יום חמישי, 22 באוגוסט 2024

"סוכן האושר" - סרט מוטה או שמשהו מהותי השתנה בבהוטן?

אני ולילדים בהוטנים מאושרים עם הבלון הראשון שקיבלו בחייהם. 2014.



לפני עשר שנים כשביקרתי בבהוטן ראיתי תמונה שונה לחלוטין, שלא לומר הפוכה. 

הילדים בתמונה לעיל בכפר נידח בבהוטן נראים מאושרים מאוד עם הבלון הראשון שראו ואפילו קיבלו אותו במתנה.


אני יודע שהיו שינויים בבהוטן במהלך עשר השנים שעברו מאז שביקרתי שם. 

חלקם באים לידי ביטוי גם בסרט עצמו. 

כך למשל, לא תמיד הדמויות בסרט הולכות לעבודתן בלבוש בהוטני מסורתי. 

לפני עשר שנים כמעט שלא ראיתי אנשים ההולכים לעבודתם בבגדים מערביים.

המדינה שהייתה כמעט לגמרי סגורה לתיירים כבר נפתחה חלקית לפני עשר שנים. 

קרוב לודאי שהיום היא פתוחה יותר וההשפעה הזרה,  (בעיקר השפעה אמריקאית, גדולה יותר). 

תופעה דומה של השפעות זרות, שלא מטיבות עם האוכלוסייה, אפשר לראות גם ב"אזורים הכחולים". הם כנראה יפסיקו להיות כחולים עם הזמן. 


האם הסרט מוטה או מתאר מציאות?


הנטייה שלי שלי היא לחשוב שהסרט מוטה נגד בהוטן. 

השם "סוכן האושר" הוא שם שלילי. לאושר אין סוכן. 

גיבור הסרט, נפאלי החי בבהוטן עובד בביצוע סקר של האושר של בהוטנים לטובת משרד האושר הלאומי של המדינה. האיש הוא בדיוק ההיפך ממאושר. 



פרופורציה


1. בהוטן היא מדינה של פחות ממיליון תושבים עם שתי שכנות בלבד: הודו וסין שתיהן רוצות לבלוע אותה.

הודו רוצה לבלוע אותה בדרך חיובית של סיוע ושותפות. בהרי ההימליה היו עוד ממלכות קטנות. כולן נבלעו על ידי הודו. רק בהוטן שרדה כמדינה עצמאית. יש שיתופי פעולה בין בהוטן להודו.

הבהוטנים מסרבים לכל עזרה מסין ולכל שיתוף פעולה עם סין, שגם היא זוממת לבלוע אותם. יש להם סיבה טובה. 

הבהוטנים הם קרובים תרבותית, דתית וגזעית לטיבטים. הם לא רוצים לגמור כמו הטיבטים בסין.

להרחבה תקראו את הפוסטים:  



2. בהוטן היא מדינה ענייה בהרי ההימלאיה

לא קל לחיות בהרי ההימלאיה. הכבישים צרים ותלולים. בחורף רובם נחרבים וצריך לסלול אותם מחדש. 

תלמידי בתי ספר מתקשים להגיע בחורף לבתי הספר בגלל תנאי מזג האוויר. המורים מגיעים לבתיהם. 


3. מדידת אושר גולמי לא מדויקת במדינת עולם שלישי

אין ספק שהמדידה של האושר הגולמי בבהוטן רחוקה להיות מדויקת. 

אילו מדינות עולם שלישי נוספות אתם מכירים שמצהירות שהן מנסות לגרום לאושר לאזרחיהן ואפילו מקימות משרד אושר לאומי ומנסות למדוד אותו?

כנראה  שאין כאלה. 

במדינות עולם שלישי כמו אתיופיה, קניה, מדגסקר ואינדונזיה, שיש כאלה שיגידו שאינה מדינת עולם שלישי, ראיתי קושי בניהול מרשם תושבים. מספר התושבים הוא הערכה שיכולה להיות מוטית, קרוב לוודאי כלפי מטה. 

סין אינה מדינת עולם שלישי, אבל גם במרשם האוכלוסין שלה טעו בגדול במספר הגברים גילאי 20-30. 


משרד האושר הלאומי ומדד האושר הגולמי


קל ללעוג לסקר האושר הלאומי הבהוטני. תנסו לבנות בעצמכם סקר אושר לאומי ותראו שזה הרבה יותר מסובך מהמדדים שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל בונה במסגרת הסקרים שלה. 

מדד האושר הלאומי הגולמי (א.ל.ג) נהגה על ידי המלך הקודם של בהוטן, ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק

איש מופלא, שהייתי בשמחה נותן את בנימין נתניהו לבהוטנים ומקבל אותו במקומו. 

הייתי גם מוסיף לבהוטנים מענק כספי ענקי. זה שווה כל גרוש. 

כמה מילים על המלך הקודם של בהוטן:

1. המציא את מדד האושר הגולמי שהאו"ם אימץ אותו.

2. פרש בגיל 50 מכסא המלוכה והעביר את המלוכה לבנו. הנימוק: הוא התקשה לתפקד כמלך צעיר שהתייתם מאביו. הוא רוצה למנוע מהבן שלו את הקושי על ידי העברת המלוכה אליו  כשהוא עדיין לצידו ויכול לעזור לו.

3. אבי הרעיון של הבידול של בהוטן (לא פתוחה לגמרי לתיירות, חובה לבנות בבנייה בהוטנית מסורתית, חובה ללבוש בגדים בהוטנים מסורתיים בעבודה וכיו"ב) ששמר אותה כעצמאית.


קצת פרופורציה, בהשוואה בין ישראל לבהוטן.

האם במדינת ישראל יש משרד אושר לאומי? האם למרבית השרים בממשלה הנוכחית חשובים אושרם או אפילו חייהם של אזרחים

כמה משרדי ממשלה מיותרים יש היום במדינת ישראל? רוב האזרחים לא יודעים מה הם עושים? מי עומד בראשם ולפעמים אפילו לא יודעים שהם קיימים? 


אפרופו מדד האושר. בדרך כלל המדורגות ראשונות הן מדינות סקנדינביה. בהוטן אינה בעשירייה הראשונה. קצת מפתיע מקומה הגבוה של מדינת ישראל

זה מעורר את החשד, שגם בישראל לא ממש מצטיינים במדידת האושר הלאומי (כפי שציינתי זהו מדד סובייקטיבי הקשה למדידה).


נפאלים בבהוטן


ישבתי בארוחה בירושלים עם כמה אנשים. מישהו שאל אותי על ארצות שטיילתי בהן והתרשמתי מהן. אמרתי:  "בהוטן". 

בין היושבים הייתה אישה נפאלית, שהגיבה קשה לתמונה הפסטורלית והקצת אידיאלית שתיארתי. 

זה לא מפתיע. גם כשביקרתי בשנת 2014 הנפאלים שהגיעו לבהוטן הופלו לרעה. 

במובן זה הסרט מתאר ללא ספק תמונה נכונה ולא מחמיאה לבהוטנים. 

"סוכן האושר" הוא נפאלי שנולד בבהוטן ואזרחותו נשללה ממנו בגיל שנתיים. זה מונע ממנו למצוא אשה להתחתן איתה וזה מונע ממנו לצאת מהמדינה משום שאין לו דרכון. 


על פוליגמיה בבהוטן ועל משפחת המלוכה


גם הקטע בסרט בו מתואר בעל לשלוש נשים לעגני במיוחד. בסרט שלושתן נמצאות באותו בית.

הפוליגמיה בבהוטן היא לא מה שראיתם בסרט. 

מותר לגבר לשאת מספר נשים בתנאי שהוא בעלים של בתים נפרדים לכל אחת מהנשים. כל אחת מתגוררת בנפרד בביתה.

כמובן שידם של מרבית הבהוטנים אינה משגת לרכוש מספר בתים.

לפמיניסטיות שבין הקראות אוסיף שגם לאשה מותר לשאת מספר גברים בתנאי שהיא רוכשת בית נפרד לכל אחד מהם.


פוליגמיה במשפחת המלוכה


ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק נשוי לארבע אחיות. לא נחשפתי בשנת 2014 לשידורי תעמולה נלעגים המדברים על ייחודה של בהוטן ומוזכר בהם ארמון המלך. 

כן נחשפתי לארמון צנוע המזכיר יותר את הצריף של בן-גוריון או את צריף הנשיא של יצחק בן-צבי מאשר את הוילה המפוארת של נתניהו בקיסריה. 

למידע נוסף הקוראים מוזמנים לקרוא את הפוסט: 

באותו פוסט תוכלו לקרוא גם על הפרויקטים האישיים של כל אחת מארבע נשות המלך, שויתר על כסאו, לטובת אזרחי בהוטן. אחת מקדמת מנזרים בודהיסטים בדרום המדינה, השנייה מקדמת זכויות נשים וכו'. 
במקרה הגיעה אחת מהנשים לעיירה בה טיילנו וראינו כמה המקומיים אוהבים אותה.

ראיתם פרויקט דומה של אשת ראש ממשלת ישראל הנוכחי? 


עם הפנים לעתיד


בכלל לא בטוח שבהוטן תשמור לאורך זמן על ציביונה הייחודי ועל עצמאותה. 

פרויקט עכשווי שכתבתי עליו בבלוג הזה, מראה שגם המלך הנוכחי, ג'יגמה קיזר נאמגייל ואנגצ'וק, מחויב למורשת הבהוטנית. 


יום שלישי, 20 באוגוסט 2024

"לחיות לנצח" באמצעות בינה מלאכותית?




הפוסט חיים דיגיטליים ניצחיים נכתב לפני קצת יותר משנה. 

הפוסט תיאר את האופנים בהם אנשים, שיקיריהם הלכו לעולמם, מנסים להנציח אותם באופן דיגיטלי, למשל: באמצעות נוכחות של המתים ברשתות חברתיות.

קצב ההתקדמות בתחום הAI מהיר מאוד. 

הסרט "לחיות לנצח" מציג דרכים מתקדמות יותר מאשר אלו שציינתי באוצו פוסט, למעין קומוניקציה עם מתים. 

מיזמי Startup יוצרים דמויות של המתים, הדומות להם כשתי טיפות מים. הדמויות מדברות כמו אותם אנשים שחצו את ה"ישורת האחרונה". 

הכוונה היא הן באופן בו נשמע הדיבור והן בתוכן ובסגנון. 

הכל מבוסס על יכולות דיבור וניתוח של התוכנה ועל הרבה נתונים זמינים שנאספו על ידי התוכנות. 


מקרה 1: צעיר המדבר עם בת זוגו שהלכה לעולמה


הוא מדבר כמובן עם תוכנת AI המציגה יצוג של בת זוגו. 

הצעיר הנרגש מאוד מרוצה מהשיחה ואומר שההתנהגות בדפוסי השיחה ובהבעות ממש מחקה את ההתנהגות של בת הזוג.

רק צריך להיזהר שלא יאמץ את הדמות המלאכותית כתחליף לבת זוג אמיתית. 


מקרה 2: נוצרייה דתייה משוחחת עם בעלה שאיננו


הגברת המבוגרת מאמינה בעולם הבא. היא אומרת ל-Avatar של בעלה כמה שהיא מתגעגעת אליו ושואלת אותו: "איך החיים בגן עדן?".

התשובה של התוכנה היא: "אני בגהינום ולא בגן עדן ואני סובל".  

הנזק הנגרם לגברת שמרואיינת אחרי זה בסרט הוא גדול.

היא לא מבינה כיצד איש טוב הגיע לגהינום. היא גם שואלת את עצמה האם זה לא עונש על החטא שלה לנסות לצור קשר עם מתים באמצעות תוכנה? 



סיכונים ותועלות


הסרט מעלה את השאלה של סיכונים בשימוש בתוכנות AI. 

אין ספק, שבנוסף לתועלות של AI יש גם הרבה סיכונים, שבכלל לא בטוח שיודעים לטפל בהם, כפי שגם עולה מדבריו של סם אלטמן, אחד מאנשי המקצוע המובילים בעולם בתחום, בדיון בקונגרס האמריקאי


הזווית האישית שלי


כמו רבים אחרים גם אני רוצה להשאיר חותם אחרי מותי

הדרכים שלי הן אחרות. לא באמצעות העלאת דמותי באמצעות AI. 

הבלוג הזה הוא אחת הדרכים ובו גם תוכלו לקרוא על דרכים אחרות שלי לנסות להשאיר אחריי חותם, כאשר אלך לעולמי. 

נדמה לי שאני מתחיל לעשות שימושים מכוונים ביכולות של כלי AI מובילים באופן יזום, אבל כמומחה לניהול סיכונים, אני גם מודע לסיכונים. 

סיכונים הם סובייקטיביים, כמי שאינו מאמין בגן עדן ובגהינום איני חשוף לסיכונים של אותה גברת נוצרייה שהוזכרה בפיסקה קודמת.




יום שבת, 17 באוגוסט 2024

רבדים וגוונים של מונוגמיה - מחשבות על הסרט "מונוגמיה" של אוהד מילשטיין

 


כפי שכבר כתבתי בפוסט אחר, אני מונוגמיסט. אני גם אדם הנמצא ב"ישורת האחרונה" של חייו.

גם הוריו של אוהד מילשטיין, המבוגרים ממני, נמצאים ב"ישורת האחרונה". 

שני הדברים שציינתי כאן הביאו אותי לכתוב על סרטו הדוקומנטרי המרתק של אוהד מילשטיין "מונוגמיה", בו צפיתי ב-14.8.24. 

הסרט עסק בנישואים המונוגמיים רבי השנים של הוריו.

לאחר הסרט הייתה שיחה של הבמאי עם הקהל, שגם היא העשירה את הידע הדל שלי בקולנוע. 


כמו בסרט הנפלא "יומני הזן", עליו כתבתי את הפוסט 

זן ואמנות המוות: "יומני הזן" סרט מעולה, גם בסרט "מונוגמיה" מצאתי מספר רבדים. 
מצאתי גם לא מעט גוונים של מונוגמיה, רובם  אינם מופיעים בסרט, אבל הוא היווה סוג של קטליזטור לחיפוש גוונים.
לא מדובר בסרט שמציצנות לאחרים היא המוטו שלו. מדובר בסרט מעורר מחשבה על זוגות מונוגמיים אחרים ודפוסים מונוגמיים אחרים שפגשתם או אולי טרם פגשתם. 

במקרה שלי, בבלוג אישי, אני מתחיל במונוגמיה שלי. 
בפוסט שקישרתי אליו אני מגדיר את עצמי כמונוגמיסט סדרתי. 
את ההגדרה המקורית הזו מצאתי בספר שכתב חבר ילדות שלי, אודי אשרי, שהלך לעולמו מוקדם מדי בגלל מחלה. 

רובד ראשון: הנישואים של הורי הבמאי


במהלך השנים הקשר הזוגי הטוב של בני הזוג נשחק והפך לחיים של זה בצד זו. כל אחד חי בעולמו ללא קשר משמעותי. 

התופעה הזו קיימת בהרבה מערכות זוגיות. 

קצב השחיקה במקרה זה היה מהיר יחסית. 


 

רובד שני: מונוגמיה ללא פרידה


כשאין קשר משמעותי לאורך זמן עולה השאלה: האם חושבים להיפרד ולחפש קשר זוגי אחר? 

התשובה של הזוג בסרט היא ששניהם לא מצאו אדם אחר שרצו לקשור את גורלם בגורלו. 

הם העדיפו בדידות ביחד מאשר חיפוש של בן זוג חדש. 

הם כמובן לא חריגים. זוגות שחוקים רבים חיים ביחד אבל לחוד. 

התפיסה שלי שונה אני לא מוכן לחיות עם בת זוג שאינה באמת בת זוג שלי. קראו למשל: להתחתן עם תאילנדית.


רובד שלישי: מונוגמיה עם יחסי מין עם אחרים


התשובה האישית שלי הייתה שלילית.

גם כשנישואיי כבר היו רחוקים מלהיות טובים לא באמת הרגשתי נוח לחפש קשר מיני, שאינו קשר עם מישהי שאני רוצה לצור איתה קשר זוגי מונוגמיסטי. 

במהלך הסרט מתברר כי להורי הבמאי היו פה ושם יחסים כאלה. 

הם לא הרגישו שיש לזה משמעות עבורם ועל פי דבריהם, לפחות לכאורה, לא הפריע להם שבן או בת הזוג שלהם קיימו יחסים כאלה. 

הבמאי בסרט מסביר את זה בכך שהם היו מהדור של "ילדי הפרחים" בגרסתו הישראלית האילתית.

אני אולי שייך לדור הזה אבל לא הייתי שם. 

"המסע"הלא פיזי שלי היה לתרבויות המזרח הרחוק עם דגש על זן בודהיזם.


יחסי מין עם אחרים/ות כשהזוגיות טובה 

הדילמה הזו עולה במהלך הסרט ברמה האישית של הבמאי ובת זוגו. שם עולה השאלה של יחסי מין בשלישייה עם מישהי נוספת או מישהו נוסף.

בהקשרים אחרים, יש כאלה המדברים ולפעמים מבצעים חילופי זוגות. 

הסדרה הדוקומנטרית ב-Netflix העוסקת בנפילתה של חברת אשלי-מדיסון הקנדית חושפת סיכונים של אתר היכרויות לנשואים ונשואות, שרוצים לחיות עם בן או בת זוגם ולקיים קשרים מיניים מחוץ לנישואים. 

בחלק מהמקרים מתברר כי הנישואים הטובים היו טובים רק לכאורה.

 

רובד רביעי: טיפול זוגי


כסטודנט לפסיכולוגיה נגמלתי מהרצון לעסוק בפסיכולוגיה קלינית ופניתי לכיוונים קוגניטיביים

בסופו של יום בחרתי להישאר בתחום המחשבים שבו עסקתי במקביל ללימודיי ולא לנסות לפתח לקריירה אקדמית בפסיכולוגיה.

שתי סיבות הביאו אותי לוותר על החלום הקליני. הראשונה, ההתרשמות שלי שאני לא מתאים לעיסוק בתחום הזה, והשנייה המגבלות של הדיסיפלינה הזו. 

הצלחה בטיפולים אינה נובעת משיטות מוכחות אלא נובעת במידה רבה מאינטראקציה אישית בין מטפל למטופל. 

הטיפול הזוגי שגרושתי ואני היינו בו היה כישלון מוחלט.

 

הבמאי אינו מטפל זוגי מוסמך, שבחר לטפל דווקא בהוריו. 

הוא אדם שמערכת היחסים הזוגית הלא-טובה, בלשון של המעטה, בין הוריו הפריעה לו. 

למרות שלא נעשה בסרט טיפול זוגי מוצהר, התוצאה היא מעין טיפול זוגי שהיה יותר אפקטיבי מהרבה טיפולים זוגיים פורמליים. 


רובד: כלכלת המשפחה


הסיפור העצוב על ההתמכרות של אימו של הבמאי לקניות בגדים, חיבר אותי לעיסוק נוסף שלי: יעוץ בכלכלת המשפחה

לרוב הצופים הרובד הזה הוא סיפור עצוב של התמכרות כתחליף למשהו שחסר. 

אצלי הוא גם מתקשר למקרים של ניהול לא נכון של כלכלת משפחה שנתקלתי בהם באופן ישיר ובאופן עקיף. 

העיקרון הבסיסי בכלכלת המשפחה הוא, שלא ניתן להוציא באופן עקבי יותר מההכנסות

שמעתי על יעוץ כלכלי למשפחה של רופא שלא עמדה בעיקרון הזה. 

הרופא, הרוויח למעלה ממאה אלף שקלים נטו לחודש, ולמרות זאת נעזר כל חודש בכסף שאימו העבירה לו. 

אחד המאפיינים של הוצאות המשפחה שלו היה קניית בגדים מופרזת בעליל של אשתו. 

הבגדים מילאו את הבית ואשת הרופא לבשה רק פעם אחת כל בגד שקנתה.


עשיית הסרט


בשיחה של מילשטיין עם הקהל הוא אמר שהסרט מתאר תקופה של ארבע שנים של עשייתו. 

הרבה יותר זמן ממה שצופה ממוצע חושב שהסרט מתאר.

למדתי דבר נוסף. מי שעושה סרט דוקומנטרי לא בהכרח רק מתעד דברים שקורים. במקרה הזה הוא גם עשה סוגים שונים של התערבויות בתהליך. 

זה נשאר דוקומנטרי משום שתגובות "השחקנים" להתערבויות אינן נקבעות מראש על ידי הבמאי. 


לא אעשה לכם Spoiler לכן לא אספר על התערבות יצירתית במיוחד ועל תוצאותיה. 


במקום זה ממליץ בחום לצפות בסרט.



יום חמישי, 8 באוגוסט 2024

סבי אבא-יצחק רוזנטל: בתל-אביב בשנים 1937-1948

 

אבא יצחק רוזנטל.  נולד ב-1875. נפטר ב-4.8.1948 בגיל 73

בפוסט סבי אבא-יצחק רוזנטל: החיים בליטא לפני עלייתו לארץ תיארתי בעיקר את פעילותו הציונית במארימפול שבליטא. 

כפי שהבטחתי באותו פוסט, בפוסט זה אתאר מעט את חייו בתל-אביב אחרי עלייתו לארץ בשנת 1937. 

המקורות העיקריים שלי הם דבריהם של קרובי משפחה שהכירו אותו ונידבו מידע ביוזמתם בלי ששאלתי אותם. 


רקע


סבא רבא שלי, אליעזר-תנחום רוזנטל, היה אדם אמיד שהיה בעל חנות לחומרי ברזל.

זה איפשר לסבי להפוך את הציונות למרכז חייו במקום להתמקד בעבודה. 

לאחר העלייה לארץ ישראל נאלץ להסתפק במועט. 

היות שהוא וסבתי לא היו יכולים לרכוש דירה הם שכרו חדר בדירה של קרובי משפחה שהתגוררו בה. 

הם התגוררו בדירה אחת עם משפחת לנצמן ברחוב נחמני 50. 

האם אסתר לנצמן, לבית היימן, הייתה ביתם של משה-דוד היימן ואחותו של סבי. 

מי שדיברו על סבי בהערכה רבה, שלא לומר ההערצה, היו שני הילדים של משפחת לנצמן, בני דודים שניים שלי מצד אבי. 

היות שבת דודתו של אבי התחתנה בגיל צעיר ואבי התחתן בשנות ה-40 של חייו בני הדודים השניים שלי מבוגרים ממני ב-15 שנים או יותר. 

מי שהרבתה לדבר איתי על סבי הייתה הבת בלהה הלפרין, שלצערי, הלכה לעולמה בגיל 90 לפני מספר שבועות.


בלהה הלפרין


בלהה הלפרין הייתה מורה נערצת לתנ"ך בגימנסיה הרצליה. 

היא הייתה במשך שנים פעילה בהנהלת בית התנ"ך. בית התנ"ך הוקם בתל-אביב ביוזמתו של דוד בן-גוריון בשנת 1974. 

מה שאפיין אותה במיוחד היה המשפחתיות. לא רק במשפחתה הקרובה (בעלה אשר הלפרין ז"ל, בנותיה, נכדיה ונינותיה) אלא גם ביחס לקרובים רחוקים יותר. היא שמרה איתם על קשר גם בימים טובים וגם כשנזקקו לעזרתה. 


באופן אישי, היה לי קשר טוב במיוחד איתה. כשכתבתי את הפוסט: עץ משפחה: הרבה קרובים רחוקים שלא ידעתי על קיומם ב-17 ביולי 2024. היא הייתה עדיין בחיים.

בפוסט כתבתי "שיתפתי במידע גם קרובת משפחה, המבוגרת ממני בכמעט עשרים שנים, שהוסיפה מידע שלא היו ידוע לי ולא היה ידוע גם לכותבי עץ המשפחה.

בלהה הלפרין הייתה קרובת משפחה עליה כתבתי.

אזכיר בפוסט זה שני דברים שהיא סיפרה לי על סבי. 


חתונה בין בן למשפחה חסידית לבין בת למשפחה ליטאית

בלהה הלפרין סיפרה לי שהורי בעלה התנגדו לנישואים בינה לבין בעלה. 

הסיבה: בעלה גדל במשפחה חרדית שהשתייכה לאחת החסידויות שאפילו אני לא שמעתי עליה (במהלך התנדבותי ב"הלל" שמעתי מיוצאים בשאלה על חסידויות שמהם הם יצאו. בנוסף קראתי את הספר "שחור כחול-לבן" של ד"ר חיים זיכרמן המתאר את היהדות החרדית בישראל על כל גווניה).

בלהה הלפרין ומשפחתה שמרו על מסורת והיו מהזרם הליטאי של היהדות. 

לדבריה, מה שהסיר את ההתנגדות שלהם לחתונה היה קרבת המשפחה שלה לסבי. הם אמרו שהוא "אחד מל"ו צדיקים". 


תנ"ך

בלוויה של בלהה הלפרין דיברה הנכדה היחידה שלה (כל השאר הם נכדים), שהייתה מאוד קשורה אליה, על זה שהיא עזרה לה בלימודי תנ"ך בילדותה. קרוב לודאי שהיא הייתה מסתדרת גם בלי עזרה בלימודי תנ"ך, אבל היא דיברה על זה במונחים של חוויה של קשר אישי בין נכדה לסבתה. 

בתקופה האחרונה לפני מותה בלהה הירבתה לדבר איתי על סבי בכלל ועל זה שהוא ישב איתה וסייע לה בלימודי תנ"ך בילדותה. 

ברור שגם היא הייתה מסתדרת ללא עזרה, אבל גם במקרה זה היה מדובר יותר בקשר אישי ורגשי בין נערה לבין קרוב משפחה מבוגר, שממנו רכשה סוג של אהבה לתנ"ך. 



פטירתו




התמונה לעיל מספרת על פטירתו ב-4.8.1948 ועל הלוויה שלו ב-5.8.






יום שני, 5 באוגוסט 2024

סבי אבא-יצחק רוזנטל: החיים בליטא לפני עלייתו לארץ

 

אבא יצחק רוזנטל.  נולד ב-1875. נפטר ב-4.8.1948 בגיל 73


בפוסט עץ משפחה: הרבה קרובים רחוקים שלא ידעתי על קיומם כתבתי על עצי משפחה שמצאתי.  

ציינתי באותו פוסט שהאדם שחקר את תולדות המשפחה, זיהה את הקשר באמצעות סבי שהיה "אחד האנשים המפורסמים במשפחה". 
פוסט זה עוסק בחייו בליטא עד עלייתו לישראל בשנת 1937. 
בפוסט הבא אעסוק מעט בחייו ובחיי סבתי בתל אביב בה התגוררו לאחר העלייה לארץ.

מנהיג ציוני


אבא-יצחק רוזנטל נחשב למנהיג הציוני הבולט במארימפול שבליטא. 
הוא השתתף בקונגרס הציוני הראשון מטעם התנועה הרוויזיסיונסטית של זאב ז'בוטינסקי ובקונגרסים ציוניים נוספים. 
הקונגרס הציוני הראשון התקיים בשנת 1897. הוא היה אז בן 22.
כל משתתף שגילו היה מתחת לגיל 25 לא נרשם באופן רשמי ולכן אין רישום על השתתפותו בקונגרס הציוני הראשון.    

ד"ר ברוך בן-יהודה  עלה לארץ בהשפעתו של סבי
בן יהודה עלה לישראל בשנת 1910 כנער שהגיע בגפו. לאחר הקמת המדינה היה המנכ"ל הראשון של משרד החינוך. 
בן-יהודה היה מורה בבבתי ספר ומנהל של גימנסיה הרצליה בשנים 1941-1947. 

מתוך הספר "מרימפול ליטא"


בשנת 1983 יצא ספר שכותרת פיסקה זו היא כותרתו.  
הספר נכתב על ידי יהודים שחיו בעיר ועזבו אותה. 
היום העיר נותרה ללא יהודים. 
כמה מהם התאגדו להוצאתו על מנת לשמר את הזכרון של החיים של יהודי העיר ואת זכרון דמויות בולטות בקהילה היהודית התוססת שהייתה שם.

מתוך הספר אתמצת כמה מהדברים שכתב ד"ר ברוך בן-יהודה על סבי. 

מדברי ד"ר ברוך בן-יהודה


בן-יהודה כותב שהוא ונערים אחרים היו "מעוניינים מאוד בשפה העברית ובתחיית האומה". 
אבא-יצחק רוזנטל היה מדריך שלהם ו"היה ממש "משוגע" לענייני ציונות". הוא הקים עם הנערים אגודה בשם "תקוות ציון", השתתף בקונגרסים הציונים הראשונים. הוא היה "המורה שלהם לציונות".
הנערים היו שרים ביחד איתו שיירם ציונים וקוראים חומר ציוני.

סבי תרם מעשר לקרן הקיימת לישראל מאז היווסדה. 

באחד הלילות, התעורר בן-יהודה מיללה נוראה שנשמעה ברחוב. אימו יצאה החוצה וראתה  את סבי מילל. 
הסיבה: קצת לפני זה נודע לסבי על מותו של בנימין זאב הרצל

האירוע הזה זעזע את בן-יהודה הצעיר "וקשר אותו לרעיון הציוני ולארץ ישראל".


הגימנסיון העברי במרימפול


אחד הביטויים המעניינים לקשר של קהילת מרימפול (יש הכותבים את שם העיר: מארימפול או מארימפולה) היה בית ספר תיכון שבו כל הלימודים היו בשפה העברית. 
זה היה אחד מבתי הספר הראשונים באירופה שלימדו בו רק בעברית. אבי ז"ל, היה אחד הבוגרים של בית הספר. 

זה היה בתקופה שבה כמעט ולא היו ספרי לימוד בעברית ובטכניון בחיפה שנוסד באותה תקופה היה ויכוח האם ללמד בעברית?

כמי שכותב בויקיפדיה העברית, כתבתי ערך על בית הספר. 
בין המקורות שהשתמשתי בהם היה הספר "מרימפול ליטא". 
במקום לספר על בית הספר הזה אני מצרף קישור לערך בויקיפדיה העברית: הגימנסיון העברי במריאמפולה.
  

   


 

יום שישי, 2 באוגוסט 2024

פוסט טראומה היא רק קצה הקרחון

 

קרחונים בפטגוניה.2020 Copyrights: Avi Rosenthal




בתחילת חודש יולי חגגתי יום הולדת 73. 

כחודש וחצי אחרי ה-7 באוקטובר 2023 קיבלתי שיחת טלפון מנציגת המינהל הקהילתי השכונתי בשכונת בית הכרם בירושלים בה אני מתגורר. 

השיחה הייתה במסגרת שיחות של עובדי המינהל הקהילתי עם אזרחים ותיקים. 

במצבי משבר, כמו מלחמת חרבות ברזל, לאוכלוסיות חלשות יותר קשה מאשר לאחרים והן זקוקות לסיוע.  

נציגת המנהל הקהילתי השכונתי שאלה אותי האם אני זקוק לעזרה? 
עניתי לה שלא, אבל אני אשמח לעזור לאחרים שזקוקים לעזרה. 

האמת היא שיכולתי כבר באותו מועד להציג לה כמה דברים שבהם ניסיתי לעזור לכאלה שזקוקים לעזרה. 

המינהל פנה אליי ולאחרים משום שהניח, שלחלק מהאזרחים הותיקים קשה במיוחד בזמן משבר. 

גם אני פניתי לכאלה שעלול להיות להם קשה: יוצאים בשאלה מ"הלל" במסגרת שמירה על קשר עם יוצאים בעת משבר, ניצולי שואה, מפונים שהגיעו לאכסניה בירושלים ואנשים אחרים שהם לבד והערכתי, שעלול להיות להם קשה. 

מהמעט שעשיתי היו גם דברים נוספים לטובת קבוצות שנפגעו יותר מאחרים. 

הנקודה המהותית בסיפור הזה, היא שיחסית לרבים אחרים היה לי קל יותר: לא איבדתי קרובי משפחה, לא נפצעתי, לא קרסתי כלכלית ובכל זאת גם לי לפעמים קשה בתקופה הזו וזה משפיע על החיים שלי. 

ההשפעה על החיים של אלה שחווים את זה קשה יותר היא הרבה יותר גדולה.

יש כאלה שחווים פוסט-טראומה. יש כאלה שיחוו אותה בהשהיית זמן ויש כאלה שחווים ויחוו קשיים מהותיים שישפיעו על חייהם למרות שהקשיים הללו אינם מוגדרים כפוסט-טראומה. 

כפי שמשקפת תמונה של קרחון מפטגוניה, פוסט-טראומה היא רק קצה הקרחון יש הרבה קשיים אחרים להרבה אנשים. חלקם זקוקים לטיפול.


פוסט טראומה


בעבר חשבתי שפוסט טראומה מתייחסת רק לחיילים שחוו דברים קשים במהלך מלחמה. 

ההתנדבות שלי עם יוצאים בשאלה ב"הלל" תיקנה את הטעות הזו שלי.

לא מעטים מהם דיברו איתי על פוסט טראומה שלהם. 


מה גרם לאסימון ליפול?

מדי פעם הצטרפתי ליוצאים בשאלה בארוחת שישי בסניף ירושלים. 

לא פעם הנוכחות שלי שם הביאה להם תועלות. 

מקרה בולט במיוחד הייתה אם חד-הורית שעובדת. 

במהלך שיחה איתה הסברתי לה, שהיא זכאית לקבל מענק עבודה משום שהיא אם חד-הורית עובדת המשתכרת בגבולות השכר המזכים בהטבה זו.

היוצאת לא ידעה שהיא זכאית. 

התוצאה: מאז היא מקבלת בכל שנה כמה אלפי שקלים ממס הכנסה.  

לפני כמה שנים הסעתי יוצאת בשאלה שחיפשה טרמפ לארוחת שישי. 

בשיחה היא אמרה שיש לה פוסט טראומה. 

כמו במקרים קודמים של יוצאים בשאלה שהשתמשו במושג, חשבתי לתומי, שמדובר בשימוש לא נכון במושג הצבאי פוסט-טראומה על מנת לתאר מצב קשה אמיתי אחר.  

מהר מאוד עמדתי על טעותי. 

היא דיברה על כך שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בפוסט-טראומה שלה ונותן לה קצבה חודשית.

היא דיברה על טיפולים נפשיים. היא דיברה על עבודה במסגרת מוגנת. 

האסימון נפל לי כשהיא סיפרה לי שהיא גרושה וילדיה נמצאים במשפחת אומנה. 

במהלך השנים הרבות של חיי פגשתי מעט מאוד אימהות שהיו מוכנות לוותר על גידול ילדיהן. 

כמה חודשים אחרי זה קראתי בהתכתבויות של "הלל" עם חברי הקהילה, שהיא שמה קץ לחייה. 


בחזרה לאמצע שנת 2024 

מהסיפור העצוב בפיסקה הקודמת הקוראים צריכים להבין שפוסט טראומה בעקבות ה-7 באוקטובר ומה שקרה וקורה אחריה, אינה מוגבלת רק לאנשי צבא, אנשי כוחות ביטחון אחרים ולוחמים נוספים כמו אנשי כיתות כוננות בישובי העוטף. 

יכול להיות שגם בקצה הקרחון (פוסט טראומה) הלוחמים הם רק קצה של קצה של הקרחון. 

יש רבים אחרים שחווים אותה. בוודאי בין נפגעי המעגל הראשון, אבל גם רבים אחרים. 


טווח השפעת המשבר המתמשך מ-7 באוקטובר ועד היום על אזרחים במדינת ישראל



היום (1.8.24) מלאו 300 שנה לטבח ה-7 באוקטובר בו נרצחו למעלה מ-1,200 אזרחים ישראלים. 

היום לא חוגגים חטופות וחטופים שעדיין בחיים 300 ימים בשבי בעזה.

משפחות רבות פונו מביתן וכבר חודשים ארוכים. אזרחים, חיילים וקצינים נהרגו או נפצעו.

רבים נפגעו קשות כלכלית.

מצבם הנפשי של רבים מהמשתייכים לקבוצות אלו, וגם של כאלה שלא משתייכים אליהן, הוא לא קל. 


כפי שציינתי בתחילת הפוסט, אני מברי המזל שעברו את התקופה הזו יחסית בקלות ובאופן בסיסי המשכתי לתפקד לכל אורך התקופה, כולל פעילויות התנדבות שהוספתי לפעילות הרגילה שלי. 


למרות זאת גם אני הושפעתי ומושפע לא מעט ממה שמתרחש ומהחששות מהעתיד. 

בקצה השני של טווח ההשפעה של המשבר תמצאו אנשים שעולמם חרב. 

סיפורם של רבים מאלה שנפגעו מוצגים בתקשורת כך שאינם זרים למרבית הקוראים.

יש הרבה אנשים על הרצף של השפעות המלחמה ביני לבין אלה שנפגעו באופן קשה במיוחד. 

אני לא מרגיש שאני זקוק לטיפול נפשי, אבל רבים מאלה שנפגעו ונמצאים לאורך הרצף זקוקים לטיפול נפשי גם ללא טראומה.. 

זו הסיבה שהכותרת של הפוסט מדברת על טראומה כקצה הקרחון.


ההשפעה עלי  


חששות לגבי עתידה של מדינת ישראל ולגורלי כאזרח


כשקורה אירוע כל כך קיצוני חושבים על האפשרות שיקרו אירועים קיצוניים דומים ואפילו חמורים יותר. 

גם בתחומים של הביטחון האישי והביטחון של המדינה, אבל גם בתחומים אחרים כמו הרעה משמעותית במצב הכלכלי והרעה משמעותית במעמדה של מדינת ישראל. 


בעוד מספר רב של אזרחים מגוונים שונים של הקשת הפוליטית נרתמו להתמודדות עם המשבר החמור, רוב חברי ממשלת ישראל ורוב חברי הקואליציה התעלמו מהמצב והמשיכו להתנהג כאילו לא קרה דבר ב-7 באוקטובר. 

מעסיקים אותם אינטרסים אישיים ו/או אינטרסים סקטוריאלים צרים. 

מעסיקים אותם שמירה על המשך קיומה של הממשלה הגרועה ביותר בתולדות מדינת ישראל ובריחה מאחריותם למה שקרה ולמה שקרה לפני כן.  

בהקשר זה בולט במיוחד בנימין נתניהו

חוסר האמון שלי, ושל רבים אחרים, בנכונותה של הממשלה להתמודד עם המשבר האמיתי, שכולנו חווים מקשה עלי עוד יותר. 

חוסר האמון התחיל הרבה לפני ה-7 באוקטובר 2023 כפועל יוצא של האופן בו פעלו מרבית חברי הממשלה וחברי הקואליציה מאז הקמת הממשלה, חלקם גם במשך שנים ארוכות לפני הקמתה. הוא רק התעצם בגלל אופן הפעולה שלהם מתחילת המשבר ועד היום. 

כדי להבין את מה שאני כותב כאן, הקוראים מוזמנים פוסטים שכתבתי בבלוגים שלי על כלכלת המשפחה ועל ניהול סיכונים לפני המשבר ועוד יותר אחרי תחילתו.



השקעת אנרגיה בניסיון לשפר מהותית את המצב

הרבה זמן ואנרגיה השקעתי ואני ממשיך להשקיע בהפגנות, בצעדות ובכתיבה על הפתרון ההכרחי: החלפת הממשלה הזו בממשלה שבראשה אדם שטובתה של מדינת ישראל וטובת אזרחיה חשובים לו ולחברי ממשלתו. 

ביקרתי באוהלי משפחות נרצחים ובאוהלי משפחות חטופים. דיברתי עם אנשים טובים שעולמם חרב. בעיקר הקשבתי וניסיתי לבחון האם וכיצד אני יכול לעזור להם? 


דאגה לאלה שנפגעו קשה במיוחד


כמו כמעט כל אחד במדינת ישראל יש אנשים שיש לי קשר איתם ואיכפת לי מה קורה להם.

כמו כמעט כל אחד במדינת ישראל יש בין האנשים שיש לי קשר איתם כאלה שנפגעו קשה במיוחד או שבני משפחה שלהם נפגעו קשה במיוחד. 

עוד כשטרם היה ברורה מהות והיקף הפגיעה הדאגה להם העסיקה אותי. גם אחרי שהיה ברור. 

גם האסונות שחוו אנשים שלא היכרתי מדאיגים ומעציבים אותי. 


מעקב אחרי מה שקורה


בתחילת המלחמה עקבתי במשך שעות כל יום אחרי דיווחי התקשורת. 

גם שעות אבודות וגם הרבה מתח.

גם היום זה עדיין קורה, אבל פחות. 


התנדבות

באופן טבעי מעגלי ההתנדבות שלי הורחבו וזה דורש זמן ואנרגיה. 

גם המעט שאני עושה דורש זמן ואנרגיה.


ההשלכות עלי

1. יותר מתח.

2. פחות אנרגיה.

כולל ימים מסוימים שבהם הפעילות שלי נעצרת ברובה. 

3. מצב רוח עגום מדי פעם.

4. צמצום פעילויות.

כתוצאה מהמצב ומהשלכותיו עלי צומצמו פעילויות שחשובות לי.

בעיקר פחות יכולת לנסות לבנות קשר זוגי חדש ופחות משחק בתחרויות ברידג'

בחלק מהזמן גם קראתי פחות ממה שקראתי קודם. 


שירותי בריאות הנפש: קריסה כבר לפני ה-7 באוקטובר


כבר לפני ה-7 באוקטובר מערכות בריאות הנפש הציבוריות היו בקריסה בגלל היעדר תקציבים מתאימים ושכר נמוך, ששלח אנשי מקצוע לשירותים פרטיים. 

כמובן שמאז ה-7 באוקטובר יש צורך רב יותר בשירותים כאלה. 

פוסט טראומה היא רק חלק קטן וקיצוני מהצורך הזה. 

כמובן שיש צורך גם ביותר אנשי מקצוע. 


סיפור מקומם של אינטרסים צרים


במקרה שמעתי בגלי צה"ל שיחה עם גברת בעלת תואר דוקטור העוסקת בתירפיה באמצעות אמנות. 

לדבריה, משרד הביטחון אינו מוכן להשתמש בשירותי מרפאים ומרפאות באמנות לפוסט טראומה. 

הסיבה: החוק אינו מתיר זאת. 

האבסורד הוא שעובדת סוציאלית בעלת תואר ראשון יכולה לטפל בפוסט טראומה. 

מרפאת באמנויות בעלת תואר שני או אפילו תואר שלישי, שהתואר הראשון שלה הוא בעבודה סוציאלית (יש רבות כאלה) מנועה מלטפל. 

משפחות של חיילים שלקו בפוסט טראומה קצות בתורים הארוכים ומשלמות מכיסן למטפלים. גם למטפלות ולמטפלים באומנויות.

הוגשה הצעת חוק לשינוי המצב אבל היא תקועה בכנסת. 

לדברי אותה גברת הסיבה היא שחבר כנסת חרדי מונע דיון בה. 

הוא דורש שגם מרפאות באמנויות ללא תואר אקדמי יכללו בהצעה. 

משרד הבריאות ומשרד הביטחון וצה"ל מתנגדים לתוספת להצעה, שדורש אותו ח"כ חרדי, מנימוקים מקצועיים וההצעה תקועה בכנסת.












איקריה: נשים חזקות ועצמאיות בעקבות ארטמיס

  פסל ארטמיס באפסוס.. מקור התמונה ויקיפדיה. הרשאת שימוש:  CC BY-SA 4.0 נוצר: 11 במרץ 2018 הועלה: 4 במרץ 2020 זכויות יוצרים:  Blcksprt     בפ...