 |
| פסל ארטמיס באפסוס.. מקור התמונה ויקיפדיה. הרשאת שימוש: |
זכויות יוצרים: Blcksprt
בפוסט הקודם על איקריה עסקתי בשיוויון באיקריה. אי-שיוויון עשוי להיות על בסיס אתני, אפליה על פי גיל, אפליה על פי מעמד או אפליה מגדרית.
אין קבוצות אתניות שונות באיקריה, כך שאפלייה כזו אינה רלוונטית. לא ראיתי אפליה על בסיס של מעמד או גיל וגם נאמר לי שאין אפליה כזו.
נותר הנושא המגדרי. ברוב המקומות שבהם יש אפליה מגדרית הנשים הן אלה המקופחות.
לא במפתיע, נוצר הרושם שבאיקריה המצב שונה.
ארטמיס
במיתולוגיה היוונית האלה ארטמיס (בתמונה בראשית הפוסט) היא ביתו של זאוס ואחותו התאומה (נולדה קודם) של אפולו.
האלה היריבה שלה היא האלה אפרודיטה. אפרודיטה היא אלת האהבה היופי והפיריון הנשי. היא הצטיינה ביופיה. היא מתוארת כאלה של רומנטיקה, מיניות ואהבה חסרת גבולות.
הדבר היחיד שהיה משותף לה ולארטמיס היה היופי. ביתר הדברים ארטמיס היא היפוכה של אפרודיטה.
ארטמיס היא אלת הצייד. היא בתולה שלא חפצה באהבה ובנישואים.
היא אלת השיוויון ומגנת הנשים.
לא במקרה ארטמיס מקודשת באיקריה, אי של שיוויון, השונה מהחברה הפטריאכלית ביוון. אפילו יש מקדש ארטמיס באי, שלצערי לא ביקרתי בו.
נשים עצמאיות ועוצמתיות באיקריה
בעבר היו גברי איקריאה מפליגים להפלגות ארוכות בספינות. הנשים ביצעו את כל העבודות ודאגו לפרנסה עד לחזרתם מההפלגות.
על מנת לעמוד במשימה הקשה הזו הן היו צריכות להיות חזקות ועצמאיות.
המורשת הזאת נמשכת גם היום. יש נשים בתפקידי ניהול, למשל: המנהלת של החברה המקומית שטיפלה בארגון הטיול של הקבוצה שלנו.
ברוב הימים היו לנו שתי נהגות שנהגו בכבישים ההרריים הצרים והקשים של האי. בעלת החברה ועובדת שלה.
בשונה מחברות פטריאכליות, נשים נשואות יוצאות לבלות עם חברות, ללא צורך באישור מהבעל.
הלני
הלני קארמליס בסדנת בישול שהשתתפתנו בה ב-31.8.24 באיקריה
הלני היא אשתו של גורג' קארמליס. הבישול הנפלא שלה בא לידי ביטוי במסעדה שלה ושל בעלה בתוך החווה שלהם.
אנחנו ואחרים השתתפנו בסדנת בישול שהיא העבירה לנו ולקבוצה נוספת באותו יום.
רוב הבישול נעשה על ידה ורובנו בעיקר שמענו הסברים.
התרומה שלי לסדנה הייתה חיתוך של כמה קישואים והוספה של כמה ירקות למחבת שבה הם בושלו.
ההוספה נעשתה בעיתוי שהיא אמרה לי להוסיף. יש סדר מסוים שבו מוסיפים את הירקות למחבת. מתחילים לבשל ללא שמן ובהמשך מוסיפים שמן זית שלוש פעמים. השלישית בתום החימום או הצלייה של הירקות.
ההנחה שאני הייתי חריג ורוב הנשים שהשתתפו בסדנה ממש בישלו היא מופרכת.
את תוצרי הסדנה המעולים אכלנו בארוחת הצהריים.
מתכונים שלה מופיעים בספר בישול בינלאומי.
המטבח המקומי הוא מטבח ים תיכוני עם גוון מקומי. שימוש ב: עשבי תיבול כגון מרווה ורוזמרין, בשמן זית מקומי, ביין המקומי הטוב ביותר ושימוש ברוטב דמוי סילאן הנעשה מענבים במקום התמרים בהם משתמשים בארץ.
לצערי, אני לא מוצא את צילום התמונה של ארבע דורות נשים ממשפחתה, שהייתה תלויה על קיר במקום בו התקיימה הסדנה.
הדמות המרשימה ביותר היא הסבתא שלה שנפטרה בגיל 100.
הסבתא התאלמנה בגיל 38. ארבעה מחמשת ילדיה נפטרו בגיל צעיר. אימה של הלני הייתה היחידה שהאריכה ימים.
הסבתא הוותה מודל עבורה. למרות כל האסונות תפקדה היטב עד ימיה האחרונים.
לדברי הלני, מה שסייע לסבתא היו: מחויבות למשפחה, מחויבות לקהילה, תזונה נכונה, גישה חיובית ואמונה (אמונה דתית נוצרית אורתודוקסית).
היא מתארת את הסבתא כמי שהלכה תמיד עם גבעול רוזמרין בשיער. גם כסגולה וגם כתבלין לשימוש במידת הצורך.
התזונה האיקראית
על פי הלני הם אוכלים הרבה ירקות מבושלים. דגים או בשר אוכלים פעם בשבעה או עשרה ימים.
אוכלים בשר עיזים או עוף או הודו. לא אוכלים בשר בקר או בשר חזיר.
עיזים פראיות מסתובבות חופשיות בהרים ואפשר לצוד אותן.
איפה אני נמצא ביריבות בין ארטמיס לאפרודיטה?
זהו ביטוי מעודן לשאלה מה התכונות שאני מעדיף בבת זוג ואולי בנשים בכלל?
מעולם לא התחברתי לנשים שהדבר היחיד שהו היו יכולות להציע הוא יופי מהמם.
אני צריך גם את החוזק שיש במין החזק באמת (נשים). גם את הרגישות ואת היכולות להיפתח ולחלוק רגשות ואת היכולת להקשיב.
אני נמצא באיזשהו מקום באמצע כי גם ב"ישורת האחרונה" אני חושב ומרגיש שרומנטיקה אפשרית ואולי אפילו אהבה.
הפוסט: משהו בין האוזניים, מתאר את הגישה שלי.
