סאולו: יותר כחול מכחול

אני בסרדיניה בספטמבר 2023

הטיול לסרדיניה היה הטיול הראשון שלי לחו"ל מאז חזרתי מטיול בפטגוניה ממש בתחילת הקורונה. 

בהתחלה נמנעתי מיציאה מהארץ בגלל מגפת הקורונה. 

אחרי זה חוויתי את משבר גיל ה-70 ואת משבר הגירושים שלי. 

בתקופה זו רציתי לשרוד. לא היו לי משאבים נפשיים לטייל. 

הייתי צריך להתמודד עם מציאות אישית חדשה ומאתגרת. 

הייתי צריך להתמודד גם עם הוצאות כספיות גבוהות לצורך רכישת חצי דירה, תשלום מס רכישה וביצוע שיפוץ גדול בדירה שלי. 

גם הייתי צריך להתמודד בפעם הראשונה בחיי עם שכירת דירה. 

בחודש נובמבר 2022 התחילו חיים יציבים יותר: עברתי לדירה שלי והתחלתי להחזיר במהירות את ההלוואה מקרן ההשתלמות ולחסוך כסף. 

החודש כבר הייתי בשל לנסיעה לטיול בחו"ל. 

נסעתי עם הבן שלי לעשרה ימים בסרדיניה. 

"הישורת האחרונה"

בזמן המשבר התחלתי לכתוב בלוג אישי, בנוסף לארבעה בלוגים מקצועיים שאני כותב (בנושאי: ברידג', כלכלת המשפחה, מחשבים וניהול סיכונים). 

ידעתי שאני ב"ישורת האחרונה" ובשיאו של המשבר חששתי שהיא תהיה קצרה. 

זה הזמן למצות את הזמן שנשאר וגם להשאיר מעין מורשת לאלה שעדיין לא שם. במיוחד, אבל לא רק, לילדים שלי. 

כשחלף המשבר (לפחות לבינתיים) התפתחה התפיסה שלי בחיים ובעקבותייה השתנו הדגשים בבלוג. 
"הישורת האחרונה" יכולה להיות לא רק בעלת משמעות. היא יכולה גם להיות ארוכה. 

זה הוביל אותי להתעניין בנושא של אריכות ימים, אבל רק בהקשר של תוחלת חיים בריאה. 

ממש אין לי עניין להאריך את החיים שלי בעשר או עשרים שנים בהן אני דמנטי ואולי גם מוגבל קשות מבחינה פיזית. 

כך הגעתי לנושא של האזורים הכחולים. את התובנות הישירות שלי בנושא זה אתם מוזמנים לקרוא בפוסטים: 

Ikigai גרסת אוקינאווה ואזורים כחולים 2.0. 

תובנות הקשורות בעקיפין לנושאים אלה תוכלו למצוא בפוסטים אחרים העוסקים באורח חיים בריא, למשל: למדוט או לא למדוט?, העלייה בתוחלת חיים: כש"הישורת האחרונה" ארוכה יותר ולא אצל כולם.

לתרגם את העניין לביקור

את העניין שיש לי באזורים כחולים רציתי לתרגם לביקור באזור כזה. 

חשבתי, ולא במקרה, על אוקינאווה. 

יפן תמיד עניינה אותי. לא רק בהקשר של זן בודהיזם. למדתי קורס קצר ולא מספיק של השפה היפנית וגם ירח הדבש שלי עם אשתי דאז וגרושתי היום, היה ביפן. 

בנוסף ראיתי ב-BBC סדרה מרתקת על אוקינאווה כ"אזור כחול". 

הכתב השוודי של ה-BBC נסע לשם וביקר בבתים ובמקומות עבודה. הוא ראיין אנשים מרשימים ב"ישורת האחרונה", שממשיכים לעבוד או ממציאים את עצמם מחדש בעבודה חדשה.

לא מצאתי טיול מאורגן לאקינאווה. במקרה דיברתי עם אדם שאני מכיר, שסיפר לי על מישהו שמארגן טיולים ל"אזורים כחולים", כולל אוקינאווה וסרדיניה.

הוא גם סיפר לי שהטיול לאזור הכחול של סרדיניה הוא טיול קשה הדורש טיפוס רגלי במקומות לא פשוטים לטיפוס.

המסקנה שלי הייתה שאדחה את הביקור באזור הכחול של סרדיניה להזדמנות אחרת.

"הישורת האחרונה" אינה בראש מעייניו של הבן שלי והטיול הוא טיול של עשרה ימים בלבד.

אזור כחול בסרדיניה

באחד מה-Bed and Breakfasts בהם ישננו דיברנו עם בעלי הבית החביבים במיוחד. 

כשהזכרתי את "האזורים הכחולים", הם אמרו לי שמדובר בעיירה בשם סאולו הנמצאת כ-30 ק"מ נסיעה מהעיירה בה גרנו. 

החלטנו לבקר לזמן קצר בסאולו.

לי זה היה חשוב מאוד. אולי אחת מגולות הכותרת של הטיול.

סאולו

 September 2023. Copyrights: Avi Rosenthal

בעיירה סאולו חיים מעט פחות מאלף תושבים. בשנים 1966 עד 2016 חיו בה 20 אנשים מעל לגיל מאה. זהו השיעור הגבוה ביותר של תושבים מעל גיל 100 בעולם. 

לעיירה ההררית המבודדת מטפסים בכביש צר ומתפתל. 

לפחות חלק מבני המאה ויותר מתפקדים.

לא בליווי עובדת זרה. לא במוגבלות קשה של תפקוד פיזי. 

הסתובבנו ברחובות העיירה במטרה לפגוש מישהו מאותם אנשים מופלאים.

הזקן בן 102

בפוסט הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם והאדון שנפל לים כתבתי על ספרו של הסופר השוודי יונס יונסון, העוסק בזקן בן מאה הבורח מדיור מוגן ויוצא לעולם.

בעולם האמיתי של סאולו פגשתי בזקן בן 102, שלא צריך לברוח משום שאף לא אחד כלא אותו בדיור מוגן או בבית אבות.

על ספסל בסאולו. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל. צולם בהסכמת המצולמים

על ספסל ברחוב ישבו שני הגברים שבתמונה לעיל. "הבחור" מצד ימין הוא בן 102. 

היה קשה לתקשר איתו. כמו רבים מתושבי העיירה, הוא אינו יודע אנגלית. ידיעת האיטלקית שלנו מגיעה לכעשר מילים בלבד.

לא בסיס מוצלח לדיאלוג עם מקומיים. 

כפי שכתבתי בפוסט על אוקינאווה, אחד מהמאפיינים של האזורים הכחולים הוא השתייכות לקהילה. 

מיד ניגשו אנשים אחרים לעזור לנו לשוחח איתו. חלקם ידעו קמצוץ של אנגלית. 

כך התברר לנו גילו האמיתי של הזקן בן 102, שיצא לטיול ברחובות העיירה וישב על ספסל ליד חברו הצעיר ממנו.

במקום שלטים כחולים על בתים

שלטי תמונות על בתים בסאולו. Copyrights Avi Rosenthal, September 2023

בירושלים ובתל אביב נתקלתי בשלטים כחולים על בתים. יש בשלט הסבר על הערך ההיסטורי של הבית ועל אנשים מפורסמים שהתגוררו בו. 

התמונה לעיל מתארת את המקבילה הסאולית. השלטונות מעודדים "תיירות כחולה", מונח שלי לאנשים המתעניינים באנשים מאריכי חיים. בדרך לסאולו אפשר לראות שלטים רשמיים שבהם כתוב: Blue Zona. 

בשלטים כתוב מי האנשים מעל גיל 100 שמתגוררים בבית ומצוינים פרטים עליהם.

למרבית הצער, הבעל המופיע בתמונה נפטר. הוא נפטר בגיל 101. נשים מאריכות ימים יותר מגברים. אשתו כבר מזמן עברה את הגיל הזה והיא עדיין חיה ונושמת.

השלט על ביתו של הזקן בן ה-102. Copyrights Avi Rosenthal, September 2023

האם אתם מזהים את האיש בתמונה מעל פסקה זו? זהו השלט על ביתו של חברנו בן ה-102 שישב על הספסל.

התרשמות ראשונה מאוכלוסיית סאולו

ברחובות סאולו. Copyrights Avi Rosenthal, September 2023

כפי שציינתי, אחד המרכיבים לאריכות ימים באזורים כחולים הוא השתייכות לקהילה. 

בסאולו זה בא לידי ביטוי בחביבות יוצאת דופן של המקומיים. דיברתי עם לא מעט מקומיים וכולם הגיבו בחביבות ובפתיחות לזר המשונה השואל אותם באנגלית האם עברו את גיל 100? 

מעטים מדברים מעט אנגלית. האחרים בכלל לא. כנראה שהריחוק מהעולם הגלובלי הוא אחד מהמרכיבים לאריכות ימים. פחות השפעות מזיקות של תזונה מתועשת, מתחים והצפה באינספור גירויים. 

בעלי ה-Bed and Breakfast, שהפנו אותנו לעיירה, אמרו שהסודות של אריכות ימים בסאולו הם שתיית יין אדום והדומיננטיות של הנשים.

חוקרים משערים שזה צירוף של גורמים סביבתיים וגנטיקה.

הזווית האישית שלי

ההתרשמות השטחית והקצרה שלי מסאולו אינה מספיקה למחקר האישי הפרטי שלי על האזורים הכחולים. 

לשנה הבאה באוקינאווה.

"הישורת האחרונה" של שוק מחנה יהודה שהכרנו

 

דוכנים בשוק מחנה יהודה. מקור התמונה: הויקיפדיה העברית.
רישיון: 

• CC BY-SA 3.0 נוצר על ידי: Ariel Palmon  ב 4 ביולי 2011

לא רק התנים אינם אותם התנים ב"ישורת האחרונה". 

גם שוק מחנה יהודה בירושלים אינו אותו שוק ב"ישורת האחרונה". 

בשני המקרים אפשר לשאול: "ישורת אחרונה" של מי? 

שלי כצופה או של התנים ההולכים ונדחקים או של השוק כפי שהכרנו אותו במשך מכמה עשורים. 

בפוסט זה אתיחס לנושא מהזווית של "הישורת האחרונה" של השוק כפי שהיכרנו אותו משום שהוא משתנה ולא לטובה. 

השוק העירקי

השוק העירקי הוא חלק משוק מחנה יהודה. שוק קטן יותר מצידו השני של הכביש (הסגור לכלי רכב, למעט כאלה המביאים סחורה לדוכנים ולחנויות). בקצהו, ממש לפני המדרגות היורדות, נמצאת מסעדת "עזורה"  המפורסמת. 

בדרך כלל אני קונה ירקות בשוק העירקי.

בזמן האחרון אני רואה הרבה דוכנים סגורים. שאלתי השבוע את בעל הדוכן שבו אני קונה עגבניות: מה קורה פה שיש דוכנים סגורים כמו שאף פעם לא ראיתי? 

האיש אמר לי שכל השוק בירידה ובמיוחד השוק העירקי. פעם מחיר דוכן בשוק העירקי היה יקר יותר מאשר מחיר דוכן בחלק המרכזי של השוק. היום מחירו כ-10% ממחיר דוכן בשוק הראשי.

אולי הסיבה היא שהשוק העירקי פחות מתאים לבילויים בשעות הערב והלילה? 

שוק מחנה יהודה הפך יותר לאזור של בילויים ופחות לשוק מסורתי.

כנאפה

המקום הכי טוב בירושלים, לטעמי, לאכול בו כנאפה היא מסעדת הכנאפה של ג'אפר בשוק בעיר העתיקה. 

בעבר, כשהייתי מסתובב יותר בעיר העתיקה, הייתי מחכה בתור הארוך לכנאפה. 

שוק מחנה יהודה בירושלים מוצף לאחרונה בדוכנים המוכרים כנאפה. 

לא בריא ובמקרה זה גם לא ממש טעים. כמה ליגות  מתחת לג'אפר. 

כנאפה לא ממש מתאים לשוק מחנה יהודה שהיכרתי בעבר הרחוק. 

מעניין שגם מוכר העגבניות, המבכה את גורלו של השוק העירקי בפרט ושוק מחנה יהודה בכלל, בחר להזכיר את מגפת הכנאפה כשינוי לרעה.

מסעדות של רשתות  

כמי שעושה קניות פעם בשבוע בשוק אני נוהג לאכול במסעדות בשוק. 

אני מנסה לזהות מסעדות חדשות שנפתחות שם ולנסות אותן. לא תמיד זה מצליח. 

לפני כמה שנים זיהיתי חומוסייה חדשה. היא חלק מרשת חומוסיות של בהדנוס. בינתיים היא כבר נסגרה אבל במקום אחר נפתחה מסעדה של רשת אחרת: חומוס אליהו.

ממש לא חומוסיות אמיתיות כמו שאני זוכר מהשוק של פעם. 

לא מתקרב לחומוס של ארבעטס שנסגרה. לא מתקרב לחומוס של מסעדות מזרחיות טובות שהיו בשוק כמו מנגן המיתולוגית. 

רחוק מאוד מהרמה של החומוס של יחזקאל שאתם יכולים לאכול גם היום ברחוב יעקב בנאי. 

המסעדה הקטנה שלו ממוקמת בבית בו גרה משפחת בנאי המפורסמת. 

בשוק של פעם היו מסעדות טובות יותר או טובות פחות אבל לא מסעדות של רשתות.

ירקות ופירות זולים וטובים?

בין היתרונות של השוק של פעם היו מחירים זולים של ירקות ופירות. 

היו לזה סיבות טובות:

1. כשיש תחרות המחירים זולים יותר ובשוק היו הרבה דוכנים.

2. איכות הירקות והפירות הייתה טובה יותר.

כשבעל הבית עושה עת העבודה בעצמו בהרבה מקרים הוא יותר מחויב מעובד שכיר בסופרמרקט.

כשיש תחרות אתה לא רוצה שאותו ירק או אותו פרי ייראה אצלך הרבה פחות טוב מאשר בדוכן השכן. פשוט יקנו אצלו ולא אצלך.

כמה מהאנשים הפחות מבוססים כלכלית, ולפעמים גם אני ואנשים כמוני שאין להם בעיה כלכלית, נהגו לעבור בשוק לפני שקנו ולהתרשם מהמחירים ומהאיכות ואז לקבל החלטות. 

בבלוג שלי על כלכלת המשפחה כתבתי פעם פוסט על זבובים שהסתובבו בהמוניהם באין מפריע על ירקות ופירות בסופרמרקט. 

העובדים ראו אותם בדיוק כמוני, אבל זה לא היה מספיק חשוב להם לגרש את הזבובים. כתבתי שבשוק זה לא היה קורה.

היום אני כבר לא יכול לכתוב פוסט כזה. בהרבה דוכנים מוכרים עובדים שכירים. לפעמים נערים שיש ספק אם הם בגיל שמותר להם לעבוד.

הירקות והפירות בשוק כבר לא בהכרח טובים יותר או זולים יותר מירקות ופירות במקומות אחרים.

ברים, בתי קפה ומקומות בילוי

אלי מזרחי היה הראשון שהפך חלק מחנות כלי המטבח שלו ואחרי זה את כולה לבית קפה, זה היה חידוש מרענן. 

זה נעשה בטעם טוב. הבת שלו שלמדה קולינריה בפריז הכינה מאפים מעולים. 

היה נחמד לשבת בחוץ ולצפות בשוק. 

הבעיה הייתה שההצלחה שלו גרמה גם לאחרים לעשות דברים דומים. 

לא בכל המקרים זה נעשה טוב כמו המקור. 

עדיין נותרו כמה סטקיות טובות בשוק. לא כמו פעם שאם היינו הולכים לשוק בערב זה היה כדי לאכול בסטקייה ולא כדי לשבת בבר. 

כמה מהסטקיות המיתולוגיות של השוק כבר מזמן נעלמו. 

שמות כמו "אבו שאבי" ו"מאיר וג'ינג'י" כבר לא מזוהים אצל צעירים כסטקיות שוק מעניינות וטובות.

הדילמה: להמשיך לקנות בשוק?

אני מניח שאני לא היחיד העומד בפני הדילמה הזו. בתקופה האחרונה יש כבר זליגות אל מחוץ לדפוס הקבוע של שוק פעם בשבוע.

אני לפעמים מדלג על ביקור שבועי בשוק וקונה במקומות אחרים. 

מה שראיתי בשבוע האחרון היה מה שגרם לי לשקול לצמצם את תדירות ואת היקף הביקורים בשוק. 

זו נפילת אסימון אחרי התרשמות מתמשכת של ירידה.

עדיין נותרו מקומות של השוק של פעם. 

עדיין אני קונה דגים טובים בשוק. 

עדיין יש שם סוחרים שאני מכיר אותם שנים ונוהג לקנות אצלם ולדבר איתם.

לא כולם מתאימים לתבנית שנוטים להדביק לבעלי דוכנים בשוק מחנה יהודה.

אחד מהם אפילו למד אצלי ברידג' בקבוצה קטנה בבית פרטי.

השורה התחתונה

כמו הרבה דברים, שמשתנים ונעלמים לאנשים הנמצאים ב"ישורת האחרונה" של חייהם, גם שוק מחנה יהודה שונה לגמרי מהשוק שהיכרנו פעם. 

הוא כנראה ימשיך להשתנות ולא לטובה.