בפוסט שפירסמתי ב-22 בנובמבר כתבתי על שני ספרים: הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם והאדון שנפל לים.
אל הספר המפורסם והחדש מבין השניים "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" הייתי מגיע בקלות בעצמי. ספק גדול אם הייתי מוצא את הספר השני, שהוא יצירת מופת של סופר לא ידוע, שפורסמה בשנת 1937.
זה מביא אותי לערך מוסף נוסף של קשרים עם נשים. לא רק זוגיות. גם ידידות מעשירה.
בהקשר של ספרים מרתקים ששמעתי עליהם מידידות אני יכול לציין שלושה ספרים.
בנוסף לספר שהוזכר כאן, שני ספרים שהמליצו לי ידידות נבונות ורחבות אופקים בשנות ה-20 של חיי.
איש הקובייה
השני כרונולוגית, נקרא אז The Dice Man.
מחבר הספר הוא Luke Rhinehart. אל תתנו לשם ההולנדי של המחבר להטעות אתכם. למעשה זה סופר אמריקאי ששאל לעצמו שם עט הולנדי. שם העט הוא כאילו שמו של פסיכיאטר המנהל את חייו על פי הטלות קוביה. מראש קובעים שש אפשרויות החלטה. לפחות אחת מהן מסוכנת. הקובייה היא זו שמחליטה.
במקרה אחד בספר החליטה הקובייה, שהפסיכיאטר יוציא קבוצת חולי נפש לבושים בפיג'מות לראות סרט קולנוע באולם קולנוע רגיל.
לא בכדי השתמשתי במושג "נקרא אז". אחרי שקראתי אותו יצא תרגום לעברית ששמו: איש הקובייה.
ההתייחסות שלי לספר מתחברת עם התפיסה, שהחלטות רבות שלנו אינן החלטות רציונליות. אי רציונליות של החלטות מוכרת לנו מכלכלה התנהגותית ממגוון רחב של תחומים אחרים.
היא מוכרת לי ולאחרים גם מהזן בודהיזם. לי היא מוכרת גם מסדנת EST, שהשתתפתי בה בשנות העשרים של חיי.
האדם המשחק
 | ||||||
| יוהאן הויזינחה (1872-1945). מקור התמונה: ויקיפדיה |
- נוצר: בין 1930 ו- 1945 date QS:P,+1950-00-00T00:00:00Z/7,P1319,+1930-00-00T00:00:00Z/9,P1326,+1945-00-00T00:00:00Z/9
הספר הזה היה הראשון כרונולוגית. הוא השפיע עלי יותר מהאחרים. עד היום אני עושה שימוש ברעיונות מתוכו בהרצאה ייחודית שלי הנקראת: ברידג' כראי החיים.
את הספר כתב ההיסטוריון ההולנדי יוהאן הויזינחה. על פי הויקיפדיה העברית: "הויזינחה נחשב לאחד ההיסטוריונים החשובים במאה העשרים".
בנוסף, היה מתנגד מובהק לנאצים בזמן מלחמת העולם השנייה ולפניה. בתקופת כיבוש הולנד על ידי הנאצים היה במעצר בית.
הרעיון שהתחברתי אליו
הויזינחה מראה את הקשר בין משחק ויצירה או בין משחק ויצירתיות.
הוא מתאר את תחילת היווצרות השירה ממשחקי מילים. השירה העתיקה היתה במבנים מסוימים של שורות, עם חריזה ועם צלילים קרובים של מילים או עם אונומטופאה.
נדבכים מאוחרים יותר ומורכבים יותר של שירה מודרנית הם כבר לא בהכרח כאלה.
הקשר אחר הוא לשוני.
למילה Play בשפה האנגלית יש כפל משמעויות לא מקרי: לשחק ולנגן. נגינה היא דרך לביטוי יצירתיות.
את הרעיון של יצירתיות במשחק ייחסתי בעבר הרחוק לשבירת סימטריות במשחק השחמט.
היום אני קושר את זה ליצירתיות במשחק הברידג'. משחק שאני כותב עליו, מלמד אותו ומשחק אותו.
שירים
כמו רבים אחרים גם אני "חטאתי" בכתיבת שירים. בעיקר בשנות העשרים והשלושים של חיי.
חלק מהשירים שכתבתי עונים על התיאור של משחקי מילים של הוייזינחה.
בחלקם עשויות להיות גם משמעויות מורכבות יותר.
בפוסט זה אביא כמה מהשירים הללו.
פרק 45
פֶּרֶק אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ
וְגַם פֶּרֶק אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ
לֹא הִצִּיל חֲלוֹם שֶׁהִתְמַמֵּשׁ
הִשְׁתַּבֵּשׁ, הִתְיַבֵּשׁ
לֹא מִשֶּׁמֶשׁ.
מִשִּׁמּוּשׁ יוֹמְלִילִי וְחוֹזֵר.
נִמְעַךְ, נִפְרַט, נִלְמַד,
שֶׁשִּׁמּוּשׁ בּוֹ לֹא יִמְצֶה
אֶת עַצְמוֹ לָעַד.
בְּאַנְגְּלִית:
Yet its use
cannot be exhausted
בְּסִינִית?
תִּשְׁאֲלוּ אֶת Chu Ta-kao
ירושלים, 1984
הערה: מעבר למשחקי המילים מסתתרת התיחסות לתוכנו של פרק 45 באחד מהספרים המשפיעים ביותר בהיסטוריה.
מבט אחד
מַבָּט אֶחָד
מַבָּט אֶחָד אָרֹךְ,
מַבָּט אֶחָד אָבוּד,
קִפֵּל יוֹמַיִם שֶׁל שָׁנִים.
עַם אַתָּה אַהֲבָה
שֶׁאָבְדָה וְעוֹדָהּ,
זוּג עֵינַיִם חוֹמוֹת בְּפָנִים
וּצְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל
עַל אֲגַם וְעַל הַר
וְעָגָה שֶׁל דִּבּוּר
קְצָת שׁוֹנֶה וּמוּזָר.
מַגַּע יָד בְּיָד
וְלָשׁוֹן בְּלָשׁוֹן
יוֹם שְׁנֵי בְּעִקְבוֹת יוֹם רִאשׁוֹן.
כָּה שׁוֹטַטְנוּ
בִּרְחוֹבוֹת זָרִים וּקְרוֹבִים
מַשִּׁיקִים חֲלוֹמוֹת אוֹהֲבִים.
אדינבורו, 1979
האויר מלא את דמותך
הַאֲוִיר מַלֵּא אֶת דְּמוּתֵךְ
הַאֲוִיר מַלֵּא אֶת דְּמוּתֵךְ
בְּשִׂמְלָה מְפֻסְפֶּסֶת.
כְּמוֹ הַהֹוֶה שֶׁלָּךְ וְשֶׁלִּי,
שֶׁהוּא כְּלוּ מִין חִיּוּךְ אֱוִילִי,
בְּסִבּוּב מִסָּבִיב לִדְבָרִים,
שֶׁאֵינָם וְיֶשְׁנָם
בְּדָלֶת אַמּוֹת וּבַדֶּלֶת דְּמוּתְךָ,
שֶׁיָּשׁוּר כְּמוֹ טִפָּה בְּגֶשֶׁם,
וְיוֹתִיר אֶת מוֹתִי וּמוֹתֵךְ
בְּפַעַם נוֹסֶפֶת.
ירושלים, 18.4.1983
וריאציות על טחינה
וַרְיַאצְיוֹת עַל טְחִינָה
וְהָאִישׁ שֶׁטַּחַן קָמַח כָּה דַּק
צָחַק.
צְחוֹק גָּדוֹל וְחַזֵּק,
לֹא מְרֻסָּק.
נִשָּׂא עוֹד שַׂק
שֶׁל תִּקְוָה כְּאוֹבֶה
שֶׁאוֹבֶה שֶׁהוֹוֶה
מַיִם צְלוּלִים
לְאֻמְלָלִים שֶׁבְּאֻמְלָלִים
טוֹחֲנֵי הַמִּלִּים.
יְרוּשָׁלַיִם, 13.3.1984
הערה: לא רק משחקי מילים. זו גם אינטרפרטציה שלי לסיפור זן.
