לגמרי, גם לניטשה וגם לקוראים, שרוב בני האדם לא יגיעו למצב הנדיר הזה. 

הוא מזכיר גם את הפילוסוף הדני קירקגור ואת הסופר הצרפתי אלבר קאמי. קאמי חיבר את "הדבר". זה היה הספר היחיד, שהואלתי בטובי לקרוא, בלימודי הספרות בתיכון (הייתי במגמה מתמטית). קראתי אותו רק משום שהתרשמתי ממנו עמוקות. קירקגור, קאמי ובמידה מסוימת גם ניטשה, מזוהים עם האקיסיטנציליזם  בפילוסופיה. 

בהקשר של משמעות החיים, האקזיסטנציאליזם גורס שאין משמעות אוניברסלית אחידה לחיים. אנשים יכולים לצקת משמעות אישית לחייהם. 

איש נוסף המוזכר על ידו הוא ויקטור פרנקל, שורד שואה. פרנקל היה רופא, נוירולוג ופסיאטר. הוא כתב מספר ספרים מעניינים על משמעות החיים בהקשר של השואה ובכלל. הידוע ביותר מביניהם הוא "האדם מחפש משמעות". 

הדימיון בין משמעות החיים והשארת חותם

בשניהם ניתן לצקת משמעות או להשאיר חותם, בדברים קטנים או אישיים ואפשר לדבר על הישגים יוצאי דופן, המשאירים חותם אוניברסלי ארוך טווח או נותנים משמעות. 

כפי שאומר פרופ' לנדאו, בחברה המערבית התחרותית אנחנו נוטים לחשוב יותר על דברים יוצאי דופן המעניקים משמעות. 

במידה דומה אנחנו נוטים לחשוב על חותם אוניברסלי יוצא דופן. 

התנדבות

פרופ' לנדאו דיבר על התנדבות כדבר שעשוי להעניק משמעות לחיים. על סמך ניסיוני האישי כמתנדב אני בהחלט מבין את זה.

 

פרופ' לנדאו אינו עוסק בהקשר זה רק בתיאוריות. הוא בחר להתנדב בליווי חולים סופניים.

בהקשר של בלוג זה, חולים סופניים נמצאים בסופה של הישורת האחרונה. לא תמיד בגיל מבוגר. 

 

המסקנה שלו משיחות איתם היא, שהם שבויים באותה קונספציה שאנשים רגילים שבויים בה. הם מתקשים לראות משמעות לחייהם משום שלא עשו משהו גדול יוצא דופן: ראש ממשלה, חתן פרס נובל וכיו"ב. 

לדבריו, הוא מכוון אותם לדברים קטנים יותר, שהם מאוד משמעותיים עבורם, למשל בהקשר של ילדים ואהבה.

גישה שונה במזרח הרחוק

בפוסטים Ikigai גרסת אוקינאווה,"המסע" למזרח הרחוק והיבטים מעשיים: מה אפשר ללמוד מהדאואיזם ומהזן בודהיזם?  

באופן כללי, ההבדל הוא ששם לא מחפשים משמעות הישגית יוצאת דופן. 

 

באוקינאווה מסתפקים בהקשרים צנועים יותר ולפעמים גם קהילתים יותר, המעניקים משמעות לחיים.  

 

בזן בודהיזם ובטאואיזם מתמקדים יותר במה שקורה ופחות במשמעויות ארוכות טווח, שאולי אחרים מחפשים אותן בגלל צורך במשמעות.

 

סיפורי זן מתארים לא אחת מצבים בהם התלמיד מחפש משמעויות נשגבות והמורה שולח אותם לדברים קטנים המתרחשים בהווה, למשל: הקומקום הרותח ולא משמעות מיסטית נשגבת.