פריחה מאוחרת

 

תמונה שצילמתי במהלך טיול
כל הזכויות שמורות לאבי רוזנטל

יש פרחים הפורחים בזמן. יש פרחים הפורחים לפני עונתם. זה מה שהסבירה לי מדריכת טיולים בטיול בו פגשנו רקפת שפרחה הרבה לפני המועד המתאים בשנה.

יש גם פרחים שהם Late Bloomers. הם פורחים אחרי העונה. לפעמים זו פריחה נפלאה.

זה נכון גם לבני אדם. 

היכרתי כמה אנשים טובים ומעניינים. עם מומחיות בתחום עיסוקם. לפעמים עם עומק אישי ועומק מקצועי ועומק בתחומי תחביב שלהם.

רק מה סגורים וביישנים. גברים שכנראה מעולם לא הייתה להם בת זוג.

גם אני הייתי ביישן בצעירותי. פינטזתי על נערות יפות אבל בקושי דיברתי איתן. 

גם כאשר היו כאלה שרמזו לי רמזים עבים שאני מוצא חן בעיניהן.

השורה התחתונה היא שבמהלך הליכה רגלית בשכונת מלחה לפני פחות מעשור פגשתי מישהי שלמדה איתי בבית הספר התיכון ליד הבית בו היא גרה. השיחה איתה הייתה יותר ארוכה מסיכום כל השיחות שלי עם בנות המחזור שלי במהלך שש שנות לימודיי בתיכון ליד האוניברסיטה.

בתחילת שנות העשרים של חיי יצאתי ממעגל הבדידות והביישנות והפכתי לסוג של מונוגמיסט סדרתי. 

לא כולם יוצאים מהמעגל הזה. 

יש גם Late Bloomers שיוצאים מהמעגל הזה ולא בשנות העשרים של חייהם. 

זכור לי מקרה של בחור כזה המוכר לי היטב שלהפתעת כל הסובבים אותו התחתן בשנות ה-50 של חייו.

היום היה לי יום עגום ברמה האישית. 

מי שחווה זן בודהיזם או דאואיזם לא מתרגש מיום כזה. הוא יודע שיהיו ימים טובים יותר.

הוא גם יודע שהיו לא מזמן ימים טובים יותר בהם באופן לא צפוי פרחה האהבה.

נקודת האור היומית הייתה שיחה עם Late Bloomer, חבר של חבר שכבר איננו. מבוגר ממני.

תמיד סימפטתי והערכתי אותו. לא היינו בקשר קרוב וגם היום אין בינינו קשר כזה.

במהלך השיחה איתו התברר לי שמצא בת זוג ובגילו המאוחר יש לו ילדים.

שמחתי בשבילו. 

ילדים נפלאים יש לי. זוגיות לא.  

האם זה מאוחר מדי לאהבה או שתהיה אהבה מאוחרת?

כל פריחה מאוחרת מחזקת אצלי את האפשרות השנייה.