לא למדתי בחוג למתמטיקה באוניברסיטה.
למדתי רק באוניברסיטה אחת. האוניברסיטה העברית בירושלים.
לא למדתי אף קורס במסגרת החוג למתמטיקה באוניברסיטה.
היו לי רק שלוש נקודות מפגש עם מרצים בחוג למתמטיקה:
1. למדתי מתמטיקה לסטטיסטיקאים במסגרת החוג לסטטיסטיקה במדעי החברה. המרצה הגיע מהחוג למתמטיקה.
2. אחרי שסיימתי את עובדת ה-Master שלי בפסיכולוגיה, פרסמנו, המנחה שלי ואני מאמר במגמות על ממצאי העבודה הזו.
לאחר הפרסום פנה אלי המנחה שלי בעבודת המסטר, פרופ' גרשון בן-שחר, ואמר לי שפרופ' עזריאל לוי מהחוג למתמטיקה מעוניין לקרוא את העבודה שלי ושאל האם אני יכול להעביר לו העתק?
ראיתי בזה כבוד גדול וכמובן שהעברתי לו העתק של העבודה.
העבודה לא עסקה במתמטיקה.
3. כשהילדים שלי היו בני נוער נסענו עם כמה משפחות צעירות לטייל בארץ בשבתות. מרצה אחד למתמטיקה ומשפחתו השתתפו בטיולים האלה.
אז מדוע כשאני פוגש אנשים שהכירו אותי בתקופת לימודיי בתיכון ומאז לא פגשו אותי במשך עשרות שנים יש ביניהם כאלה שבטוחים שסיימתי תואר במתמטיקה באוניברסיטה?
התשובה היא הטיית ייצוגיות.
בתקופה שלמדתי בתיכון התאמתי בוודאות לפרופיל של מי שילמד מתמטיקה.
למדתי במגמה ריאלית מתימטית בתיכון.
היו לי כישורים אנליטיים טובים.
הם התבטאו במיוחד במשחק השחמט בו הצטיינתי.
סיימתי באוניברסיטה העברית תואר ראשון בפסיכולוגיה ובסטטיסטיקה ותואר שני בפסיכולוגיה, אבל עבדתי במחשבים ובטכנולוגיית המידע.
מי ששמע שזה תחום העיסוק שלי, והכיר אותי בתקופת בית הספר התיכון ולא פגש אותי אחריה, הניח שהגעתי לתחום זה אחרי שלמדתי מתימטיקה.
המציאות הייתה שאכן חשבתי ללמוד מתמטיקה, אבל בעקבות קריאה והתנסויות בחיים, החלטתי שאני רוצה יותר ללמוד פסיכולוגיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה