יום חמישי, 20 בנובמבר 2025

מסע לפולין: עם התבוסות הצבאיות: העלמה שיטתית של ראיות להשמדת עם

 

טרבלינקה, מעין פסי רכבת. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל, 11.25. 


בפוסט הקודם בסדרת הפוסטים על המסע לפולין עם "יד ושם" עסקתי ברוצח השקט. 

פוסט זה מתייחס למבצע 1005 ולפעולות יחידת 1005 במסגרת המלחמה אחרי המבצע. 

באמצעות היחידה הזו ניסו הנאצים להסתיר את ממדי ההשמדה שביצעו. היחידה החלה לפעול אחרי שהתחילו תבוסות צבאיות של הנאצים בשנת 1943. 


הפוסט מתייחס להיבט זה בהקשר של מה שראינו, או יותר מדויק לא ראינו, במסע לפולין עם "יד ושם" בשנת 2025. 


בהתחלה היה רצון להסתיר את ההשמדה ההמונית מטעמים של תגובות של מדינות אחרות ומטעמים של יתר שיתוף פעולה מצד הקורבנות שלא ימהרו להתמרד בהנחה שהם נמצאים במחנה עבודה ולא במחנה השמדה. 


כשהחלו תבוסות צבאיות של הנאצים, התחילו לחשוב על היום שאחרי. 

תפקיד היחידה היה להעלים, ככל שניתן, את היקף ההשמדה. 


בפוסט זה אתיחס למחנה טרבלינקה, אחד המחנות שהושמד על ידי הנאצים.  


 נעשתה בו העלמת עובדות שיטתית בהקשר של ההשמדה ההמונית של יהודים. 


טרבלינקה


מצבה של ינוש קורצ'אק בטרבלינקה שם נרצח. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל.
נובמבר 2025


היו מחנות ריכוז והיו מחנות השמדה. טרבלינקה היה מחנה השמדה. טרבלינקה היה מחנה השמדה. הוא היה אחד משלושת מחנות ההשמדה הגדולים לרצח יהודי פולין במסגרת מבצע ריינהרד. 

השניים האחרים היו סוביבור ובלז'ץ. 



מה ההבדל בין מחנה השמדה ומחנה ריכוז? 




במחנה ריכוז עבדו. מי שלא היה מסוגל לעבוד נרצח. כפי שקראתם בפוסט קודם תוחלת החיים של עובד הייתה תשעה חודשים. 

במחנה השמדה תוחלת החיים הייתה שבוע. מי שהגיע לשם נועד להשמדה בזמן קצר ככל שניתן. השאלה האם הוא עדיין מסוגל לעבוד הייתה פחות רלוונטית. 


היו מקרים חריגים של יהודים שהושארו לעבוד. אלה היו בעלי מקצועות שהנאצים נזקקו להם. 

עובדים אלה הושארו בחיים במשך זמן ארוך. התפקיד חייב את חלקם להסתובב בכל המחנה. 



המיקום של טרבלינקה


המחנה הוקם באזור יערות נידח במזרח פולין לא רחוק מהגבול עם אוקראינה. 

המקום נבחר מהסיבות הבאות:


1. אין הרבה תושבים שיכולים לשים לב להשמדה ולדווח.


2. לבורחים מהמחנה יש קושי להגיע למקום ישוב.


3. מעבר לגבול באוקראינה היו לא מעט אנטישמים. 

אלה היו מסגירים לנאצים יהודים שברחו מהמחנה והם נתקלו בהם.

בנוסף, חלק מהם שימשו כשומרים במחנה. אחד השומרים היה איוון דמיאניוק הידוע לשמצה (הוא גם שמר במחנה סוביבור). 




כיצד העלימה יחידה 1005 ראיות להשמדה? 



הושמדו מבנים במחנות כולל תכולתם. 

הוצאו גופות או שרידי גופות מקברים קבוצתיים של יהודים שהושמדו. הגופות נשרפו. האפר פוזר ולפעמים גם התווספה הסוואה באמצעות שתילת צמחייה. 

כשטרבלינקה הפסיק לתפקד כמחנה השמדה כמעט כל מבני המחנה הושמדו. 

על פי הויקיפדיה העברית, בטרבלינקה נשרפו רוב המבנים שהיו מבני עץ בשריפה במהלך מרד של אסירי המחנה באוגוסט 1943.

 יחידת 1005 השמידה את מה שנותר.


במחנות אחרים הנאצים השמידו ראיות עם המפלות הצבאיות, כולל מבנים. זה קרה כשלא מיהרו לברוח.


למעשה מבנים רבים במחנות השמדה, שבהם ביקרנו בשנת 2025, הם לא המבנים המקוריים אלא שחזור.  

 

איך שוחזרו מבני מחנה טרבלינקה?



כשהסוף של המחנה היה קרוב, מספר עובדים יהודים הבינו שאם ישארו במחנה ירצחו על ידי הנאצים. 

ההיכרות עם המחנה עזרה להם לתכנן בריחה. כמה מהם הגיעו ליערות ושרדו. 


לאחר המלחמה סיפקו מידע, שאיפשר את שחזור המחנה. 

במיוחד תרם אחד הניצולים שתפקידו חייב אותו להסתובב בכל המחנה על מנת לטפל בתשתית מסוימת והוא זכר היטב את מבנה המחנה. 

אגב, הידע, שלו ושל אחרים, על מבנה המחנה עזר להם גם במימוש הבריחה. 


הפוסט הבא יציג היבטים חיוביים יותר של פולין והוא יעסוק בעיר קרקוב.


יום שני, 17 בנובמבר 2025

מסע לפולין: הרוצח השקט

 

מיטות באושוויץ. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל. תאריך: 08.11.25

בפוסט הקודם על המסע לפולין עם "יד ושם" עסקתי בתכנון מדוקדק של השמדה. 

פוסט זה מתמקד ברוצח שקט. 

בהקשרים רפואיים המושג "הרוצח השקט" הוא כינוי ללחץ דם גבוה. 

לחץ דם גבוה גורם נזקים מצטברים שמבחינים בהם רק כשמתרחש אירוע כמו שבץ מוחי או התקף לב. 


בהקשר של השואה הרוצח השקט בו השתמשו הנאצים הוא רעב. 


רעב עשוי שלא להתגלות עד שלא נוצר נזק בריאותי מהותי או מוות. 

כשזה מתגלה, כמו במקרה של לחץ דם גבוה, זה עלול להיות מאוחר מדי בשביל הקורבנות. 


כפי שציינתי בפוסט הקודם הנאצים ניסו לרמות את הקורבנות ואת העולם כלו באמצעות הסתרת העובדה שמתבצעת השמדה שיטתית של יהודים וקבוצות אוכלוסייה נוספות. 

קל יותר להסתיר מוות מרעב, מאשר רצח באמצעות מכשור כזה או אחר.  



יתרונות הרעב כגורם ממית בתפיסת העולם הנאצית



בנוסף לקושי לזהות בינו לבין רצח, להרעבה יש יתרונות נוספים, עלפי תפיסת העולם הנאצית:


1. חיסכון כספי

פחות מזון. פחות הוצאה כספית.


2. אנשים רעבים מתמקדים בהשגת מזון


השגת עוד קמצוץ מזון על מנת להישרד ולחיות הופך לדבר החשוב ביותר עבור רוב האנשים המורעבים.

היכולת שלהם להתארגן לסוג כזה או אחר של התנגדות הרבה יותר קטנה מאשר של אנשים שמקבלים מספיק מזון. 

גם היכולת שלהם לנסות לברוח הרבה יותר קטנה. 



משפט לעצירים במחנה



הנאצים בנו טבלת סיווג של עצירים במחנות: יהודים בצהוב, הומוסקסואלים ולסביות בוורוד, צוענים, מתנגדי משטר וכיו"ב. 

היהודים היו במקום הנמוך ביותר בהיררכית העצירים. בתוך טור בטבלה היה מקום לסימון גרועים יותר. אלה שהפרו הוראות, למשל: ניסו לברוח. 


הם הועמדו למשפט בו שפטו עורכי דין מקומיים במדינה בה היה המחנה. הם שפטו, למורת רוחם או לשמחתם, על פי החוקים הנאציים. 

העונש עלול היה לכלול מעצר בתאים צרים שניתן בהם רק לעמוד. הוא היה יכול להיות גם עונש גרוע יותר.

כמובן שהוא כלל הפחתת כמויות מזון. 


אחת העבירות עליה נידונו הייתה גניבת מזון. אם עציר רעב הצליח לשים את ידו על קליפת תפוח אדמה או פרוסת לחם ונתפס הוא הועמד למשפט.



הערת שוליים



המודל הפסיכולוגי של העדפת הצרכים הבסיסיים כמו מזון, על פני צרכים בסיסיים פחות, הוצג באמצעות פירמידת הצרכים של אברהם מסלו. 



הפוסט הבא


הפוסט הבא יעסוק בניסיונות הנאצים להעלים ראיות לממדי השמדת יהודים החל משנת 1943.  






יום שלישי, 11 בנובמבר 2025

מסע לפולין עם "יד ושם": תכנון מדוקדק של השמדה

 

מסמך כלכלי של המשרד למשק וכלכלה של גרמניה הנאצית. מקור: המסע לפולין של "יד ושם"

בפוסט קודם כתבתי על המסע הצפוי שלי לפולין עם "יד ושם". 

בסדרת הפוסטים, שתיכתב בקרוב, אתיחס למסע המוצלח לפולין עם קבוצה טובה, מגוונת ומפרגנת ועם מדריכה מעולה. 

ההתיחסות למסע שהוא גם משא לא קל היא אישית שלי, כפי שאני עושה במרבית הפוסטים בבלוג זה. 

בפוסט זה אתיחס לשיטת ההשמדה של יהודים ואחרים. 

מדובר בשיטה מדויקת ומחושבת עד לפרטי פרטים, כפי שאתם רואים במסמך הקצר ברישא של הפוסט. 


המסמך מזכיר במעט ניתוחים כלכליים שאני ויועצים אחרים לכלכלת המשפחה מבצעים. 

במקרה זה מדובר במאזן הכנסות-הוצאות. 


יש הבדל אחד בין התכנון הכלכלי של המשרד למשק וכלכלה הנאצי לבין התכנון הכלכלי שנעשה עם ועבור לקוחות בכלכלת המשפחה. ההבדל הזה הוא מהותי.

אנחנו עושים אותו בשביל לעזור למשפחות וליחידים  להתנהל טוב יותר כלכלית.

המשרד הנאצי עשה זאת כדי לנצל באופן מקסימלי יהודים שעובדים במחנות וימצאו את מותם תוך חודשים ספורים.  


המרצחים אינם שוכחים אף פריט התורם להכנסה, גם אם הוא זניח, למשל: "ביגוד לאחר מותו", "הכנסות משימוש יעיל בגופה",  ו"רווח עתידי משימוש בעצמות ובאפר". 


גם בהוצאות הם מדייקים: מזון (0.6 רייכסמרק), ביגוד (0.1 רייכסמארק), הוצאות של שריפה.

המאזן הכולל הוא חיובי מבחינת גרמניה הנאצית. רווח ממוצע של 1,631 רייכסמרק על יהודי עובד עד להמתתו או עד למותו.



החלק המזעזע עוד יותר: הנחות תוחלת החיים


גם אני מניח הנחות תוחלת חיים של לקוחותיי. להבדיל אלף אלפי הבדלות, ההנחות שלי נמדדות בשנים. 

למשל: כמה שנים צפוי אדם לחיות בדיור מוגן? לכמה שנים יספיקו הרכוש שנצבר והנכסים הפיננסיים שנצברו אחרי שאדם יוצא לפנסיה? 

משרד המשק והכלכלה הנאצי מעריך שתוחלת החיים של עובד הכפייה היהודי היא 9 חודשים.



רימו את הקורבנות


ערימות נעליים של נרצחים באושוויץ, זכויות יוצרים: אבי רוזנטל 11.25

ידיעה של הקורבנות שהם ימצאו את מותם בקרוב עלולה לצור התנגדות וניסיונות בריחה. 

כך למשל, לקורבנות של מחנה ההשמדה טרבלינקה הוצג כאילו הם מועברים על מנת ליישב חבל ארץ נידח הקרוב ליערות. 

כתוצאה מכך הם לקחו איתם את כל מה שהם יכולים לקחת מרכושם. 

במחנה השמדה, להבדיל ממחנה ריכוז, משמידים כמעט את כולם תוך זמן קצר מהגעתם למחנה. 

כל הרכוש שהביאו איתם משתלב היטב עם התחשיבים הכלכליים המעוותים מוסרית. 

הוא עבר לרשות השלטונות הנאצים לאחר רצח הקורבנות. 



ועידת ואנזה תמונה גדולה יותר


כשביקרתי בברלין, נסעתי לארמון ואנזה הנמצא מחוץ לעיר. 

בארמון זה נערכה ועידת ואנזה בשנת 1942. מטרת הועידה הייתה תכנון הפתרון הסופי. 


בתערוכה המתקיימת בארמון הוצגו מסמכים מהועידה. 

במסמך שכתב הפושע הנאצי אדולף אייכמן מוסבר מדוע להקים מחנות ריכוז ומחנות השמדה דווקא בפולין? 


אם מישהו חושב שזה בגלל שהפולנים היו אנטישמים, הוא טועה. 

היו ויש לא מעט פולנים אנטישמים, אבל היו ויש לא פחות אנטישמים במדינות מזרח אירופה אחרות כמו רוסיה, אוקראינה, ליטא ולטביה. 

כנראה שבקרואטיה ובהונגריה היה שיעור גבוה יותר של אנטישמים. 


אייכמן הפעיל את אותו היגיון כלכלי שהפעיל המשרד למשק וכלכלה הנאצי. 

לפני השואה היו בפולין יותר משלושה מיליון יהודים. הרבה יותר מאשר במדינה אירופאית אחרת כלשהי. 

בגלל שמספר גדול יותר של יהודים המתגוררים קרוב יותר למחנות, שינוע היהודים למחנות ריכוז והשמדה בפולין הוא זול יותר.


הפוסט הבא



הפוסט הבא יהיה על "הרוצח השקט".


 

יום חמישי, 9 באוקטובר 2025

הפגנה אחרונה למען החזרת חטופים מעזה?

 

אני בהפגנה להחזרת החטופים בעזה . זכויות יוצרים: אבי רוזנטל

ביום הראשון של חג סוכות מעט לפני הצהריים הגעתי אל משפחות החטופים ברחוב עזה בירושלים, לא רחוק מביתו של בנימין נתניהו. 

ישבנו באזור הכיכר של הצטלבות הרחבות עזה ומטודלה ובני משפחות של חטופים דיברו. 


אחת הדוברות, קיבוצניקית שאיבדה בני משפחה ב-7 באוקטובר וגופתו של אחיה מוחזקת בידי החמאס אמרה שני דברים. 


הראשון, שצריך להחזיר את החטופים החיים תחילה. לו אחיה היה בחיים זה מה שהוא היה רוצה שיקרה. 


השני, היא אמרה "תודה" לעשרות האנשים שבאו לשבת עם המשפחות ביום החג. 


בשני חשבתי שהיא טועה. 

המשפחות לא צריכות להגיד לנו תודה. 

אסור לאפשר מצב שבו אזרחים ישראלים נחטפים ומופקרים. היום זה הם, ואם הפקרה תהיה הנורמה, מחר זה עלול לקרות לכל אחד מאיתנו. 

אנחנו שם בשביל המשפחות, אבל גם בשביל עצמנו, כדי שהחברה הישראלית תחזור להיות חברה שבה דואגים לאזרחים ולא מפקירים אותם. 


פעם אמר לי מישהו שהיה איש עסקים, ש"את הכסף סופרים במדרגות". 

ההקבלה לכך בהקשר של עסקת סיום המלחמה והחזרת החטופים היא שאני אהיה בטוח שחטופים חיים חוזרים רק כשיחצו את הגבול לישראל. 


הסיכויים לכך גבוהים. 

אני מצפה שזו תהיה הפעילות האחרונה שלי להחזרת חטופים משום שבקרוב אולי לא יהיו חטופים חיים וגם מרבית אלה שמתו שם יוחזרו, למעט גופות שלא יצליחו לאתר את מקום הימצאן. 


לא עשיתי מספיק להחזרת החטופים ולא עשיתי יותר מרבים אחרים, אבל כמעט כל שבוע הייתי בעצרות או בהפגנות להחזרת החטופים.

שוחחתי כמה פעמים עם משפחות בכיכר החטופים. 

תרמתי פה ושם כסף וגם כתבתי לא מעט על הצורך בהחזרתם המידית, למשל: 


מקווה שזה יהיה סיומה של המלחמה בעזה, שהתארכה הרבה מעבר לנדרש וגרמה סבל רב בישראל ובעזה. 



אתגרים גם אחרי חזרת החטופים 



זה לא הזמן לכתוב על האתגרים בהקשר של שיקום מדינת ישראל. 

כתבתי על זה לפני ואכתוב על זה אחרי חזרת החטופים.


זה כן הזמן לכתוב על זה שאחרי שיחזרו החטופים סביר שיצטרכו לא מעט עזרה על מנת להשתקם. 

אם יש דברים שאני אוכל לעשות למענם ללא תשלום,  אפשר לצור איתי קשר.


כך אני פועל במשך יותר מחמש עשרה שנים לטובת ניצולי שואה ובמשך פחות שנים למען אוכלוסיות ספציפיות אחרות. 



הערת שוליים



ברמה האישית שלי אני מקווה שסיומה של הפרשה העצובה של חטופים בעזה, יפנה לי זמן לעשיית יותר דברים אחרים שאני מעוניין לעשות.






יום שני, 29 בספטמבר 2025

איקריה: מה למדתי באופן אישי ויישמתי?

 

בחווה של ג'ורג' והלני קארמליס באיקריה

בסוף חודש אוגוסט בתחילת חודש ספטמבר 2024 הייתי במסע לימודי באי היווני איקריה. 

איקריה הוא אחד מחמשת או ששת "האזורים הכחולים" בעולם.

"אזורים כחולים" הם אזורים בהם חיים יותר שנים בבריאות טובה ושיעור הסנטאנים (אנשים מעל לגיל 100 גבוה יותר). 


על המסע כתבתי כמה פוסטים בבלוגים שלי. למשל: 


בנוסף יש לי הרצאה מצליחה על איקריה, שאשמח להעביר אותה במקומות נוספים. 
ניתן גם להקשיב להרצאה שלי בערוץ היוטיוב שלי. 


פוסט זה מתמקד בשינויים שעשיתי בחיי בשנה שעברה מאז הביקור באי. 
ניסיתי ואני ממשיך ליישם כמה מהדברים שלמדתי שם. 

לא את הכל אני מצליח ליישם בגלל מגבלות שלי ובגלל שהחיים בתרבות המערבית שונים מהחיים ב"אזורים כחולים", שהם ברובם אזורים מבודדים. 



תזונה



בפוסט איקריה: "אזור כחול" בלי כחל וסרק מופיעות המלצות של ג'ורג' קארמליס לאריכות ימים. גם המלצות תזונה.
מאז שחזרתי מאיקריה שיניתי את דפוסי האכילה שלי ויש לזה השפעה טובה על חיי.
שינויים עיקריים:

1. ארוחת הבוקר הפכה לארוחה העיקרית שלי.

2. מוצרי המזון שאני צורך בארוחת הבוקר מתאימים למה שראיתי, אכלתי ושמעתי באיקריה. 

3. המעטתי את צריכת מוצרי חלב פרות ואני צורך כמעט אך ורק מוצרי חלב עיזים. 

4. בהתאם להמלצות של ג'ורג' (וגם של הרמב"ם) ברוב הימים הצלחתי להקטין את ארוחת הערב שלי. 
יש לזה השפעה חיובית על דפוסי השינה שלי.

אני משתדל ללמוד מכל מי שניתן ללמוד ומנסה דברים שאומרים לי. 
בהמלצת רופא אורולוג הפסקתי לאכול בארוחת הערב ירקות ופירות. 

אין מקום לדאגה אני צורך הרבה ירקות וגם מספיק פירות בארוחות הבוקר והצהריים. 

5. הגדלתי את צריכת צמחי התבלין כמו רוזמרין, זעטר, אורגנו ופטרוזיליה. רובם מגיעים מהאדניות במרפסת שלי.

6. אני שותה מעט יין אדום (פחות מחצי כוס) כמעט בכל ארוחת צהריים.

7. אני אוכל בשר לא יותר מפעם בשבוע.

8. בלא מעט ימים אני מתקשה לא לאכול בין הארוחות. בעיקר בשעות אחה"צ.  





מנוחה ושינה 




העיקרון של Rest על פי ג'ורג' קארמליס, מתבטא בהליכה לישון בשעה מוקדמת יחסית למה שנהוג בתרבות המערבית ובקימה מוקדמת. 
אני קם מוקדם, אבל לא תמיד מצליח ללכת לישון מוקדם. 

נכשלתי בהימנעות ממסכים במשך שלוש שעות לפני השינה, על אף שאני יודע שהעיקרון הזה נכון. גם ממקורות של מומחי שינה בתרבות שלנו. 

בעיקר קשה לי להימנע משימוש  במחשב בשעות הערב. 
כך למשל, כעת בשעה 21:45 אני כותב פוסט זה במחשב. 

בעבר הייתי נח מיד לאחר ארוחה. אימצתי את הדפוס שמציע ג'ורג' של פעילות מיד אחרי הארוחה במקום מנוחה. 



צום (Fasting) 




לא תמיד אני יכול לאמץ את ההמלצה של לא לאכול בשעות מאוחרות ולא לאכול ארוחת בוקר לפני השעה 9:00. 
לפני השעה הזו יש פעילות, כפי שג'ורג' ממליץ.

במקרים רבים אני מצליח לעמוד בשינוי הזה בחיי. 



פעילות גופנית (Move) 

  

גם לפני המסע לאיקריה הייתי פעיל גופנית כך שלא הייתי צריך לשנות הרבה. 
רוב הבקרים מתחילים בשעה מוקדמת וכוללים פעילות גופנית.
אני הולך פעמיים בשבוע ברגל עם חברים בהר איתן. אני רץ פעם בשבוע כ-7-8 ק"מ. 
גם בכל אחד מהימים האחרים אני הולך ברגל. לפעמים על מנת להגיע למקומות שאני צריך להגיע אליהם במקום לסוע.

כמה פעמים בשבוע אני עושה אימון קצר בפארק כושר ליד ביתי. 

לפעמים הצפייה שלי בטלוויזיה היא בדיווש על אופני כושר המוצבים מולה. 

יש שבתות שאני מצטרף לטיולים רגליים לא קצרים בטבע. 


Stress 



בשיחות עם מקומיים באיקריה רבים אמרו שאין שם Stress.
ישראל היא מדינה רווית מתחים. גם אני במתחים. 

אחת הדרכים שלי להתמודד איתם במשך יותר מחמישים השנים האחרונות היא מדיטציה. 

דרך נוספת היא קבלת פרופורציות. תמיד יש כאלה שמצבם גרוע בהרבה ממצבי ועומדים בפני אתגרים קשים יותר מהאתגרים שלי.
התנדבויות ושתי התפיסות המרכזיות של חיי מעניקים לי פרופורציות. 


קהילה וחברה



זהו מרכיב מהותי באיקריה כמו גם בכל האזורים הכחולים האחרים. 

בכל שנות חיי הרגשתי פחות חלק מהקהילה מרבים אחרים. אני משתלב בכמה קהילות רלוונטיות לי ומשתדל לתרום. 

יש לי מה לשפר בתחום זה. 


למידע נוסף על איקריה בבלוג שלי: 
איקריה: העתיד כנראה פחות כחול



לסיכום



בשבילי איקריה הייתה לא רק חוויה יפה ומעניינת ולא רק בסיס להרצאה ולכתיבת פוסטים. 
חלק מהדברים שלמדתי שם אני מיישם בחיי היומיום שלי בתרבות המערבית שאינה בנויה לאורח החיים של איקריה ושל "אזורים כחולים" אחרים. 


המעוניינים בהרצאה שלי על איקריה או בהרצאות אחרות שלי מוזמנים לפנות אליי באמצעות טלפון: 054-4480616. 


יום שישי, 29 באוגוסט 2025

בקרוב בפעם הראשונה בפולין

 

האנדרטה לזכר יהודי קרושצ'נקו שנרצחו על ידי הנאצים

בלא מעט פוסטים בבלוג זה וגם בסרטון בערוץ היו טיוב שלי התיחסתי לשואה.  

הפוסט האחרון לפני היום (29.8.25) עסק בהרצאה אישית שלי בה התיחסתי לשואה כאחד משני הדברים העיקריים שהשפיעו על אופן התנהלותי במשך כל חיי עד היום.

כבן דור שני לשואה נמנעתי לדרוך בגרמניה ואוסטריה עד ששיניתי את דעתי בהקשר של גרמניה. אני ממשיך להימנע  מביקורים באוסטריה. 

בפולין, בה גדלה אימי ובה הושמדה כל משפחתה, רציתי לבקר. רק בנובמבר 2025 אני צפוי לבקר בסיור של חמישה ימים שמארגן "יד ושם".  


גרמניה


שני גורמים הביאו לשינוי בעמדתי בהקשר של ביקורים בגרמניה:


1. מספר רב של גרמנים צעירים שבאו להתנדב בישראל בגלל מה שעשו בני דור ההורים או הסבים שלהם. 

פגשתי כמה מהם שעשו עבודת קודש במוסד סיעודי בו שהתה אימי ז"ל בערוב ימיה. 


2. נסיעת עבודה של יומיים וחצי לגרמניה.



מאוחר יותר לימדתי ברידג' ואחד מתלמידי, איש מרשים כבן 90, יליד ברלין, סיפר לי שבעבר נמנע מביקור גרמניה. הוא שינה את דעתו ובשנים שלימדתי אותו ברידג' הרבה לסוע לגרמניה וקיבל שם פרס חינוך על פועלו. 

כדובר גרמנית ברמת שפת אם נפגש עם תלמידי בתי ספר.

המסר העיקרי שלו בפגישות עם התלמידים היה: אתם לא אשמים במה שקרה, אבל אתם אחראים שדבר כזה לא יקרה שוב בגרמניה. 



אוסטריה


בשונה מגרמניה שלקחה אחריות על פשעי הנאצים האוסטרים לא לקחו אחריות על פשעיהם. האוסטרים היו שותפים מלאים לגרמנים בזוועות השואה. 

אם פגשתי מתנדב אוסטרי בישראל, זה היה מתנדב אחד בודד. 

למי שלא יודע אדולף היטלר היה אוסטרי.



פולין


בהמשך הפוסט אתאר מדוע לא ביקרתי בפולין עד עכשיו? 



הפעם הראשונה: רציתי לנסות לסוע עם אימי לפולין



אמי, שאיבדה את כל משפחתה בשואה, סרבה לדרוך על אדמת פולין. 


הסיבה הייתה קשורה בבת דודתה, שגם היא גדלה בעיירה קרושצ'נקו נא דונייץ, בה גדלה אימי. 

בת הדודה שרדה את השואה וחזרה לעיירה. הפולנים רצחו איתה.


היום (29.8.25) שמעתי מאחותי סיפור נוסף, שלא היכרתי, שאף הוא יכול להסביר את חוסר הרצון של אימי לדרוך על אדמת פולין. 


לאחר המלחמה פגשה אימי בפולין משפחה יהודית עשירה. ההורים ושני הילדים הקטנים שרדו. 

הם עברו דברים קשים במהלך מלחמת העולם השנייה. 

הילדים סבלו במיוחד. לאחד מהם כבר היה שיער שיבה בגלל מסמכת היסורים שעבר. 

ההורים ביקשו מאימי לקחת את הילדים לנופש קצר בעיירת הנופש זאקופנה כדי לעודד את רוחם ושילמו את ההוצאות. 

אימי שהייתה בלונדינית, לא נראתה כיהודיה טיפוסית. הילדים נראו כאלה. 

כשהגיעו לזאקופנה היא שמעה פולנים מדברים על להרוג את הילדים היהודים. 

פולני מקומי, הבטיח לה שהוא ידאג שזה לא יקרה. 


אימי לא התלבטה האם לסמוך עליו או לא. היא מיהרה לחזור עם הילדים לבית הוריהם בעיר שממנה באו.



הפעם השנייה הורה מלווה


כשילדיי היו בתיכון הצעתי את עצמי כהורה מלווה שיתלווה לכיתות שלהם במסע לפולין.

הזדמנות הזו לא התממשה משום שאף לא חאד מילדיי רצה לצאת למסע בפולין.



הפעם השלישית: הפינית הטובה


ידידה שלנו היא פינית נוצריה אדוקה. 

העבודה שלה היא במסגרת הקבוצה הדתית אליה היא משתייכת. 

זוהי קבוצה נוצרית אוהבת ישראל ויהודים. 

יותר מפעם אחת היא ביקרה בישראל ועזרה לאנשים, שרבים מהם ניצולי שואה. 


הסניף הגרמני של הקהילה הזו, דאג לאירוח חינמי של ישראלים בבתים של חברי קהילה מקומיים בברלין.  


כשניהלה את הסניף בברלין, הזמינה אותי ואת גרושתי להתארח בברלין בבית מלון על חשבון הקהילה שלה.


שלושה הפוסטים שכתבתי על ברלין מתארים את השבוע בו התארחנו בברלין. במסגרתו היינו גם בקבלת שבת אצל אישה גרמנית נוצריה ביחד עם חברי הקהילה והידידה הפינית.


התפקיד הבא שלה היה ניהול הסניף בורשה. כשהיתה שם היא דיברה איתי על כך שהיא תעזור לי לארגן ביקור שורשים בקרושצ'נקו. 

איכשהו זה לא הסתדר לי והיא כבר חזרה לפינלנד. 


מקווה שהפעם סוף סוף אצליח לבקר שם.





יום חמישי, 21 באוגוסט 2025

ההרצאה האישית הראשונה שלי: "הדרך שלי: אתגרים, משברים וחלומות "

 




שקף מרכזי בהרצאה שלי. זכויות היצרים על השקף שלי. הרשאת השימוש בחלק הימני היא נחלת הכלל

בהרבה הרצאות שלי יש נגיעה אישית, אבל היום (21.8.25) הרציתי הרצאה שכמעט כולה אישית. 

המסר המרכזי הוא שעד גיל 74 חוויתי בהרבה מישורים דברים קצת שונים מאחרים ויצרתי מהם תפיסת עולם ומעין "ארגז כלים" המאפשרים לי להתמודד עם אתגרים ולנסות להגשים חלומות. 

אולי משהו ממה שהתנסיתי בו ו/או התמודדתי איתו יעזור גם לאחרים.


התרגשתי יותר מאשר בהרצאה רגילה. כמה דברים חשובים שהכנתי בדפי המרצה נשמטו. בעיקר בהקשר של זן בודהיזם מזוית הראייה שלי. 


אין לי הרצאות מושלמות. כל הרצאה משתפרת כשאני מרצה אותה כמה פעמים ולומד מהטעויות. 


בחרתי להתמקד בפוסט זה בדברים שהכנתי על זן בודהיזם ולא באו לידי ביטוי בהרצאה. 


זן בודהיזם ואומנויות


הדרך למוד באמת זן בודהיזם הוא באמצעות תרוגול אומנות. כמעט כל דבר יכול להיות אומנות. 

המתרגל מנסה להשיג שליטה מלאה באותה אומנות. זה עשוי לקרות כשהוא ואוביקטי האומנות הופכםי לאחד. 

מי ששולט באומנות אחת באופן מלא חי באופן מלא את תפיסת הזן.

כמעט כל דבר יכול להיות אומנות זן. 

קראתי למשל על ירי בחץ וקשת כאמנות.

הספר זן באמנות הקשת נכתב על ידי אויגן הריגל,  פרופסור גרמני לפילוסופיה. הריגל תרגל ביפן במשך שנים את אמנות הירי בחץ ובקשת עד שהוא והחץ והקשת הפכו לישות אחת. 


בפוסט: זן ואמנות המוות: "יומני הזן" סרט מעולה כתבתי על סרט יפני שהתרשמתי ממנו. הגיבור, סופר יפני עם עבר כנזיר זן, הופך את המוות לאמנות. 



קיבוץ נדבות


נזיר זרם סוטו מתרגל קיבוץ נדבות, אראשייאמה, טוקיו.
מקור התמונה: ויקיפדיה
הרשאת שימוש: נחלת הכלל



במצגת מופיעה תמונה של נזיר זן מתרגל קיבוץ נדבות. גם לתרגל קיבוץ נדבות צריך לבצע נכון. 

אולי גם זו אמנות?



תרגול מעשי



באמצע דיון פילוסופי על משמעות החיים, אומר מורה הזן לתלמיד "הקומקום רותח לך לכבות אותו". 

התלמיד שעסק בפילוסופיה גבוהה היה מנותק מהמציאות. מורה הזן הצליח לשמור על קשר למציאות גם בזמן שהשתתף בדיון פילוסופי. 



עוגת אורז


התדמית של מנזרי הזן היא של מקומות עגומים וקשים. התלמידים לפעמים משתעשעים. באחד מסיפורי הזן סופר על משחק של תלמידים המקיימים ויכוח שבו כל אחד מהשניים צריך להסביר מדוע הוא נחות מחברו. המפסיד (זה שפחות נחות) קונה עוגת אורז למנצח. 







מה אני כותב: ממואר או אוטוביוגרפיה?

אני בריצת 10 ק"מ במרתון ירושלים 2025 כותרתו של פוסט קודם הייתה  מה אני לומד מספרו האוטוביוגרפי של הר יקו מורקמי על ריצה למרחקים ארוכים?...