"ישורת אחרונה" ארוכה וטובה

 

אני בריצת 10 ק"מ במרתון ירושלים 2025

במאמר מעניין בעיתון דה מרקר שכותרתו: כן, יש דיפ סטייט בישראל — והוא התקווה לשיקום הממשלה, כותבת מירב ארלוזורב על מאמצים מתואמים של עובדי ציבור בכירים ממשרדים סוציאליים ועובדים בכירים בקופות החולים לנסות לקדם הזדקנות מיטבית (מושג שנטבע על ידי ג'וינט אשל, שגם הוא פועל באותו תחום).

 

לצערי, המאמצים האלה נעשים ללא מעורבות ותמיכה של הממשלה הגרועה ביותר בתולדות מדינת ישראל. 

ברמה האישית, הנתון הכי משמעותי עבורי במאמר הוא העלייה בתוחלת החיים הבריאים בישראל.

מירב ארלוזורוב כותבת שתוחלת החיים הבריאים בישראל המותנית בהגעה לגיל 65, היא 11.8 שנים לגברים (כשתוחלת החיים לגברים שהגיעו גיל 65 היא 19.3 שנים). 

תוחלת היא ממוצע, אבל גדלה הסתברות שלי לעוד כמה שנים של חיים בריאים. 

תוחלת החיים הבריאים של נשים שהגיעו לגיל 65 היא 11.4 (כשתוחלת החיים לנשים שהגיעו גיל 65 היא 22 שנים). 

קידום הארכת החיים הבריאים של אזרחים ותיקים היא תוכנית המשלבת מגוון רחב של היבטים ודורשת גם השקעה כספית גבוהה. 

היא דורשת שינויים מבניים, כגון הוספת פונקציות לטיפול בנושא בקופות חולים. זה כמובן דורש גם תוספת משאבים. 

המסר המרכזי במאמר שמנסים לתת לקשישים חכות ולא דגים, כלומר: לעודד אותם להיות פעילים ולבצע מטלות במקום לתת להם מענקים כספיים באמצעותם קונים שירותים בסיסיים. למשל: ביצוע ניקיון בבית על ידי הקשיש ולא על ידי מישהי או מישהו המקבל תשלום. 

הזווית האישית שלי

כפי שאתם יכולים לראות בתמונה בתחילת הפוסט, אני במצב בריאות טוב ולא נזקק לעזרה כלשהי בביצוע משימות בסיסיות. 

אני בהחלט מתכוון להמשיך בכך. 

בתפיסת העולם שלי מדובר בשילוב של מספר רב של היבטים. 

חשובים מאוד פעילות וללמוד כל הזמן דברים חדשים ולבצע דברים חדשים. 

את התפיסה שלי אני בוחר להציג בפוסט הבא ולא להעמיס על קוראי פוסט זה.