"לחיות לנצח" באמצעות בינה מלאכותית?

הפוסט חיים דיגיטליים ניצחיים נכתב לפני קצת יותר משנה. 

הפוסט תיאר את האופנים בהם אנשים, שיקיריהם הלכו לעולמם, מנסים להנציח אותם באופן דיגיטלי, למשל: באמצעות נוכחות של המתים ברשתות חברתיות.

קצב ההתקדמות בתחום הAI מהיר מאוד. 

הסרט "לחיות לנצח" מציג דרכים מתקדמות יותר מאשר אלו שציינתי באוצו פוסט, למעין קומוניקציה עם מתים. 

מיזמי Startup יוצרים דמויות של המתים, הדומות להם כשתי טיפות מים. הדמויות מדברות כמו אותם אנשים שחצו את ה"ישורת האחרונה". 

הכוונה היא הן באופן בו נשמע הדיבור והן בתוכן ובסגנון. 

הכל מבוסס על יכולות דיבור וניתוח של התוכנה ועל הרבה נתונים זמינים שנאספו על ידי התוכנות. 

מקרה 1: צעיר המדבר עם בת זוגו שהלכה לעולמה

הוא מדבר כמובן עם תוכנת AI המציגה יצוג של בת זוגו. 

הצעיר הנרגש מאוד מרוצה מהשיחה ואומר שההתנהגות בדפוסי השיחה ובהבעות ממש מחקה את ההתנהגות של בת הזוג.

רק צריך להיזהר שלא יאמץ את הדמות המלאכותית כתחליף לבת זוג אמיתית. 

מקרה 2: נוצרייה דתייה משוחחת עם בעלה שאיננו

הגברת המבוגרת מאמינה בעולם הבא. היא אומרת ל-Avatar של בעלה כמה שהיא מתגעגעת אליו ושואלת אותו: "איך החיים בגן עדן?".

התשובה של התוכנה היא: "אני בגהינום ולא בגן עדן ואני סובל".  

הנזק הנגרם לגברת שמרואיינת אחרי זה בסרט הוא גדול.

היא לא מבינה כיצד איש טוב הגיע לגהינום. היא גם שואלת את עצמה האם זה לא עונש על החטא שלה לנסות לצור קשר עם מתים באמצעות תוכנה? 

סיכונים ותועלות

הסרט מעלה את השאלה של סיכונים בשימוש בתוכנות AI. 

אין ספק, שבנוסף לתועלות של AI יש גם הרבה סיכונים, שבכלל לא בטוח שיודעים לטפל בהם, כפי שגם עולה מדבריו של סם אלטמן, אחד מאנשי המקצוע המובילים בעולם בתחום, בדיון בקונגרס האמריקאי. 

הזווית האישית שלי

כמו רבים אחרים גם אני רוצה להשאיר חותם אחרי מותי. 

הדרכים שלי הן אחרות. לא באמצעות העלאת דמותי באמצעות AI. 

הבלוג הזה הוא אחת הדרכים ובו גם תוכלו לקרוא על דרכים אחרות שלי לנסות להשאיר אחריי חותם, כאשר אלך לעולמי. 

נדמה לי שאני מתחיל לעשות שימושים מכוונים ביכולות של כלי AI מובילים באופן יזום, אבל כמומחה לניהול סיכונים, אני גם מודע לסיכונים. 

סיכונים הם סובייקטיביים, כמי שאינו מאמין בגן עדן ובגהינום איני חשוף לסיכונים של אותה גברת נוצרייה שהוזכרה בפיסקה קודמת.