יום שני, 18 בדצמבר 2023

משהו בין האוזניים



לפני ה-7 באוקטובר שיחקתי בתחרות ברידג' במועדון ירושלים אחרי זמן רב שלא שיחקתי שם. 

אחד האנשים, שאני מיודד איתו, זכר שהתגרשתי. בשיחה אחרי שסיימנו לשחק באותו שולחן, הוא אמר לי ספק בצחוק וספק ברצינות: "עכשיו כשאתה יכול להיפגש עם חתיכות אין לך זמן לתחרויות במועדון". 

ללא חשיבה הגבתי מדי: "יותר חשוב לי שיהיה לה משהו בין האוזניים".  


הסיפור הזה מציג את אחד הדברים שחשובים לי בבת זוג ב"ישורת האחרונה". 
בת הזוג צריכה להיות אישה נבונה. 

במבט לאחור נראה כי מרבית התכונות שהיו בבנות זוג בעברי הרומנטי, שהיה פוטנציאל לזוגיות טובה ומתמשכת איתן, עדיין רלבנטיות גם היום. 

בפוסט הזה אציג את התכונות שאפיינו בנות זוג שאיתן הייתה לי זוגיות טובה או שהיה פוטנציאל כזה אבל הזוגיות נקטעה מהר מדי, משום שאו היא או אני א שנינו לא היינו בשלים באותו מועד לקשר.


נבונה


כשמישהי אינה נבונה יש קושי בשיחה ובשיתוף. משני הצדדים. 
חלק מהנושאים החשובים לי מתארים תפיסת עולם לא פשטנית. חשוב לי שבת זוג שלי תבין אותי. 
זה בוודאי הדדי. גם אני צריך להבין את העולם והתפיסות שלה. 
כשמישהי אינה נבונה, לא תמיד העולם שלה יהיה מעניין מספיק עבורי.
 

החברה הכי טובה שלי


אני אדם שמכיר הרבה אנשים, אבל יש לו חברים וחברות מעטים. מעטים ואמיתיים. 
חלקם כבר לא איתנו משום שעברו את "הישורת האחרונה".

כשיש לי בת זוג הציפיות שלי שהיא תהיה החברה הכי טובה שלי, שאוכל לחלוק איתה כמעט הכל על עצמי. זה כמובן הדדי. אני מצפה שגם היא תחלוק איתי כמעט את הכל.
אני לא מספיק נאיבי על מנת לחשוב שאפשר לחלוק את הכל. לכל אחד וכל אחת יש משהו קטן, במקרה הטוב, שהוא אינו חולק עם אף אחד.

ישרה וערכית


היסטוריה שלי עם נשים מניפולטיביות שרצו קשר איתי לא היתה סוגה בשושנים. לא פעם נכוותי משם שציפיתי לכנות ויושר. 
עם נשים ישרות לרוב זה הצליח יותר. זה אולי תנאי הכרחי אבל לא מספיק. 
היו מקרים שאני לא הייתי בשל לקשר. 
היו מקרים שהיא לא הייתה בשלה והיו מקרים שפשוט לא התחברנו טוב. 
היו גם מקרים מוצלחים. 

יש לי הערכה רבה יותר לאנשים ערכיים מאשר לאנשים חסרי ערכים. זה נכון גם לשני המינים. 
חשוב לי שבת הזוג שלי תהיה אישה ערכית. אישה שאיכפת לה מאחרים.

בגילי המתקדם זה מתבטא בלא מעט מקרים בהתנדבות ובדאגה לבני משפחה ולאנשים אחרים. בהקשר זה אני רוצה בת זוג שדומה לי. אני מרבה להתנדב.



ביטוי פיזי של הקשר הנפשי


לתפיסתי לזוגיות טובה בין גבר לאישה צריך להיות גם ביטוי אינטימי פיזי. לא רק אינטימיות נפשית. מגע רך ואוהב הוא חלק בלתי נפרד מזוגיות.

רוצה זוגיות איתי


בלא מעט מקרים נוצרה זוגיות ביני לבין אישה ביוזמת בת הזוג. 
בצעירותי הייתי ביישן והתקשתי להאמין שמישהי רוצה בזוגיות איתי. גם במקרים שהנערה או הגברת הצעירה שידרה את זה באופן חד וברור.

כשהתבגרתי והיו לי קשרים זוגיים כבר לא כל כך התקשתי להאמין... 

שלא תטעו, גם אני יוזם קשרים זוגיים, אבל גם במקרה שאני היוזם חשוב לי לדעת שזאת שאני מנסה לצור איתה קשר רוצה זוגיות בכלל ואיתי בפרט. 

זה לא חיב להיות מידי. זה יכול להיות תהליך שהחיבה ההדדית מבשילה בהדרגה לרצון גם מצידה לבנות קשר.

אם מישהי רוצה "לשחק אותה" כקשה להשגה, בהסתברות גבוהה זה יסתיים בזה שאני אוותר. 
לא קרה שום דבר רע, אם היא לא באמת מעונינת בקשר, אבל אם היא כן, תוצאת המשחק הזה עלולה להיות התרחקות שלי.



מעשית


יש גם משהו שבו היא צריכה להשלים אותי ולהיות שונה ממני. 

לא תמיד אני מעשי. מניסיוני למדתי להכיר את היתרונות בקשר עם נשים שהן יותר מעשיות ממני ויכולת לתת לי עצות טובות, פחות מרחפות ממה שאני עושה לפעמים.


הערה חשובה לסיום


גם ב"ישורת האחרונה" אני רואה אפשרות לאהבה. ראו למשל: חשבת שזה לא יקרה עוד לעולם.





יום שבת, 25 בנובמבר 2023

פריצת הדרך (Break Through) נדחתה: לתמיד או למועד בלתי ידוע?

 



"החיים הם כמו רכיבה על אופניים. צריך כל הזמן להיות בתנועה". אלברט אינשטיין לבן שלו.

בפוסט שכתבתי ב-31 בדצמבר 2022 שכותרתו: 
שאלתי את עצמי האם תהיה השנה פריצת דרך בחיי? 
כמה ימים לפני לפני ה-7 באוקטובר 2023 הייתי קרוב לתת תשובה חיובית לשאלה הזו. 

אחרי נסיעה ראשונה לחו"ל מאז שחזרתי מפטגוניה. 
אז יצאתי לפטגוניה בעולם ללא קורונה. חזרתי בעיצומה של מגיפה.

כמעט שנה בדירה שלי. סוג של יציבות ורוטינה. 
בתכנון היו מסגרות חדשות ללימוד ברידג', הרצאות שארצה במקומות שונים, התנדבות חדשה, מיזמי כתיבה.
יותר חיי חברה ממה שהיו לי בעבר.

התחלתי לחשוב על האספקט של המלך בשלל הדמויות שבתוכנו על פי טוני רובינס, כלומר הרחבת פעילויות הפנאי שלי לתחומים חדשים שאולי אהנה מהם. 

ב-7 באוקטובר 2023 הכל השתנה. 
רוב הדברים שתכננתי נדחו למועד בלתי ידוע.
כולנו יודעים מה קרה באותו יום.  
Game Changer כמו הקורונה אבל שונה. 

במקום Breakthrough, בדומה לרוב האנשים בישראל, חוויתי תקופה לא טובה.
מראות מזעזעים מעוטף עזה, נתונים שבהדרגה מתווספים ומגלים את ממדי האסון הנורא וממשלה המסרבת לקחת אחריות על מעשיה וממשיכה להתנהל כאילו לא קרה כלום.
גם דאגה לחברים בעוטף, שאז טרם ידעתי מה עלה בגורלם.

הרבה יותר שעות טלוויזיה. חשש מהליכה ברגל למקומות רחוקים מפחד טילים. הודעות אזעקה.
הודעות וואטסאפ מילדיי שבמרכז מספר פעמים ביום: "במקלט" "במרחב המוגן".

הרבה עצבות מסביב ולא מעט קשיים. 


הסתגלות למצב החדש 


אלברט איינשטיין צדק במה שאמר לבנו וציטטתי בתחילת פוסט זה: אי אפשר להיתקע במקום. 
לאט, לאט חזרתי לפעילות. 

ראיתי  הרבה אנשים שקשה להם יותר מהקשיים שלי. 
הרחבתי את ההתנדבויות שלי והתאמתי אותן למצב החדש.


מה שהיה כבר לא יחזור


מה שהיה כבר לא יחזור. אחרי שהמלחמה תיגמר, כמעט כולנו נצטרך להמציא את עצמנו מחדש. 
גם אני. 
לא בטוח שארצה ואוכל לחזור לכל הפעילויות הקודמות. 
מקווה שאוכל להמציא את עצמי מחדש ולעשות גם דברים חדשים. 
אולי גם לבנות זוגיות חדשה טובה.

לפני יומיים (23.11.23) הרציתי על: ניהול משברים: צרות באות בצרורות? 
בסיום ההרצאה התבקשתי על ידי אחת המשתתפות לנתח את המשבר הנוכחי על פי העקרונות שתיארתי בהרצאה. 

עניתי שלא אעשה זאת הן משום שאנחנו בעיצומו של המשבר והן משום שאין לי יכולת לבצע ניתוח מלא. 
הסתפקתי באמירת שני דברים.

הראשון והפחות חשוב, הוא שבבלוג שלי על ניהול סיכונים אפשר למצוא התיחסויות לנושא.

השני התייחס לכך שמשבר עשוי להניע שינויים מהותיים לטובה. 
אני מקווה שזה מה שיקרה במדינת ישראל וגם בחיי האישיים.





יום שני, 16 באוקטובר 2023

"אזורים כחולים" בעתיד?

 

זכויות יוצרים אבי רוזנטל. ספטמבר 2023

בסוף הפוסט "אזורים כחולים": מדוע ניקויה? הזכרתי את השינויים באזור כחול זה וב"אזורים כחולים" נוספים. 

האזורים הכחולים מאבדים בהדרגה את הייחוד שלהם ונעשים דומים למקומות אחרים. 

זו כבר לא תזונה המבוססת על מה שהם מגדלים אלא בהדרגה תזונה מתועשת יותר. 

אנשים עוזבים את הקהילה ועוברים למקומות אחרים. 

פחות פעילות פיזית ועבודת כפיים.

יותר מתחים.

התוצאה היא ירידה בתוחלת החיים המופלגת לכיוון תוחלת חיים ממוצעת יותר.

היות שתוחלת החיים במקומות אחרים עולה זו אינה הבעיה המרכזית. 

הבעיה המרכזית היא ירידה בתוחלת החיים הבריאים והעצמאים.


דן בוטנר בוחן מודל חלופי


המודל החלופי שמציע בוטנר בפרק האחרון של הסדרה "לחיות עד 100: סודות האזורים הכחולים" הוא ניסוי של יצירת קהילות של "אזורים כחולים" בארצות הברית.
התושבים בהן יאמצו את מרבית העקרונות של "אזורים כחולים" קיימים.

בוטנר מתאר בפרק האחרון בסדרה כמה ניסיונות כאלה שקידם. לניסיונות כאלה יש עלויות כספיות לא קטנות.

מהיכן מגיע מימון לניסוי כזה?

המחשבה של בוטנר הייתה שחברות ביטוח יהיו מוכנות להשתתף במימון הקמת קהילויות כאלה.
לא הוא לא חשב שחברות ביטוח הן פילנטרופיות. בוטנר חשב בצדק שחברות ביטוח המבטחות ביטוח חיים יכולות להרוויח כסף מביטוח חברים בקהילות כאלה. 

לקוחות המבוטחים בביטוח חיים משלמים לחברת הביטוח פרמיה חודשית לא גבוהה כל עוד הם בחיים. יורשיהם מקבלים סכום גבוה יותר כאשר הם הולכים לעולמם. 
ברור שככל שאורך החיים גדל חברות הביטוח מקבלות יותר כסף.

אם הניסוי של בוטנר יצליח, אז תוחלת החיים ב"אזורים הכחולים" החדשים תהיה גבוה יותר מאשר במקומות אחרים בארצות הברית. 
המשמעות היא יותר תשלומים לחברות הביטוח בפרמיות חודשיות. 

מבחינת חברות הביטוח הן יכולות לראות בכספים שינתנו לבוטנר השקעה במחקר שאולי יביא להם הכנסות נוספות.



הפוסטים בסדרת הפוסטים על "אזורים כחולים"





יום שני, 9 באוקטובר 2023

החלמה ממחלה סופנית באיקריה

 



כבר כתבתי שני פוסטים על האי היווני איקריה. הפוסט הזה דומה לפוסט אהבה באיקריה.

הוא שונה לחלוטין מהפוסט "אזורים כחולים:" מדוע איקריה? 

הדמיון לפוסט "אהבה באיקריה" הוא ששניהם מדברים על מקרה פרטי: "אהבה באיקריה" על זוג והפוסט הנוכחי על יחיד.

דעתי היא ששניהם אינם מעידים על גורמים הקשורים סיבתית לאריכות ימים. 

שניהם הוצגו על ידי דן בוטנר בסדרת הטלוויזיה "לחיות עד 100: סודות האזורים הכחולים". 

סיפור ההחלמה כפי שסופר


תושב איקריה נטש את האי ועבר להתגורר בארה"ב. התחתן עם מקומית ממוצא יווני וחי באושר עד שנות ה-60 של חייו.
חלה בסרטן ואובחן כחולה סופני. החליט לחזור לארץ מכורתו עם משפחתו כדי להראות להם את איקריה בחודשים הספורים שנותרו לו.

הפלא ופלא החיים באיקריה לא הסתימו תוך חודשים ספורים. דן בוטנר ראיין אותו כמה עשרות שנים אחרי זה בגיל מופלג. 

האם החלים בגלל הסגולות הייחודיות של האי איקריה?


בסדרה נרמז או יותר מנרמז שכן. 

רוצים הסבר אחר? 


ד"ר ג'רום גרופמן הוא רופא שכתב ספר מעניין "רופאים - איך הם חושבים".

אחד המקרים, שהוא מתאר בספר, עוסק בחולת סרטן, שבאה להתייעץ איתו.

היא סיפרה לו שהיא חולת סרטן ואובחנה כחולת סרטן סופנית, שנותרו לה מספר קטן של חודשים לחיות. 
היא שאלה אותו: האם אפשר לעשות משהו?

אחרי שתיארה לו את מצבה הוא אמר לה שהוא אינו מומחה לסרטן, אבל הוא מציע לה לקבל חוות דעת שנייה (Second Opinion) משני מכונים המתמחים בסרטן שהוא יודע שהם ברמה מקצועית גבוהה.

הגברת קיבלה את הצעתו. שני המכונים אבחנו אותה כחולת סרטן אבל...

1. לא בסוג הסרטן שאובחנה במקום הראשון אליו פנתה.

2. היא אינה חולה סופנית.

היא נפטרה כעבור כשנתיים. 
סיבת הפטירה: נזקים בריאותיים שנגרמו לה עקב הטיפולים הרפואיים לסוג הסרטן שלא היה לה.

האם גם אותו בן האי איקריה הובחן בטעות בסרטן סופני?

מה כן ניתן ללמוד מהדוגמה?


ניתן ללמוד שתושבי "אזורים כחולים" זונחים בהדרגה את אורח החיים המסורתי שלהם. הגירה לארה"ב היא דוגמה כזו. נטישת אורח החיים המסורתי מביאה בהדרגה לירידה בתוחלת החיים יוצאת הדופן.

 

"אזורים כחולים": מדוע ניקויה?

 


כפי ששאלתי בכותרת הפוסט הקודם: מדוע איקריה? כך אני שואל גם על ניקויה בקוסטה ריקה. 

חיפוש פשוט ב-Google מגלה שניקויה הוא חצי אי המופרד מהיבשת  של קוסטה ריקה באמצעות מפרץ ושפך נהר.

סרדיניה הוא אי. אוקינאווה הוא אי. איקריה הוא אי. רק Luma Linda אינה אי. 

גם כשמדובר באיים מדובר באזורים מבודדים או באיים מבודדים. 

אולי הבידוד מאפשר שימור המסורת וחיים בריאים יותר?

גם דן בוטנר בסדרה "לחיות עד 100: סודות האזורים הכחולים" מעלה את אותה שאלה. אין לו תשובה מוחלטת, אבל הוא מציג שורה של מאפיינים של חיי תושבי ניקויה.

מאפיינים של אורח חיים של תושבי ניקויה


Plan De Vida


סוג של משמעות לחיים. מקביל במידה מסוימת ל-Ikigai באוקינאווה.


עבודה ידנית ופעילות גופנית

בוקרים הרכובים על סוסים. מקביל במידה מסוימת לרועי הצאן בסרדיניה. 
חוטבים עצים. עבודה ידנית פיזית במקום שימוש במכשור אוטומטי. 

עבודה קשה בשעות הבוקר. פעילות פנאי אחה"צ

מאפיין שחזר גם ב"אזורים כחולים" אחרים. מנוחה, פעילות במשפחה ופעילויות פנאי אחה"צ. 


תזונה

כמו ב"אזורים כחולים" אחרים מרבים לצרוך מזון המכיל הרבה נוגדי חמצון.
המזון שונה בין אזור כחול אחד למשנהו.
בניקויה תערובת של שעועית, תירס ודלעת. 
בנוסף לנוגדי חמצון כוללים גם חומצות אמיניות, ללא מרכיבים מזיקים המצויים בחלב.


שינויים המקטינים את תוחלת החיים


התזונה בתהליך שינוי לתזונה מערבית. 
זה לא רק שינויים בתזונה. גם שינויים בקהילה ובאורח החיים.

התוצאה היא ירידה בתוחלת החיים. 
תהליך דומה מתרחש גם בחלק מ"האזורים הכחולים". 






יום חמישי, 5 באוקטובר 2023

"אזורים כחולים:" מדוע איקריה?

 


אנחנו לא בדיוק מבינים מדוע חיים יותר במקומות מסוימים ולא במקומות סמוכים דומים? 

זוהי גם הסיבה לשאול את השאלה הזו על מנת לחפש גורמים מבחינים בין אזורים אלה לאזורים סמוכים.

לגבי אוקינאווה הועלו השערות של אי דרומי יותר ולכן מזג אוויר חם יותר מאשר באיים יפנים אחרים, הבדלים בתזונה והבדלים במרקם החברתי.

לגבי הנקודות הכחולות בסרדיניה, הועלו השערות של עבודה ללא מתחים, גובה מעל פני הים, אזור שקשה להגיע אליו ותלילות של הישוב. 

לגבי Luma Linda הועלו השערות של תזונה, התנדבות ועוד.

לגבי כולם ברור שאין גורם אחד ומדובר במכלול גורמים. כנראה גם תורשה ביחד עם גורמים סביבתיים. 

בכל האזורים הכחולים שצוינו לעיל יש גורם של קהילה תומכת, עשייה הנותנת משמעות לחיים, פעילות גופנית ותזונה. 


מה מייחד את איקריה מאיים יוניים אחרים?


על פי הפרק העוסק באיקריה בסדרה "לחיות עד 100: סודות האזורים הכחולים", הגורם שמייחד את איקריה הוא הריחוק שלה.

הריחוק מנע אספקה מהחוץ בעיתות משבר, כמו מלחמות ומזג אוויר קשה במיוחד. 

על מנת להתמודד עם הסיכונים נאלצו תושבי האי להיערך מראש  לכך שיצטרכו להסתמך רק על מה שהם יכולים לייצר בעצמם.


מזון

התזונה  מבוססת על מה שהם מגדלים בעצמם ולא על מזון תעשייתי מיובא. 

חליטות תה

חליטת התה הייחודיות שלהם מבוססות על צמחים הגדלים באי. 
דן בוטנר ביקש ממומחית לתזונה להתייחס לתה. היא זיהתה בו מרכיבים רבים התורמים לבריאות טובה. 

דבש
הדבש המקומי אינו מחומם ולכן לא נפגעים מרכיבים התורמים לבריאות.
הם מרבים להשתמש בו במקום בסוכר. 
אלמנט ייחודי הוא הזזת הכוורות. את הכוורות הם מזיזים ממקום למקום במשך השנה. ההזזה מאפשרת לדבורים תזונה מפרחים שונים. 
עירוב הפרחים תורם לסגולות הבריאותיות של הדבש.  

יין
הם שותים יין מקומי ייחודי.

קהילה שמחה ושמירה על מסורת


הריחוק גם חיזק את ההשתיכות לקהילה. גם היום שומרים בני האי איקריה על חיי קהילה. 
בסרט בסדרה נראית מסיבה לכל בני הקהילה מגיל 15 ועד גיל 100 ומעלה.

במסיבה הנמשכת כל הלילה יש הרבה צחוק ("צחוק יפה לבריאות") והרבה ריקודים.

לא צוין בסרטון שהם או לפחות חלקם גם רועי צאן, אבל כמה תמונות הראו צאן מקומי. 
ההשלכות של עבודה כרועי צאן על אורך החיים הבריאים הוסברו האריכות בסרון על סרדיניה והוזכרו בפוסט קודם שלי.

הזוית האישית שלי


יוון קרובה לישראל. גם איקריה על אף שזה אי מרוחק יחסית. 

קל וזול להגיע לשם.

אני חושב על ביקור שם. גם אם "הזקנים מתחבאים" כפי שאומר פרופ' מישל פולן.

מעולם לא דרכתי באי יווני. מעולם לא טיילתי ביוון במסגרת חופשה או נופש. 
ביקרתי שם פעמיים במסגרת עבודת ייעוץ במחשוב שעשיתי כפרילנסר שעבד עם חברת האנליסטים Gartner.
הימים המעטים שהייתי שם היו עמוסים בעבודה מהבוקר עד הערב. בערב אכלתי בטברנה מקומית ושמעתי שם גם מוזיקה.

הקשר הכי קרוב שלי לאיי יוון קשור בשאלה ששאלתי עובד בארגון שלו יעצנו במסגרת ארוחת צהריים משותפת: 

למה הנסיעה במונית, שהביאה אותי מהמלון למתקן המחשב של הארגון, באפריל ארכה כשעה יותר מאשר אותה נסיעה בחודש יולי? 

התשובה הייתה: "מרבית האתונאים נמצאים באיים בקיץ החם והלח".


הערות של חבר שמכיר את איקריה


חבר שיש לו מקורות מידע טובים ביחס לאיקריה העיר מספר הערות ביחס לדיוק של מה שנכתב כאן.

מקורות המידע שלו הם מספר פעמים שנפש באי ובעיקר שיחות שלו עם פרופסור המתמחה בתחום של אריכות ימים.

אביא את ההערות בניסוח שלי ואחרי כן אתייחס אליהן: 

1. הבידוד של האי מתייחס לדעת הפרופסור הנכבד לתקופה, שבה היה משטר ביוון שהגלה לאי מתנגדי משטר ואז גידר ובודד את האי. תושבי האי נאלצו לחיות ממה שגידלו בעצמם.

קטונתי מלחלוק על הדברים.


2. האי מאבד את אורח החיים המסורתי שהיה בו. התוצאה תהיה איבוד הגורמים לאריכות ימים ולכן בעתיד לא צפויה שמירה על שיעור גבוה של בני מאה או יותר. בני המאה פלוס הנוכחיים הם תוצר של החיים המסורתיים שהיו שם בעבר.

זוהי דעתו של הפרופסור וגם החבר שמבקר שם רואה את תהליך השינוי בשטח.

מקבל לגמרי את ההערה הזו. היא נכונה גם לגבי "אזורים כחולים" אחרים. זו רק שאלה של קצב איבוד הגורמים הייחודיים, השונה מאזור כחולל אחד למשנהו.


במהלך ניסיון לקרוא חומר התומך בהערות או שולל אותן נתקלתי במחקר של אוניברסיטת אתונה בנושא אריכות ימים באיקריה. 

אני מצרף קישור: 

Ikaria Study





יום רביעי, 4 באוקטובר 2023

אהבה באיקריה

 


זה היה החלק הכי פחות משכנע בחלק העוסק באי היווני איקריה בסדרה "לחיות עד 100: סודות האזורים הכחולים". 

למרות זאת, זה סיפור של תקווה והיתכנות של אהבה. 

זוג מבוגר, גם במושגים של איקריה. הגבר בשנות ה-90 של חייו. האישה בשנות ה-80 של חייה. 

הם הכירו כשהבעל היה כבר בשנות ה-70 או ה-80 של חייו ומיד נוצר קשר.

הקשר ביניהם מבוסס על אהבה, הרמוניה ודאגה של האישה גם לדברים קטנים שהבעל אוהב. 

הסיפור הזה מוצג כאהבה התורמת לאריכות ימים. 

מוצג גם מחקר בארה"ב על פיו כשנפטר אחד מבני זוג, החיים יחדיו באושר זמן רב, בהסתברות לא נמוכה בן הזוג או בת הזוג נפטר תוך שלושה חודשים. 

אני מכיר גם מחקרים, ללא קשר ל"אזורים כחולים",  המראים שגברים נשואים חיים יותר מגברים שאינם נשואים.  

בסדרה מוצג כאילו האהבה הזוגית היא אחד הגורמים לאריכות ימים באיקריה.


מדוע זה לא משכנע?


הגבר מספר שהיה נשוי קודם ואשתו הראשונה נפטרה. 

האישה אומרת שהייתה נשואה קודם והיו לה נישואים לא מאושרים. 

קשה להסיק מסקנות כוללניות משלושה מקרים אחד טוב אחד רע ואחד לא ברור.


מהיכן התקווה?


פרק ב' של זוגיות הוא יותר מסובך ומורכב מאשר זוגיות ראשונה. 

במקרים רבים לכל אחד מבני הזוג יש ילדים ולפעמים גם נכדים. 

הילדים והנכדים מספיק חשובים כדי שלא יהיה קשר טוטלי של צעירים בו הוא עשוי להיות מרכז עולמה והיא מרכז עולמו והם חולמים על עתיד משותף נפלא.  

פרק ב' הוא אחרי התנסויות לאו דווקא טובות: 

1. גירושים וקשרים אחרים שנותקו באופן קשה ומעוררים חשש לפגיעה נוספת בקשר חדש שמתחיל.

2. בן זוג שנפטר ובמקרה של קשר טוב במיוחד השוואה של בן הזוג החדש לזה שהלך לעולמו.

3. אלה שחיו ללא בן זוג או בת זוג, כבר התרגלו לחחים לבד ואחרי הרבה שנים ומתקשים לשנות את הדפוס לדפוס של חיים ביחד.

יש גם רכוש שנצבר כמו בית ונכסים פיננסיים כשעולה השאלה: עד כמה, אם בכלל, לשתף עם בן/בת הזוג בפרק ב'?

4. במקרים רבים אהבה באה ביחד עם סבל.

ההצלחה המופלאה של הזוגיות השנייה של זוג הקשישים מאיקריה נותנת תקווה שגם לי ולאחרים זה אפשרי לבנות זוגיות נפלאה גם בפרק ב'.




יום שלישי, 3 באוקטובר 2023

אזורים כחולים: החשיבות המיוחדת של Luma Linda

 


האם Luma Linda בקליפורניה, לא רחוק מלוס אנג'לס, היא "אזור כחול"?

יש מחלוקת על נושא זה בין דן בוטנר, האמריקאי שזיהה את המקום כאזור כחול לבין פרופ' מישל פולן הבלגי שחושד שזה אינו אזור כחול. 

ברור שאין לי כלים להכריע במחלוקת, אבל אני רוצה למקד את השאלה החשובה מזווית הראייה שלי. 

השאלה אינה האם יש שיעור גבוה של בני 100 או יותר ב-Luma Linda? אלא האם תוחלת החיים ב-Luma Linda גבוהה משמעותית מתוחלת החיים במקומות אחרים בארצות הברית?


כשהתעלפתי


הסיפור של ההתעלפות שלי קצת מעל גיל 50 יעזור להסביר מדוע דווקא Luma Linda חשובה?

זה היה יום ראשון בשבוע. זה גם היה ל"ג בעומר.

בשעה 6:00 בבוקר יצאתי להליכה רגלית של כשעה. התארגנתי והסעתי במכונית את בני הבכור לבית הספר. משם המשכתי ללוד לבנק לאומי שם נתתי יעוץ במחשוב.

יום רגיל נמשך בערך עד 8:00 בערב. הפעם סיימתי לעבוד בערך ב-6:00 בערב בגלל ל"ג בעומר. 

ביום רגיל הייתי אוכל ארוחת צהריים מסודרת. הפעם לא הספקתי. 

מיד כשחזרתי הביתה יצאנו למדורות ל"ג בעומר עם שלושה ילדים. תוך כדי תנועה פתרנו את הבעיה הלוגיסטית: אני הצטרפתי לבני הבכור במדורה שלו ושל חבריו ואשתי לשעבר הייתה במדורה אחרת עם שני הילדים היותר צעירים. 

במשך יותר משעתיים עמדתי. עד שהתעלפתי. 

אגב, יומיים קודם, כהרגלי במשך כארבעים שנה, תרמתי דם.


אחרי שהתעלפתי

שלחו אותי לסדרת בדיקות מקיפה. כולן חוץ מאחת היו בסדר. נמצא לי עורק קרוטי סתום ברובו. 

שאלתי מומחים, האם אני יכול באמצעות תזונה, ספורט ו/או גורמים אחרים לפתוח את העורק? התשובה שקיבלתי הייתה שלילית ב-99%. 

דיאטנית אמרה לי שהיא מכירה מקרה אחד כזה. אדם שעבר לגור לבד ביער. שתה ממי מעין וליקט פירות יער למאכל. 

זה לא היה תסריט אפשרי עבורי. גם לא לגבי מרבית האנשים החיים בעולם המערבי.

היה לסיפור Happy End. 

בבדיקה חוזרת אחרי כמה שנים נמצא עורק קרוטי שאינו סתום ברובו. 

ידעתי שהייתה טעות באחת משתי הבדיקות. בדיקה שלישית תקינה העידה שהבדיקה הראשונה הייתה שגויה ולא הייתה מלכתחילה בעיה.

ככל הנראה ההתעלפות נבעה מהעומס החריג באותו יום וביומיים שלפניו.


הגורם המבחין בין Luma Linda ו"אזורים כחולים" אחרים


Luma Linda היא במרכז חיים מערביים אורבניים. היא אינה במקום מבודד ואינה במקום גבוה בהרים. 

בדיוק כמו בדוגמה של העורק הקרוטי, רובנו לא יכולים לעבור לגור באוקינאווה או בעיירה מבודדת בסרדיניה. 

תוחלת חיים גבוהה ב-Luma Linda היא הוכחה שזה אפשרי גם לנו במסגרת התרבות המערבית המודרנית, עם התאמות מסוימות.


מאפיינים של Luma Linda לפי הסדרה ב-Netflix


1. קהילה

כמו בשני "האזורים הכחולים" שהוזכרו בפוסטים קודמים, אוקינאווה וסרדיניה, גם Luma Linda היא קהילה. במקרה זה קהילה נוצרית דתית אדוויניסטית.


2. תזונה

כמעט כל תושבי Luma Linda הם צמחונים. הם מרבים לאכול ירקות, פירות, אגוזים, שקדים וקטניות. גם בסרדיניה ובאוקינאווה התזונה נחשבת לגורם התורם לאריכות ימים. 

בכל אחד מהאזורים הללו יש תזונה שונה. 


3. פעילות גופנית בתדירות גבוהה

כמו באוקינאווה ובסרדיניה גם ב-Luma Linda יש פעילות גופנית יומיומית.

ההבדל הוא במהות הפעילות. חלק גדול מהפעילות היא פעילות ספורט המוכרת לכאלה שחיים בתרבות מערבית מודרנית. 

ב-Netflix ניתן היה לצפות במשחקי ספורט תחרותיים. חלקם קבוצתיים. הפעילות הזו גם מחברת אותם זה עם זהמבחינה חברתית.   


התנדבות

חברי קהילת Luma Linda מתנדבים לטובת כאלה הנזקקים לעזרה גם מחוץ לקהילה. 

היו מרואיינים שייחסו גם להתנדבות תרומה לאורך החיים הרב. 

זו יותר הגישה שמאחורי ההתנדבות. האיכפתיות ביחס לאחרים. 
המשמעות שנותנת ההתנדבות לחיי המתנדב. סוג של מקביל חלקי ל-Ikigai באוקינאווה. 


The Helper Principle

כסטודנט לפסיכולוגיה לפני יותר מארבעים שנים למדתי גם על העקרון המופיע בכותרת פסקה זו. 

כשמישהו מתנדב לעזור לאחר זה עוזר גם לו לא פחות מאשר למי שהוא עזר לו. 

ההקשר הראשון שלמדנו על עקרון זה היה חברים ב-AA (עמותה לגמילה מאלכוהוליזם) שמתנדבים בעמותה לעזור לחברים אחרים. 

יותר קל לאלה שעוזרים לאחרים להיגמל בעצמם מההתמכרות לאלכוהוליזם.

כמי שמתנדב והתנדב בעבר בלא מעט מקומות: "הלל", ניצולי שואה, חוסן כלכלי לגילאי 60 פלוס, ב"עולים ביחד" ועוד, הרגשתי שהתנדבות תורמת גם לי. 

מעולם לא חשבתי על זה במונחים של הארכת חיי.

מי יודע אולי גם הרווחתי משהו בהיבט זה?


היבטים אחרים עם התאמה לעולם המערבי המודרני


באופן מקביל לכך שאפשר למצוא דרכים להארכת חיים פעילים גם בהקשר של חיים מערביים, כפי שקורה כנראה ב-Luma Linda, כך ניתן להתאים גם דברים טובים אחרים לעולם המערבי. 

אציין שני דברים כאלה שחוויתי באופן אישי ואולי גם יאריכו את חיי הבריאים ואת חייהם הבריאים של אחרים הנוקטים בגישה דומה.


מדיטציה


הרבה יותר קל למדוט כאשר אתה נזיר במנזר מבודד. המהרישי מהש יוגי התאים את המדיטציה לעולם המערבי.

לא מדיטציה של שעות בישיבת לוטוס. 20 דקות פעמיים ביום.

גם המיינדפולנס של היום מותאם לאילוצי ומגבלות החיים בעולם המערבי המודרני. 

למידע נוסף קראו: למדוט או לא למדוט.


זן בודהיזם


לכאורה, קל יותר לעסוק בזן בודהיזם במנזר זן נידח. 

האמנויות השונות שלומדים ביפן הן דרך למימוש זן מחוץ למנזר. כמעט כל דבר שלומדים בגישה נכונה על פי הזן יכול להיות אמנות כזו, למשל: יריה בחץ וקשת וטקס תה מסורתי. 

גם אני בחרתי ללמוד וליישם בחיי משהו מהגישה שבזן בודהיזם בלי להתגורר במנזר זן ביפן או במקום אחר.



חרדים בישראל


מחקרים מראים שתוחלת החיים של שכבות סוציו-אקונומיות נמוכות בישראל נמוכה מתוחלת החיים של שכבות סוציו-אקונומיות גבוהות.

זהו ממצא לא מפתיע. 

כך למשל, אלה שמבוססים כלכלית יכולים לאכול אוכל בריא יותר ויקר יותר. 

קל וחומר, במקרה הקיצון של רבים בשכבות סוציאליות נמוכות במיוחד הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי. 

הממצא המפתיע הוא שזה לא נכון לגבי חרדים. על אף שרובם שייכים לקבוצות סוציו-אקונומיות נמוכות תוחלת החיים שלהם לא יותר נמוכה. 

האם זה בגלל זה שהם חיים בקהילות בהן עוזרים החברים בקהילה זה לזה בדומה ל"אזורים הכחולים"? 

האם יש השפעה לכך שחלקם מצאו משמעות לחייהם? 

האם יש השפעה לכך שיש בניהם כאלה המתנדבים בדומה לאדוויניסטים ב-Luma Linda?  

דבר אחד ברור: המודל שבו כל צעיר חרדי בריא שרוצה בכך לומד בישיבה במקום לעבוד אינו ישים בעולם המערבי המודרני. נדמה לי שגם לא בעולמות אחרים.


השורה התחתונה


תוחלת חיים גבוהה ב-Luma Linda באזור עירוני גובל בלוס אנג'לס היא הוכחה שגם אחרים החיים בעולם המערבי המודרני יכולים להאריך את החיים הבריאים באמצעות התנהלות נכונה יותר. 

לא נוכל לחיות כמו שחיים בעיירות או כפרים מבודדים ב"אזורים כחולים" בהם מיישמים מכלול של אורח חיים בריא במיוחד, אבל כל אחד מאיתנו יכול ליישם לפחות חלקים מאורח חיים כזה.




מה אני כותב: ממואר או אוטוביוגרפיה?

אני בריצת 10 ק"מ במרתון ירושלים 2025 כותרתו של פוסט קודם הייתה  מה אני לומד מספרו האוטוביוגרפי של הר יקו מורקמי על ריצה למרחקים ארוכים?...