לפני כשנה כתבתי תחזית אישית לשנה העברית שהייתה חדשה.
עכשיו, קצת יותר משבועיים לפני תחילת השנה העברית הבאה, זה הזמן לבחון מה התממש מאותה תחזית אישית?
אציג כל תחזית והאם התממשה. אם כן, באיזו מידה.
לפני כשנה כתבתי תחזית אישית לשנה העברית שהייתה חדשה.
עכשיו, קצת יותר משבועיים לפני תחילת השנה העברית הבאה, זה הזמן לבחון מה התממש מאותה תחזית אישית?
אציג כל תחזית והאם התממשה. אם כן, באיזו מידה.
שלשום (25.8.23) נפטר הסופר, המשורר והמתרגם מיפנית יואל הופמן. הופמן היה פרופסור באוניברסיטת חיפה. הופמן היה בן 86 במותו. הוא נולד ב-1937 ועלה לארץ בגיל שנה.
בצעירותו היה שנתיים במנזר זן ביפן. בשנת 1969 חזר לאוניברסיטת קיוטו ביפן על מנת לסיים את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת תל אביב שעסקה בניתוח ההבדלים בין תפיסת האני במזרח ובמערב.
לצערי, לא היכרתי אותו אבל למדתי ממנו הרבה.
על המסע המטאפורי שלי למזרח הרחוק כתבתי בפוסט "המסע" למזרח הרחוק.
מספרים שהבודהה נדד על מנת להפיץ את תורתו. אחרי שעבר את הודו הגיע לסין.
הגרסה הסינית לבודהיזם היא הדאואיזם. היפנים למדו מהסינים את הדאואיזם וממנו פיתחו את הזן בודהיזם.
בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת התחלתי ללמוד זן בודהיזם באמצעים הדלים שלי.
עשיתי את זה בירושלים ולא במנזר זן ביפן. ברור לגמרי שכשלומדים את זה במנזר זן ביפן זה הרבה יותר אותנטי והרבה יותר מעמיק.
לא היה לי את הכוח ואת האומץ לעזוב את הכל מאחוריי ולחיות שנה או שנתיים במנזר זן.
בלית ברירה הסתפקתי בספרים שקראתי. את מה שקראתי נסיתי להפנים וליישם בחיי האישיים.
אחד מהספרים שקניתי וקראתי היה "לאן נעלמו הקולות? סיפורי זן ושירי הייקו".
את הספר תרגם מסינית ומיפנית יואל הופמן והוסיף מבוא ופירושים.
הפירושים חיוניים למישהו כמוני, שאינו מבין זן בודהיזם לעומק.
לא אגיד שלפני שקראתי את ספרו של הופמן לא ידעתי מה הם סיפורי זן. בהחלט ידעתי והבנתי יותר אחרי שקראתי אותו.
לעומת זאת, במושג שיר הייקו נתקלתי לראשונה בספר של הופמן.
ההסברים המעמיקים שלו עזרו לי להבין את השירה המצומצמת הזו.
הייקו היא שירה עם הכי פחות מילים.
בכל שיר יש שלוש יחידות 5,7,5 הברות. סמפר ההברות במילה יפנית הוא יותר מאחת.
מספר המילים בשיר הייקו קטן במיוחד.
במספר כל כך קטן של מילים חשוב הדיוק. כמו כן מאחורי מילה עשויות להסתתר תפיסות שלמות.
מצאתי את עצמי קורא שוב ושוב את הסיפורים ואת השירים ומנסה ללמוד מהם.
לא ניסיתי ללמוד לכתוב סיפורי זן או שירי הייקו. ניסיתי ללמוד כיצד לפעול בהווה גם על בסיס תפיסות של זן בודהיזם.
גם כתבתי. בעיקר שירים למגירה ומאמרים.
כמה מהשירים שכתבתי היו על או בהשראת סיפורי זן שקראתי. רובם בתרגומו של הופמן.
כמה מהשירים שכתבתי היו מינימליסטיים בהיקפם. לא בדיוק שירי הייקו אבל בהשראתם.
כאמור, בתקופת לימודיי לתואר שני בפסיכולוגיה למדתי בכוחות עצמי על זן בודהיזם.
את אחד הקורסים למדתי אצל פרופ' יורם בילו. הקורס היה על חלומות של קשישים בהקשר בין תרבותי.
התחלקנו לזוגות וכל זוג אסף חלומות של קשישים במועדון יום אחר. במועדונים שונים היו בני עדות שונות.
העבודה המשותפת הציפה הבדלים בספורי החלומות של בני עדות שונות.
היות שהקורס עסק בנושאים רב תרבותיים ביקשתי רשות לכתוב עבודה סמינריונית על זן בודהיזם.
הבקשה שלי קצת חריגה בהקשר של קורס בלימודי פסיכולוגיה.
בכל זאת נעניתי בחיוב. אהבתי לכתוב את העבודה ועשיתי כמיטב יכולתי על מנת שתבטא את הרעיונות של הזן בודהיזם.
כשקיבלתי ציון טוב על העבודה, אמר לי פרופ' בילו שמקריאת העבודה מרגישים שהתנסיתי בפועל בזן בודהיזם.
כמי שלא ביקר ביפן עד לירח הדבש שלו כמה שנים אחרי כתיבת העבודה, ובוודאי לא העביר תקופה בחייו במנזר זן, ראיתי בזה מחמאה גדולה.
וַרְיַאצְיוֹת עַל
טְחִינָה
וְהָאִישׁ
שֶׁטַּחַן קָמַח כָּה דַּק
צָחַק.
צְחוֹק גָּדוֹל
וְחַזֵּק,
לֹא מְרֻסָּק.
נִשָּׂא עוֹד שַׂק
שֶׁל תִּקְוָה
כְּאוֹבֶה
שֶׁאוֹבֶה
שֶׁהוֹוֶה
מַיִם צְלוּלִים
לְאֻמְלָלִים
שֶׁבְּאֻמְלָלִים
טוֹחֲנֵי
הַמִּלִּים.
יְרוּשָׁלַיִם,
13.3.1984
השיח הנוכחי במדינת ישראל (אוגוסט 2023) מוצף בהאשמות כלפי טייסי מילואים, שבחרו להפסיק להתנדב כמחאה על השינוי המשטרי, וכלפי טייסי חיל האוויר בכלל.
המקור להאשמות, שלא לומר הסתה, הוא בנימין נתניהו. מצטרפים אליו עושי דברו בממשלה ובכנסת ואזרחים שעדיין מאמינים לו.
הטייסים הללו ראויים להוקרה על תרומתם הגדולה והמתמשכת לביטחון מדינת ישראל. על סמך היכרותי עם מספר מצומצם של טייסים, גם על עשייה אזרחית חשובה.
אין בדעתי להיכנס בבלוג האישי שלי לוויכוחים האלה. היות שכולם מדברים על טייסי חיל אוויר גם אני כותב על אינטראקציה, שהייתה לי לפני כמה שנים עם טייס לשעבר.
ההקשר בהחלט מתאים למוטו של בלוג זה: "הישורת האחרונה".
הטלפון שלי מצלצל. אני עונה. איש שאינני מכיר אומר לי את שמו ואומר לי שהוא היה טייס בצבא.
אני לא מבין מדוע הוא התקשר אלי ולמה הוא צריך להגיד לי שהוא היה טייס בצבא.
אז הוא אומר בצער עמוק "יוני מת".
התחלתי להבין מדוע הוא מתקשר אלי.
יוני היה שחקן ברידג' והייתי מיודד איתו. יוני גם שירת בצבא כנווט בחיל אוויר.
היכרתי אותו בקורס מורים לברידג'. כל שיעור היה כארבע שעות ברוטו. באמצע הייתה הפסקה ארוכה.
בהפסקות דיברתי הרבה עם יוני ולא רק על ברידג'.
אחרי הקורס נשארנו מיודדים. בכל פעם שנפגשנו בתחרות ברידג' ארצית (תחרות שבה מגיעים אנשים ממקומות שונים בארץ) שמחנו להיפגש ולדבר.
הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה בפסטיבל ברידג בינלאומי באילת.
בכניסה לאולם התחרות נפגשנו ודיברנו. הייתי אחד האחרונים שדיברו איתו.
באמצע התחרות שאלו: האם אחד השחקנים רופא? אחרי זה הגיע אמבולנס ולקחו מישהו שוכב על אלונקה. זיהיתי את יוני כשהאלונקה עברה ליד השולחן שלי.
חשבתי שיותר מאוחר אתקשר לבית החולים ואשאל לשלומו.
כשיצאתי מאולם התחרות ללובי של מלון אחר, שבו שיחקו רוב המשתתפים, ישבו כמה אנשים, שאיני מכיר, ממועדון ברידג' בפתח תקווה בכניסה.
אחד מהם שאל אותי: אתה דיברת עם יוני? אמרתי שכן. הוא אמר לי שיוני נפטר.
כתבתי לזכרו פוסט בבלוג שלי על ברידג':
אחזור לשיחה עם הטייס.
הוא סיפר לי שהוא ויוני היו באותו מטוס במלחמת יום הכיפורים.
הטייס לשעבר התקשר אלי כמה חודשים אחרי מותו של יוני. כנראה הוא או מישהו שמכיר אותו נתקלו בפוסט בלוג שלי.
הוא רצה לקבל את פרטי הקשר של משפחתו של יוני ז"ל על מנת לבקר אותה.
נתתי לו את פרטי ההתקשרות של מנהל המועדון בפתח תקווה בו יוני שיחק. הוא בוודאי ידע לתת את פרטי הקשר של המשפחה.
העולם ב"ישורת האחרונה" של בני דורי שונה מאוד מהעולם שהיכרנו בצעירותינו.
גם האופן בו מכירים בני או בנות זוג השתנה.
לא עוד מועדוני פנויים פנויות. לא עוד "חבר מאותו כוכב". במקום זה אתרי היכרויות, תוכניות ריאלי, למשל: "חתונמי" שמעולם לא צפיתי בה ועוד.
בסוף הספיד דייטינג, שאירגנה עיריית ירושלים לאזרחים ותיקים לכבוד טו' באב במסגרת ערב שנקרא "אין גיל לאהבה", ישבנו במעגל.
משתתפות ומשתתפים הביעו את דעתם על הערב.
צדקה אחת המשתתפות, שלא זכיתי להכיר, שאמרה שהתקופה הנוכחית היא תקופה שהכל מהיר ומידי. היא דיברה על וואטסאפ כדוגמה.
אולי גם חתונה בתוכנית ריאליטי משתלבת במגמה הזו?
בטח ספיד דייטינג שזו הפעם הראשונה שנחשפתי אליו.
מספר שווה בשווה של גברים ונשים.
כבר עובדה הראויה לציון ב"ישורת האחרונה". בדרך כלל יהיו יותר נשים במרבית האירועים.
הנשים נשארות במקומות קבועים. בכל פעם שמצלצל הפעמון גבר עולה שולחן אחד ויושב עם אישה אחרת. הזמן שהוקצה במקרה שלנו למפגש בודד הוא 5 דקות. בתום 5 דקות אפשר, אבל לא חייבים להחליף מספרי טלפון.
במהלך הערב נפגש כל גבר עם מספר לא קטן של נשים ואישה עם מספר לא קטן של גברים.
לרוב היו דעות ביקורתיות.
דיברו על סינון מוקדם.
דיברו על התאמת גילים.
דיברו על זמנים ארוכים יותר של כל מפגש על חשבון הקטנת מספר המפגשים.
היו סדנאות שונות ובסופו הרצאה של ד"ר יעל דורון.
מתנצל, אבל לא היה לי זמן לסדנאות ולא רציתי לחכות עוד שעתיים להרצאה שמאוד ייתכן שהייתה מועילה ומעניינת.
תודה למחלקה לגיל שלישי אגף חברה בעיריית ירושלים ולמחלקה לתושבים ותיקים - אגף הרווחה.
תודה לגיתית כהן מעיריית ירושלים שניהלה את הפעילות בשטח.
תודה למתנ"ס בארנונה הצעירה שבו התקיים הערב.
תודה מיוחדת לד"ר יעל דורון שמלווה את "חתונמי" בטלוויזיה והנחתה את הספיד דיטינג בנועם ובמקצועיות.
תודה מיוחדת גם לזיו, בחור צעיר, שיש לו מקום לספיד דיטינג ברחוב ינאי והוביל ביחד עם ד"ר יעל דורון את הערב.
במעגל הבעתי דעה ברורה בעד המתכונת של הערב.
במענה למשתתפים שאמרו שבגלל הגיל של המשתתפים היה כדאי להקדיש יותר זמן לכל מפגש, ענתה ד"ר יעל דורון שהייתה להם התלבטות האם לא לתת זמן ארוך יותר בגלל גיל המשתתפפים? זיו לחץ על חמש דקות ודעתו התקבלה.
גם במקרה זה הלכתי עם הצעירים. דעתי זהה לדעתו של זיו.
עדיף לי להיפגש עם יותר נשים פחות זמן.
בסופו של יום גם עשר דקות אינן זמן מספיק להיכרות. חמש דקות מספיקות לי על מנת להחליט האם לבקש טלפון ולהתקשר?
האם זה יסתיים בשיחה בלבד או בקשר קצר או מתמשך עם אחת מהן? איני יודע.
מי שמכיר ניסויים פסיכולוגיים על תפיסת הזמן מבין שהזמן הסובייקטיבי שונה מהזמן האובייקטיבי.
ככל שקורים בו יותר דברים הוא נתפס כקצר יותר.
אם לא קורה כלום, גם חמש דקות זה המון זמן.
עשר דקות זה כמעט נצח אם אתרע מזלך ויש לך שלוש או ארבע פגישות חסרות משמעות.
בהשוואה לאתרי היכרויות יש לטכניקה הזאת הרבה יתרונות:
1. זה אחד מול אחת ולא מספר גדול מאוד משני הצדדים.
כבר כתבתי בפוסט אחר על הקושי לבחור בין מספר רב של אפשרויות.
2. אתה יודע מול מי אתה יושב
זו לא תמונה טובה במיוחד לפני כמה שנים שמישהי מעלה לאתר היכרויות. אתה רואה אותה כפי שהיא ללא כחל ושרק.
3. זה בוודאי לא גבר ניגרי
כבר עליתי באתר היכרויות על מתחזה שניסה להשדתמש בטכניקות של Phishing.
אותו או אותה מתחזה הציג את עצמו כגברת נחמדה ממוצא בריטי בעלת תואר שני.
הניסיון והידע שלי בנושא הונאות ברשת הספיקו לי על מנת לחשוף שההסתברות שזהו גבר ניגרי גדולה מההסתברות שזו אישה ממוצא בריטי.
במקרה שלי היה Happy End. אחרי שהתרעתי לאתר שעליתי על מתחזה נמחק הפרופיל.
נאלצתי להתריע שנית כשעלה פרופיל דומה עם תמונה אחרת וכתובת דוא"ל דומה.
אז הצעתי להרצות בזום על הנושא. ב"מוטקה" אהבו את הרעיון ואחרי שהרציתי סיכמנו על הרצאה נוספת בנושא אחר וב-17.8 תהיה הרצאה נוספת שלי על נושא שונה לגמרי.
שוב זו השוואה לאלטרנטיבות.
האלטרנטיבה של היכרות על בסיס פעילות משותפת נראית יותר אטרקטיבית בעיניי.
זו אינה פעילות הממוקדת רק בדבר אחד ולכן יש אפשרות להיכרות הדרגתית משוחחרת ממתחים ולחצים, שרק אחרי זה מבשילה לסוג של קשר זוגי, קצר או ארוך.
גם היכרות עם חברה של ידידה המעוניינת בהיכרות עדיפה.
שני הצדדים ניזונים ממידע ממישהי שהם מכירים ומעריכים.
כמי שמחובר לזן בודהיזם היפני אני מנסה להיות בהווה ולחוות אותו.
את החמש דקות של ספיד דייט אני מקדיש לביצוע אינטראקציה הכי טובה שאפשרית עם אישה שאני לא מכיר.
זה מספיק בשביל להכיר מעט אותה ולספר מעט על עצמי. זה בהחלט מספיק לדעת האם ארצה לבחון קשר כלשהו איתה בעתיד. לאוו דווקא זוגיות.
חילופי הטלפונים מאפשרים, בהסכמה הדדית, עוד פיסה של היכרות ומי יודע אולי גם יותר מעוד פיסה?
אם אתם רוצים להבין על מה אני כותב בפסקה זו, קראו קודם את הפוסט:
זכויות יוצרים לתמונה: ניר רוזנטל. באישור יוצר התמונה. צולם ב-26.3.2025 בלוג זה עוסק לא מעט בשלבים האחרונים בחיים. הרישא של שמו "הישו...