![]() |
| בהרצאה על איקריה במתנ"ס בשכונת רמות, ב-15.7.25 |
![]() |
| בהרצאה על איקריה במתנ"ס בשכונת רמות, ב-15.7.25 |
| תחנה תחנה לתלונות הציבור של משרד האספקה והקיצוב, 1949. מקור התמונה: ויקיפדיה. הרשאת שימוש: נחלת הכלל |
| איקירו. סרט משנת 1952. מקור התמונה: ויקיפדיה |
המאמר של דני בר-און בעיתון "הארץ " מתאריך 27.6.25 שכותרתו "אוטודידקט צלל לאלפי מחקרי מוח וגיבש תיאוריות סנסציוניות שהדהימו מדענים" תיאר הישג מדעי קשה לתפיסה.
הכותרת הזו הופיעה במהדורה הדיגיטלית.
אני חושב שהכותרת של המהדורה המודפסת "הברקה של הרגע האחרון" מוצלחת יותר.
המונח אוטודידקט מתיחס בדרך כלל לאדם ללא השכלה פורמלית.
במקרה של פרופ' ארי רפופורט ז"ל מדובר בפרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית בירושלים, כך שאין ספק שהייתה לו השכלה פורמלית גבוהה.
הכותרת באה לתאר את מפעל חייו בתחום של מחקר המוח ומחלות הקשורות במוח. בתחום הספציפי הזה לא הייתה לו השכלה פורמלית.
את ההשכלה הזו רכש באמצעות קריאה מעמיקה של מאמרים מדעיים רבים.
את הממצאים שלו ריכז בספר.
הספר The Science of the brain: Functions, Dysfunction and Disease. הספר יצא סמוך למותו בהוצאת ספרים מדעית מכובדת במיוחד.
הוא גם שלח לפרסום מאמרים מדעיים בתחום מדעי המוח ומחלות הקושורות בתפקוד המוח. רובם נדחו ולא התקבלו לפרסום.
שיטת המחקר המקובלת במדעי המוח היא בניית תיאוריה ובחינתה בניסויים במעבדה.
פרופ' רפופורט עבד ליד מחשבים בחוג למדעי המחשב ולא במעבדה לביולוגיה הוא לא ביצע מחקרים מעשיים כאלה.
השיטה שלו כללה קריאת מספר רב של מחקרים מדעיים בשיטות מחקר מקובלות.
אם הוא מצא הסכמה רחבה בין מחקרים בנושא מסוים הוא אימץ את מה שנאמר בהם.
הייחוד של הגישה שלו היה ביכולת לבנות תיאוריות שונות מהמקובלות להסבר תופעות ומחלות על בסיס המאמרים שהוא קרא וזכר.
התיאוריות האלגנטיות שלו כללו גם הצעה לתרופות שונות מהתרופות המקובלות למחלות מוחיות.
למשל האטת מחלת ALS באמצעות אינסולין, וגישה שונה למחלות כמו סכיזופרניה. טרשת נפוצה, OCD ודיכאונות.
ברור לגמרי, שאין די בתיאוריות שלו גם במקרים שהן נשמעות הגיוניות למדענים מומחים באותו תחום. נדרש אישוש שלהן במחקרים בשיטה המקובלת.
הגישה הייחודית הזו אולי צופנת פוטנציאל להתפתחויות מדעיות חשובות שלא היו מושגות באמצעות שיטות המחקר המקובלות כבסיס.
כמובן, שלי אין ידע ומומחיות בתחום הזה ואני אפילו לא אוטודידקט בתחום, אבל תוכלו לקרוא במאמר מה אמרו על זה כמה חוקרים רציניים בתחום מדעי המוח.
הבולט בהם הוא פרופ' רוג'ר קורנברג, חתן פרס נובל לכימיה. פרופ' קורנברג שרואיין לכתבה אמר:
"ארי עשה משהו שאני מאמין שהוא חסר תקדים במדעי החיים. בשני העשורים האחרונים הוא צלל לתוך כל מה שפורסם על המוח. בהיותו מבריק בצורה יוצאת דופן, יצירתי ובעל זכרון פנומנלי, הוא הצליח לקנות שליטה בכל הספרות הנרחבת הזאת ואז הוא פיתח רעיונות מארגנים בכל קטגוריה והביע אותם במאמרים מלוטשים עם מספר יוצא דופן של ציטטות".
הסיפור האמיתי הזה מתחבר לנושא של סיום "הישורת האחרונה", הנדון בלא מעט פוסטים בבלוג זה.
פרופ' ארי רפופורט היה חולה בסרטן ריאות סופני וביקש שיסיימו את חייו שהפכו בעיקר לסבל.
מנהל המחלקה בבית החולים שאל אותו: האם יש משהו שהוא רוצה להספיק לפני סיום חייו?
השאלה הזו גרמה לו לחזור בו מהרצון למות ולנסות לסיים את כתיבת ספרו וכתיבת מאמרים מדעיים.
החודשיים האלה מתוארים כפוריים ביותר בחייו כשהוא עובד באינטנסיבות תחת טיפול תרופתי שיועד לאפשר לו ריכוז חרף מצבו הקשה במיוחד.
על סף המוות מתמקדים בדברים החשובים באמת לאותו אדם. תוכלו לקרוא על זה גם בפוסטים אחרים בבלוג זה.
למשל בפוסט: ספי הגלוי והנסתר בו התייחסתי לחברי ספי שהלך לעולמו ממחלת הסרטן לפני שנים רבות. בפוסט התייחסתי לסרט מופת בשחור לבן "איקירו" של הבמאי היפני אקירה קורוסאווה העוסק בפקיד יפני נוקשה המגלה שהוא חולה סרטן סופני.
גרסה חדשה של הסרט הזה הופקה באנגליה. כתבתי עליה בפוסט "לחיות" - שם קצת אירוני לסרט.
כסטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה, בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80, השתתפתי בקורס יוצא דופן.
מדובר בקורס שהעביר לתלמידי M.A. פרופ' יהודה אלקנה ז"ל.
שני דברים ייחדו את הקורס הזה.
הראשון, פרופ' להיסטוריה של המדע הרצה בקורס לתלמידי פסיכולוגיה.
השני, בין משתתפי הקורס היו גם רבים מהמרצים בחוג לפסיכולוגיה.
פרופ' אלקנה טען שהמערכת האקדמית מכוונת חוקרים צעירים במסלול המונע מהם יצירתיות.
עושים זאת על מנת להגן על דוקטורנטים וחוקרים צעירים מפני פגיעה בקריירה האקדמית שלהם.
רעיונות חריגים, עלולים לפסול את עבודות הדוקטורט שלהם ולמנוע פרסום מאמרים שלהם. כמובן, ימנעו מהם מימון של המחקרים שלהם.
פרופ' אלקנה הציע ש-15% מהתקציבים לעבודות של חוקרים צעירים ילכו למחקרים חריגים.
פרופ' ארי רפופורט לא היה חוקר צעיר, אבל אין ספק ששיטת המחקר שלו במדעי המוח חריגה.
מבחינה זו היא מתאימה לקטגוריה של רעיונות חריגים בעלי ערך.
בכתבה ב"הארץ" צוינה ההתנגדות של חלק מהחוקרים בתחום לממצאיו בגלל שיטת המחקר החריגה.
פרופ' אלקנה הזכיר גם את הנטייה שלנו בתרבות המערבית לבטל תפיסות של תרבויות אחרות. מבחינת דפוסי חשיבה זה בהחלט דומה לזלזול ברעיונות מחקריים ושיטות מחקר מקובלות פחות.
אינניי שותף לזלזול בתרבויות אחרות. אני לא מדבר רק על התרבות הסינית המפותחת, שהקדימה את התרבויות המערביות בחלק מהתחומים, למשל בהמצאת הדפוס.
אני מדבר גם על תרבויות עולם שלישי. אם תקראו פוסטים על התנהלות כלכלית של משקי בית בתרבויות כאלה בבלוג שלי על כלכלת הממשפחה, תראו שיש להן לפעמים היגיון כלכלי, שלנו קשה להבין אותו.
דוגמה: כיצד להתייחס למתים? ניתוח כלכלי של הטוראג'ה באינדונזיה מנקודת השקפה אחרת.
| מחנה צוענים ליד ארל בציור של ואן גוך, 1888. מקור התמונה: ויקיפדיה. הרשאת שימוש: נחלת הכלל |
במפגש האחרון השנה בקורס "מסעות אל עולם הולך ונעלם" בסינמה סיטי ירושלים הירצתה לימור צדוק. גברת צדוק היא לא רק מדריכת טיולים באזורים נידחים, כותבת ומצלמת עובר "מסע אחר".
היא גם פסיכואנלטיקאית המטפלת בשורדי מסיבת הנובה.
מאוד התרשמתי לחיוב מאישיותה ומהרצאתה. לא מן הנמע שבעתיד אצטרף לאחד הטיולים שהיא מדריכה. אני לא הייתי מסוגל להגיע לכפר נידח בתרבות שונה ולהתחבר למקומיים בקלות כפי שהיא עשתה.
כמו ברוב ההרצאות בסמסטר זה, היא דיברה על ארצות באפריקה. באפריקה יש לא מעט עוני ולא מעט תרבויות שאולי יעלמו.
באחת ההרצאות הקודמות נחשפתי לדמות מרתקת של מנהיג אפריקאי, עליו כתבתי את הפוסט: השאיר חותם: אמדו במבה - מהטמה גנדי סנגלי.
בפוסט זה לא אתייחס לאפריקה באופן ישיר, אתמקד בצוענים עליהם דיברה בחלק מהרצאתה, בעקבות ביקורה בכפרים צוענים עניים ברומניה.
אם מרבית הקוראים לא ממש יודעים על אינדונזיה, על אתיופיה ועל צ'ילה, קל וחומר שאינם יודעים על הצוענים.
בפוסט זה אזכיר כמה דברים שלמדתי מההרצאה של לימור צדוק על הצוענים. אוסיף כמה דברים שאני יודע על הצוענים ולא בהכרח כל הקוראים יודעים.
בנוסף אעשה לכם חיבור מפתיע ומאוד לא נעים בין הצוענים ואפריקה.
על פי ויקיפדיה העברית, יש 3 מקורות לשם:
1. סברו בטעות שמוצאם ממצרים. זהו גם השם באנגלית, שתוכלו לשמוע אותו בסרטון לעיל בשירו של ריקי נלסון.
2. רמיזה לעיר צוען שהייתה במצרים העתיקה.
3. הוראת השורש צע"נ בעברית היא 'עקר', 'נדד' (כך בישעיהו, ל"ג, כ': 'אהל בל יצען')
ההערכה היא שהם הגיעו מהודו, כנראה מצפון-הודו.
יש היום קהילה צוענית בעיר העתיקה בירושלים.
לימור צדוק אומרת שהם נדדו ללא סיבה ידועה.
בויקיפדיה העברית יש סיבה משוערת לנדידתם: "השושלת הע'זנווית פלשה להודו בראשית האלף השני ומשערים, שמסיבה זו עזבו הצוענים את מולדתם ויצאו לנדודים."
מספר הצוענים באירופה מוערך בכ-12 מיליון. הם המיעוט הגדול ביותר באירופה. מספרם בעולם מוערך בין 12 מיליון ל-50 מיליון (על פי הויקיפדיה).
על פי לימור צדוק, ברומניה נמצאים המספר הגדול ביותר של צוענים מאלה שחיים באירופה.
מביקורי בהונגריה התרשמתי שגם שם יש מספר גדול של צוענים.
על פי הויקיפדיה: "המקצועות המסורתיים בהם עסקו הצוענים היו רוכלות, עבודת מתכת, סחר בבהמות ובידור"
צוענים סובלים מאפליה ומרדיפות באירופה בגלל היותם מיעוט, גוון עורם הכהה ותחומי העיסוק שלהם.
הם תוארו באירופה כגנבים, רמאים, בורים, בטלנים ועובדי אלילים.
כשביקרתי בבודפשט עם מי שהייתה אשתי, נפגשנו עם ישראלי יליד הונגריה שב"ישורת האחרונה" (גיל 70 ומעלה) התגרש מאשתו והחליט לחזור לארץ בה נולד. ביקרנו בדירתו. הוא סיפר שהדירה שקנה זולה במיוחד כי באזור הזה גרים הרבה צוענים.
לא כל הצוענים חיים בעוני ובעליבות כמו אלה שלימור צדוק פגשה בכפרים ברומניה.
יש ביניהם רקדנים ונגנים מעולים.
באותו ביקור בבודפשט המליץ לנו אדם, שניגן בכינור ברמה של מקצוען, ללכת למסעדה מסוימת. הסיבה: לדעתו הצועני שמנגן שם בכינור הוא נגן הכינור הטוב בעולם.
צוענים הגיעו גם לספרד. על פי הויקיפדיה, ריקוד הפלמנקו הוא במקורו צועני.
בשואה הושמדו על ידי הנאצים כשישה מיליון יהודים.
לא רק יהודים הושמדו בשואה גם מאות אלפי צוענים על ידי הנאצים באופן שיטתי. חלקם במחנות ריכוז.
הויקיפדיה מציגה שתי הערכות ביחס למספרם של הצוענים שנרצחו. ההערכה היותר מאוחרת של חוקר צועני בשם איאן הנקוק היא שהושמדו מיליון וחצי מתוך 2 מיליון צוענים. גרסאותם קודמות דיברו על השמדת רבע עד מחצית מתוך אוכלוסיה של כמיליון צוענים שחיו אז באירופה.
לא ממש משנה איזו גרסה תעדיפו שתיהן נוראות.
השואה והשמדת הצוענים לא היו השמדות העם היחידות שביצעו הגרמנים.
קדמו להם שתי השמדות עם באפריקה בנמיביה ובטנגניקה.
הדימיון בין השואה לבין ההשמדה בנמיביה מצמרר במיוחד.
לפרטים קראו את הפוסט: השואה מזווית קצת אחרת.
![]() |
| אני בריצת 10 ק"מ במרתון ירושלים 2025 |
![]() |
| נוף באבלידוס באיקריה |
כמי שמרצה על "האזורים הכחולים" אני נתקל גם בביקורות, לפעמים ביקורות קשות. חלק מהטענות הן של אנשים מהקהילה המדעית הטוענים שזו אינה תופעה אמיתית.
מוזמנים להרצאה פרונטלית שלי ביום רביעי ה-4.6 בשיעה 18:00 באמפננדס בר בירושלים.
בשונה מחלק מהחוקרים המובילים, כבר מההרצאה הראשונה שלי היו לי ביקורות על חלק מהדברים שהם טענו, ולא הסתרתי אותן.
ביחד עם זה, דעתי היא שיש גם מידע המאמת טענות ביחס לאורך החיים הבריאים החריג ברוב "האזורים הכחולים".
בפוסט זה אתייחס לטענות המנסות להפריך את קיומם של "האזורים הכחולים".
1. "אזורים כחולים" שונים זה מזה. אי אפשר להתייחס לכולם באופן כוללני.
2. תופעת "האזורים הכחולים" היא בתהליך של ירידה.
הירידה נובעת מהתגברות ההשפעה של העולם המערבי בכלל, ושל ארצות הברית בפרט, על אורח החיים המקומי.
זה בא לידי ביטוח בתזונה וזה בא לידי ביטוי גם בהגירה, בעיקר של צעירים, הפוגעת בקהילה.
זה בא לידי ביטוי גם בחשיפת יתר למסכים (טלוויזיה, מחשבים וטלפונים חכמים).
הטענה המהותית היא שלמעשה לא חיים שם יותר מאשר באזורים אחרים והחישוב של תוחלת החיים שם שגוי.
להערכתי קשה לטעות בנוסחה הסטטיסטית הפשוטה על פיה מחושבת תוחלת החיים ולכן לא סביר שזהו מקור הטעות, אם יש טעות כזאת.
מקור הטעות, אם יש טעות, הוא בנתונים המוזנים לנוסחה.
הנתונים הם שנת הלידה ושנת הפטירה, אם יש שנת פטירה.
טעויות עשויות להיות טעויות בתום לב או במכוון.
במדינות עולם שלישי בהן ביקרתי, למשל אתיופיה או קניה אין מרשם אוכלוסין מסודר ואמין. אפילו מספר התושבים הוא הערכה. קל וחומר שגם שנת הלידה.
כשמישהו הוא בן שבט רועים באזור נידח, יכול להיות שלא ילך לבית ספר למרות שיש חוק חינוך חובה. למדינה לא יהיו נתונים על גילו המשוער.
כך למשל, מישהו צריך להיות רועה המטפל בעדרי המשפחה או בעדרי השבט.
ברוב המקרים המישהו הזה הם ילדים או נערים. מי שעובד אינו הולך לבית הספר.
כמי שעבד בארגון שבמשך שנים היה אחראי על מחשוב מרשם האוכלוסין במדינת ישראל, נתקלתי בנתונים לא בהכרח אמינים במרשם האוכלוסין.
אלה שטיפלו במערכת, סיפרו על עולים חדשים בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה, שהגיעו ממקומות שבהם לא היה רישום מסודר של תאריכי לידה ומישהו הזין שנת לידה משוערת, על פי מידת הבנתו ועל פי אינידקטורים שונים.
אלו שהיו ילדים קטנים והוריהם נרצחו, לא תמיד זכרו את שמם המקורי, קל וחומר את תאריך לידתם.
תופעה אחרת המוכרת לי היא זיוף מכוון של תאריך לידה על ידי ניצולי שואה ששרדו ונותרו ללא מסמכים וללא קרובי משפחה.
תפיסת העולם שלהם הייתה הישרדותית. כך למשל, שני אחים צעירים שהגיעו לקיבוץ, נשאלו האם הם רוצים להיות חברי קיבוץ? במשדר רדיו ביום השואה, הם הסבירו מדוע נענו בחיוב: קיבלנו בכל יום ארוחת בוקר עם סלט ירקות, ביצה ולחם.
חלק מהם חשבו שדיווח על תאריך לידה מאוחר יותר מהתאריך האמיתי עוזר להישרדות. כך הם יוכלו לעבוד יותר שנים עד היציאה לגמלאות.
הסיבה: רוצים להמשיך לקבל קצבת אזרח ותיק מהמוסד לביטוח לאומי ואולי גם קצבת פנסיה חודשית זעומה.
זו עבירה על החוק, אבל מי שנמצא במקום נידח לא בהכרח נתפס. יש כאלה שלוקחים את הסיכון.
כמובן שלא מדובר בכאלה שנפטרים בבית חולים כי בית החולים מדווח על הפטירה.
יפן מדינה מסודרת ודייקנית. על פניו, תסריט של טעויות בהיקף גדול נראה לי פחות סביר מאשר במקומות אחרים.
אני נוטה לשלול את הטענה הזו בהקשר של אוקינאווה, אבל יתכן שאני טועה.
איני יכול לשלול את זה בוודאות כי כבר נתקלתי במקרה עצוב מאוד של זייפנות יפנית.
אם הנתונים שגויים, אז קרוב לוודאי שמדובר במרשם אוכלוסין פגום ולא ברמאות של התושבים. במדינה שבה נעלבים כשמציעים לתת להם טיפ ולא רימו אותי אפילו פעם אחת בחודש שבו שהיתי שם, לא סביר שכל כך הרבה אנשים יזייפו את גילם בכוונה תחילה.
סדרה נפלאה ב-BBC המתארת את האי מזווית של כתב, שהוצמד אליו מתורגמן, תיארה אינדיקטורים שברור שתורמים לאריכות ימים: קהילה, משמעות (Ikigai) לחיים, חיים פעילים בגילים מבוגרים מאוד הכוללים גם המשך עבודה, תזונה ועוד.
טענה כזו לגבי איקריה נראית לי מופרכת לחלוטין. מהיכרות עם האנשים באי והמנטליות שלהם לא נראה לי סביר שהם יזיפו ביודעין תאריכי לידה על מנת להפיק טובות הנאה.
בשונה מסרדיניה, הם אינם מנסים למשוך תיירים בגלל היותם "אזור כחול".
מדובר באנשים טובים וישרים שחיים את חייהם. הסיפור האמיתי של תחנת משטרת איקריה מדגים זאת.
שלטונות יוון רצו להקים תחנת משטרה באיקריה. תושבי האי התנגדו. הם אמרו שאין צורך במשטרה באי.
אחרי 7 שנים של התנגדות להקמת תחנת משטרה החליטו שלטונות יוון להקים תחנת משטרה באי.
ללא זיוף נותרה רק האפשרות של מרשם אוכלוסין שגוי.
מספר התושבים באי היום הוא קצת מעל ל-8,000. זהו מרשם אוכלוסין קטן במיוחד.
ההסתברויות לטעויות קטנות כשהיקף הנתונים קטן במיוחד.
הנטייה שלי לחשוב שאכן חיים שם יותר שנים ובבריאות טובה יותר מאשר במקומות אחרים.
מי שיקרא את הפוסטים שלי על איקריה ימצא גם אינדיקטורים אחרים התורמים לאריכות ימים: חוסר מתחים (אין Stress), קהילה תומכת, תזונה ים תיכונית ייחודית ופעילות גופנית.
אני נוטה לחשוב שההסתברות שהנתונים ביחס לאריכות הימים באיקריה שגויים היא נמוכה במיוחד.
כתבתי לא מעט פוסטים בבלוג זה על מקומות משמעותיים לי שבהם גרתי בירושלים.
ללא ספק שכונת בית הכרם היא אחד מהם. גדלתי בה מגיל 12 ועד תחילת שנות ה-20 של חיי.
לאחר גירושיי לפני קצת יותר משלוש שנים חזרתי אליה.
זו השכונה בה ביצעתי את שתי העבודות המשמעותיות הראשנות בחיי:
1. מדריך שחמט לילדי בית הספר היסודי בית הכרם כשהייתי נער בן 16.
2. פועל בניין במשך חודשיים אחרי סיום בית הספר התיכון ועד הגיוס לצה"ל.
הייתי שותף זוטר לבניית שני בניינים בשדרות הרצל בשכונת יפה נוף.
קישורים לכמה פוסטים שכתבתי בבלוג האישי שלי על השכונה:
1. הפוסט הפופולרי ביותר:
בית בסאולו בסרדיניה שהתושבים בו מעל לגיל 100 זכויות יוצרים: אבי רוזנטל צולם ב -9.2023 זכויות יוצרים: אבי רוזנטל לא מעט עסקתי ב "אזורים ...