"אזורים כחולים": מדוע ניקויה?

 

כפי ששאלתי בכותרת הפוסט הקודם: מדוע איקריה? כך אני שואל גם על ניקויה בקוסטה ריקה. 

חיפוש פשוט ב-Google מגלה שניקויה הוא חצי אי המופרד מהיבשת  של קוסטה ריקה באמצעות מפרץ ושפך נהר.

סרדיניה הוא אי. אוקינאווה הוא אי. איקריה הוא אי. רק Luma Linda אינה אי. 

גם כשמדובר באיים מדובר באזורים מבודדים או באיים מבודדים. 

אולי הבידוד מאפשר שימור המסורת וחיים בריאים יותר?

גם דן בוטנר בסדרה "לחיות עד 100: סודות האזורים הכחולים" מעלה את אותה שאלה. אין לו תשובה מוחלטת, אבל הוא מציג שורה של מאפיינים של חיי תושבי ניקויה.

מאפיינים של אורח חיים של תושבי ניקויה

Plan De Vida

סוג של משמעות לחיים. מקביל במידה מסוימת ל-Ikigai באוקינאווה.

עבודה ידנית ופעילות גופנית

בוקרים הרכובים על סוסים. מקביל במידה מסוימת לרועי הצאן בסרדיניה. 

חוטבים עצים. עבודה ידנית פיזית במקום שימוש במכשור אוטומטי. 

עבודה קשה בשעות הבוקר. פעילות פנאי אחה"צ

מאפיין שחזר גם ב"אזורים כחולים" אחרים. מנוחה, פעילות במשפחה ופעילויות פנאי אחה"צ. 

תזונה

כמו ב"אזורים כחולים" אחרים מרבים לצרוך מזון המכיל הרבה נוגדי חמצון.

המזון שונה בין אזור כחול אחד למשנהו.

בניקויה תערובת של שעועית, תירס ודלעת. 

בנוסף לנוגדי חמצון כוללים גם חומצות אמיניות, ללא מרכיבים מזיקים המצויים בחלב.

שינויים המקטינים את תוחלת החיים

התזונה בתהליך שינוי לתזונה מערבית. 

זה לא רק שינויים בתזונה. גם שינויים בקהילה ובאורח החיים.

התוצאה היא ירידה בתוחלת החיים. 

תהליך דומה מתרחש גם בחלק מ"האזורים הכחולים". 

"אזורים כחולים:" מדוע איקריה?

 

אנחנו לא בדיוק מבינים מדוע חיים יותר במקומות מסוימים ולא במקומות סמוכים דומים? 

זוהי גם הסיבה לשאול את השאלה הזו על מנת לחפש גורמים מבחינים בין אזורים אלה לאזורים סמוכים.

לגבי אוקינאווה הועלו השערות של אי דרומי יותר ולכן מזג אוויר חם יותר מאשר באיים יפנים אחרים, הבדלים בתזונה והבדלים במרקם החברתי.

לגבי הנקודות הכחולות בסרדיניה, הועלו השערות של עבודה ללא מתחים, גובה מעל פני הים, אזור שקשה להגיע אליו ותלילות של הישוב. 

לגבי Luma Linda הועלו השערות של תזונה, התנדבות ועוד.

לגבי כולם ברור שאין גורם אחד ומדובר במכלול גורמים. כנראה גם תורשה ביחד עם גורמים סביבתיים. 

בכל האזורים הכחולים שצוינו לעיל יש גורם של קהילה תומכת, עשייה הנותנת משמעות לחיים, פעילות גופנית ותזונה. 

מה מייחד את איקריה מאיים יוניים אחרים?

על פי הפרק העוסק באיקריה בסדרה "לחיות עד 100: סודות האזורים הכחולים", הגורם שמייחד את איקריה הוא הריחוק שלה.

הריחוק מנע אספקה מהחוץ בעיתות משבר, כמו מלחמות ומזג אוויר קשה במיוחד. 

על מנת להתמודד עם הסיכונים נאלצו תושבי האי להיערך מראש  לכך שיצטרכו להסתמך רק על מה שהם יכולים לייצר בעצמם.

מזון

התזונה  מבוססת על מה שהם מגדלים בעצמם ולא על מזון תעשייתי מיובא. 

חליטות תה

חליטת התה הייחודיות שלהם מבוססות על צמחים הגדלים באי. 
דן בוטנר ביקש ממומחית לתזונה להתייחס לתה. היא זיהתה בו מרכיבים רבים התורמים לבריאות טובה. 

דבש

הדבש המקומי אינו מחומם ולכן לא נפגעים מרכיבים התורמים לבריאות.

הם מרבים להשתמש בו במקום בסוכר. 

אלמנט ייחודי הוא הזזת הכוורות. את הכוורות הם מזיזים ממקום למקום במשך השנה. ההזזה מאפשרת לדבורים תזונה מפרחים שונים. 

עירוב הפרחים תורם לסגולות הבריאותיות של הדבש.  

יין

הם שותים יין מקומי ייחודי.

קהילה שמחה ושמירה על מסורת

הריחוק גם חיזק את ההשתיכות לקהילה. גם היום שומרים בני האי איקריה על חיי קהילה. 

בסרט בסדרה נראית מסיבה לכל בני הקהילה מגיל 15 ועד גיל 100 ומעלה.

במסיבה הנמשכת כל הלילה יש הרבה צחוק ("צחוק יפה לבריאות") והרבה ריקודים.

לא צוין בסרטון שהם או לפחות חלקם גם רועי צאן, אבל כמה תמונות הראו צאן מקומי. 

ההשלכות של עבודה כרועי צאן על אורך החיים הבריאים הוסברו האריכות בסרון על סרדיניה והוזכרו בפוסט קודם שלי.

הזוית האישית שלי

יוון קרובה לישראל. גם איקריה על אף שזה אי מרוחק יחסית. 

קל וזול להגיע לשם.

אני חושב על ביקור שם. גם אם "הזקנים מתחבאים" כפי שאומר פרופ' מישל פולן.

מעולם לא דרכתי באי יווני. מעולם לא טיילתי ביוון במסגרת חופשה או נופש. 
ביקרתי שם פעמיים במסגרת עבודת ייעוץ במחשוב שעשיתי כפרילנסר שעבד עם חברת האנליסטים Gartner.

הימים המעטים שהייתי שם היו עמוסים בעבודה מהבוקר עד הערב. בערב אכלתי בטברנה מקומית ושמעתי שם גם מוזיקה.

הקשר הכי קרוב שלי לאיי יוון קשור בשאלה ששאלתי עובד בארגון שלו יעצנו במסגרת ארוחת צהריים משותפת: 

למה הנסיעה במונית, שהביאה אותי מהמלון למתקן המחשב של הארגון, באפריל ארכה כשעה יותר מאשר אותה נסיעה בחודש יולי? 

התשובה הייתה: "מרבית האתונאים נמצאים באיים בקיץ החם והלח".

הערות של חבר שמכיר את איקריה

חבר שיש לו מקורות מידע טובים ביחס לאיקריה העיר מספר הערות ביחס לדיוק של מה שנכתב כאן.

מקורות המידע שלו הם מספר פעמים שנפש באי ובעיקר שיחות שלו עם פרופסור המתמחה בתחום של אריכות ימים.

אביא את ההערות בניסוח שלי ואחרי כן אתייחס אליהן: 

1. הבידוד של האי מתייחס לדעת הפרופסור הנכבד לתקופה, שבה היה משטר ביוון שהגלה לאי מתנגדי משטר ואז גידר ובודד את האי. תושבי האי נאלצו לחיות ממה שגידלו בעצמם.

קטונתי מלחלוק על הדברים.

2. האי מאבד את אורח החיים המסורתי שהיה בו. התוצאה תהיה איבוד הגורמים לאריכות ימים ולכן בעתיד לא צפויה שמירה על שיעור גבוה של בני מאה או יותר. בני המאה פלוס הנוכחיים הם תוצר של החיים המסורתיים שהיו שם בעבר.

זוהי דעתו של הפרופסור וגם החבר שמבקר שם רואה את תהליך השינוי בשטח.

מקבל לגמרי את ההערה הזו. היא נכונה גם לגבי "אזורים כחולים" אחרים. זו רק שאלה של קצב איבוד הגורמים הייחודיים, השונה מאזור כחולל אחד למשנהו.

במהלך ניסיון לקרוא חומר התומך בהערות או שולל אותן נתקלתי במחקר של אוניברסיטת אתונה בנושא אריכות ימים באיקריה. 

אני מצרף קישור: 

Ikaria Study

אהבה באיקריה

 

זה היה החלק הכי פחות משכנע בחלק העוסק באי היווני איקריה בסדרה "לחיות עד 100: סודות האזורים הכחולים". 

למרות זאת, זה סיפור של תקווה והיתכנות של אהבה. 

זוג מבוגר, גם במושגים של איקריה. הגבר בשנות ה-90 של חייו. האישה בשנות ה-80 של חייה. 

הם הכירו כשהבעל היה כבר בשנות ה-70 או ה-80 של חייו ומיד נוצר קשר.

הקשר ביניהם מבוסס על אהבה, הרמוניה ודאגה של האישה גם לדברים קטנים שהבעל אוהב. 

הסיפור הזה מוצג כאהבה התורמת לאריכות ימים. 

מוצג גם מחקר בארה"ב על פיו כשנפטר אחד מבני זוג, החיים יחדיו באושר זמן רב, בהסתברות לא נמוכה בן הזוג או בת הזוג נפטר תוך שלושה חודשים. 

אני מכיר גם מחקרים, ללא קשר ל"אזורים כחולים",  המראים שגברים נשואים חיים יותר מגברים שאינם נשואים.  

בסדרה מוצג כאילו האהבה הזוגית היא אחד הגורמים לאריכות ימים באיקריה.

מדוע זה לא משכנע?

הגבר מספר שהיה נשוי קודם ואשתו הראשונה נפטרה. 

האישה אומרת שהייתה נשואה קודם והיו לה נישואים לא מאושרים. 

קשה להסיק מסקנות כוללניות משלושה מקרים אחד טוב אחד רע ואחד לא ברור.

מהיכן התקווה?

פרק ב' של זוגיות הוא יותר מסובך ומורכב מאשר זוגיות ראשונה. 

במקרים רבים לכל אחד מבני הזוג יש ילדים ולפעמים גם נכדים. 

הילדים והנכדים מספיק חשובים כדי שלא יהיה קשר טוטלי של צעירים בו הוא עשוי להיות מרכז עולמה והיא מרכז עולמו והם חולמים על עתיד משותף נפלא.  

פרק ב' הוא אחרי התנסויות לאו דווקא טובות: 

1. גירושים וקשרים אחרים שנותקו באופן קשה ומעוררים חשש לפגיעה נוספת בקשר חדש שמתחיל.

2. בן זוג שנפטר ובמקרה של קשר טוב במיוחד השוואה של בן הזוג החדש לזה שהלך לעולמו.

3. אלה שחיו ללא בן זוג או בת זוג, כבר התרגלו לחחים לבד ואחרי הרבה שנים ומתקשים לשנות את הדפוס לדפוס של חיים ביחד.

יש גם רכוש שנצבר כמו בית ונכסים פיננסיים כשעולה השאלה: עד כמה, אם בכלל, לשתף עם בן/בת הזוג בפרק ב'?

4. במקרים רבים אהבה באה ביחד עם סבל.

ההצלחה המופלאה של הזוגיות השנייה של זוג הקשישים מאיקריה נותנת תקווה שגם לי ולאחרים זה אפשרי לבנות זוגיות נפלאה גם בפרק ב'.

אזורים כחולים: החשיבות המיוחדת של Luma Linda

 

האם Luma Linda בקליפורניה, לא רחוק מלוס אנג'לס, היא "אזור כחול"?

יש מחלוקת על נושא זה בין דן בוטנר, האמריקאי שזיהה את המקום כאזור כחול לבין פרופ' מישל פולן הבלגי שחושד שזה אינו אזור כחול. 

ברור שאין לי כלים להכריע במחלוקת, אבל אני רוצה למקד את השאלה החשובה מזווית הראייה שלי. 

השאלה אינה האם יש שיעור גבוה של בני 100 או יותר ב-Luma Linda? אלא האם תוחלת החיים ב-Luma Linda גבוהה משמעותית מתוחלת החיים במקומות אחרים בארצות הברית?

כשהתעלפתי

הסיפור של ההתעלפות שלי קצת מעל גיל 50 יעזור להסביר מדוע דווקא Luma Linda חשובה?

זה היה יום ראשון בשבוע. זה גם היה ל"ג בעומר.

בשעה 6:00 בבוקר יצאתי להליכה רגלית של כשעה. התארגנתי והסעתי במכונית את בני הבכור לבית הספר. משם המשכתי ללוד לבנק לאומי שם נתתי יעוץ במחשוב.

יום רגיל נמשך בערך עד 8:00 בערב. הפעם סיימתי לעבוד בערך ב-6:00 בערב בגלל ל"ג בעומר. 

ביום רגיל הייתי אוכל ארוחת צהריים מסודרת. הפעם לא הספקתי. 

מיד כשחזרתי הביתה יצאנו למדורות ל"ג בעומר עם שלושה ילדים. תוך כדי תנועה פתרנו את הבעיה הלוגיסטית: אני הצטרפתי לבני הבכור במדורה שלו ושל חבריו ואשתי לשעבר הייתה במדורה אחרת עם שני הילדים היותר צעירים. 

במשך יותר משעתיים עמדתי. עד שהתעלפתי. 

אגב, יומיים קודם, כהרגלי במשך כארבעים שנה, תרמתי דם.

אחרי שהתעלפתי

שלחו אותי לסדרת בדיקות מקיפה. כולן חוץ מאחת היו בסדר. נמצא לי עורק קרוטי סתום ברובו. 

שאלתי מומחים, האם אני יכול באמצעות תזונה, ספורט ו/או גורמים אחרים לפתוח את העורק? התשובה שקיבלתי הייתה שלילית ב-99%. 

דיאטנית אמרה לי שהיא מכירה מקרה אחד כזה. אדם שעבר לגור לבד ביער. שתה ממי מעין וליקט פירות יער למאכל. 

זה לא היה תסריט אפשרי עבורי. גם לא לגבי מרבית האנשים החיים בעולם המערבי.

היה לסיפור Happy End. 

בבדיקה חוזרת אחרי כמה שנים נמצא עורק קרוטי שאינו סתום ברובו. 

ידעתי שהייתה טעות באחת משתי הבדיקות. בדיקה שלישית תקינה העידה שהבדיקה הראשונה הייתה שגויה ולא הייתה מלכתחילה בעיה.

ככל הנראה ההתעלפות נבעה מהעומס החריג באותו יום וביומיים שלפניו.

הגורם המבחין בין Luma Linda ו"אזורים כחולים" אחרים

Luma Linda היא במרכז חיים מערביים אורבניים. היא אינה במקום מבודד ואינה במקום גבוה בהרים. 

בדיוק כמו בדוגמה של העורק הקרוטי, רובנו לא יכולים לעבור לגור באוקינאווה או בעיירה מבודדת בסרדיניה. 

תוחלת חיים גבוהה ב-Luma Linda היא הוכחה שזה אפשרי גם לנו במסגרת התרבות המערבית המודרנית, עם התאמות מסוימות.

מאפיינים של Luma Linda לפי הסדרה ב-Netflix

1. קהילה

כמו בשני "האזורים הכחולים" שהוזכרו בפוסטים קודמים, אוקינאווה וסרדיניה, גם Luma Linda היא קהילה. במקרה זה קהילה נוצרית דתית אדוויניסטית.

2. תזונה

כמעט כל תושבי Luma Linda הם צמחונים. הם מרבים לאכול ירקות, פירות, אגוזים, שקדים וקטניות. גם בסרדיניה ובאוקינאווה התזונה נחשבת לגורם התורם לאריכות ימים. 

בכל אחד מהאזורים הללו יש תזונה שונה. 

3. פעילות גופנית בתדירות גבוהה

כמו באוקינאווה ובסרדיניה גם ב-Luma Linda יש פעילות גופנית יומיומית.

ההבדל הוא במהות הפעילות. חלק גדול מהפעילות היא פעילות ספורט המוכרת לכאלה שחיים בתרבות מערבית מודרנית. 

ב-Netflix ניתן היה לצפות במשחקי ספורט תחרותיים. חלקם קבוצתיים. הפעילות הזו גם מחברת אותם זה עם זהמבחינה חברתית.   

התנדבות

חברי קהילת Luma Linda מתנדבים לטובת כאלה הנזקקים לעזרה גם מחוץ לקהילה. 

היו מרואיינים שייחסו גם להתנדבות תרומה לאורך החיים הרב. 

זו יותר הגישה שמאחורי ההתנדבות. האיכפתיות ביחס לאחרים. 
המשמעות שנותנת ההתנדבות לחיי המתנדב. סוג של מקביל חלקי ל-Ikigai באוקינאווה. 

The Helper Principle

כסטודנט לפסיכולוגיה לפני יותר מארבעים שנים למדתי גם על העקרון המופיע בכותרת פסקה זו. 

כשמישהו מתנדב לעזור לאחר זה עוזר גם לו לא פחות מאשר למי שהוא עזר לו. 

ההקשר הראשון שלמדנו על עקרון זה היה חברים ב-AA (עמותה לגמילה מאלכוהוליזם) שמתנדבים בעמותה לעזור לחברים אחרים. 

יותר קל לאלה שעוזרים לאחרים להיגמל בעצמם מההתמכרות לאלכוהוליזם.

כמי שמתנדב והתנדב בעבר בלא מעט מקומות: "הלל", ניצולי שואה, חוסן כלכלי לגילאי 60 פלוס, ב"עולים ביחד" ועוד, הרגשתי שהתנדבות תורמת גם לי. 

מעולם לא חשבתי על זה במונחים של הארכת חיי.

מי יודע אולי גם הרווחתי משהו בהיבט זה?

היבטים אחרים עם התאמה לעולם המערבי המודרני

באופן מקביל לכך שאפשר למצוא דרכים להארכת חיים פעילים גם בהקשר של חיים מערביים, כפי שקורה כנראה ב-Luma Linda, כך ניתן להתאים גם דברים טובים אחרים לעולם המערבי. 

אציין שני דברים כאלה שחוויתי באופן אישי ואולי גם יאריכו את חיי הבריאים ואת חייהם הבריאים של אחרים הנוקטים בגישה דומה.

מדיטציה

הרבה יותר קל למדוט כאשר אתה נזיר במנזר מבודד. המהרישי מהש יוגי התאים את המדיטציה לעולם המערבי.

לא מדיטציה של שעות בישיבת לוטוס. 20 דקות פעמיים ביום.

גם המיינדפולנס של היום מותאם לאילוצי ומגבלות החיים בעולם המערבי המודרני. 

למידע נוסף קראו: למדוט או לא למדוט.

זן בודהיזם

לכאורה, קל יותר לעסוק בזן בודהיזם במנזר זן נידח. 

האמנויות השונות שלומדים ביפן הן דרך למימוש זן מחוץ למנזר. כמעט כל דבר שלומדים בגישה נכונה על פי הזן יכול להיות אמנות כזו, למשל: יריה בחץ וקשת וטקס תה מסורתי. 

גם אני בחרתי ללמוד וליישם בחיי משהו מהגישה שבזן בודהיזם בלי להתגורר במנזר זן ביפן או במקום אחר.

חרדים בישראל

מחקרים מראים שתוחלת החיים של שכבות סוציו-אקונומיות נמוכות בישראל נמוכה מתוחלת החיים של שכבות סוציו-אקונומיות גבוהות.

זהו ממצא לא מפתיע. 

כך למשל, אלה שמבוססים כלכלית יכולים לאכול אוכל בריא יותר ויקר יותר. 

קל וחומר, במקרה הקיצון של רבים בשכבות סוציאליות נמוכות במיוחד הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי. 

הממצא המפתיע הוא שזה לא נכון לגבי חרדים. על אף שרובם שייכים לקבוצות סוציו-אקונומיות נמוכות תוחלת החיים שלהם לא יותר נמוכה. 

האם זה בגלל זה שהם חיים בקהילות בהן עוזרים החברים בקהילה זה לזה בדומה ל"אזורים הכחולים"? 

האם יש השפעה לכך שחלקם מצאו משמעות לחייהם? 

האם יש השפעה לכך שיש בניהם כאלה המתנדבים בדומה לאדוויניסטים ב-Luma Linda?  

דבר אחד ברור: המודל שבו כל צעיר חרדי בריא שרוצה בכך לומד בישיבה במקום לעבוד אינו ישים בעולם המערבי המודרני. נדמה לי שגם לא בעולמות אחרים.

השורה התחתונה

תוחלת חיים גבוהה ב-Luma Linda באזור עירוני גובל בלוס אנג'לס היא הוכחה שגם אחרים החיים בעולם המערבי המודרני יכולים להאריך את החיים הבריאים באמצעות התנהלות נכונה יותר. 

לא נוכל לחיות כמו שחיים בעיירות או כפרים מבודדים ב"אזורים כחולים" בהם מיישמים מכלול של אורח חיים בריא במיוחד, אבל כל אחד מאיתנו יכול ליישם לפחות חלקים מאורח חיים כזה.

אזורים כחולים בסרדיניה: לא רק סאולו ופרדספוגו

בדרך ל"אזור הכחול" של סאולו. Copyrights: Avi Rosenthal, 19/09/2023

 

בפוסט סאולו: יותר כחול מכחול התייחסתי לעיירה בסרדיניה שבה תוחלת החיים הגבוהה בעולם. 

בערך בויקיפדיה שכתבתי על סאולו, התייחסתי גם לפרדספוגו, עיירה אחרת בסרדיניה הטוענת לכתר של העיירה בה תוחלת החיים הגבוהה בעולם. 

בפרדספוגו טוענים שהם צריכים להיכנס לספר השיאים של גיניס ולא סאולו, משום שבסאולו יש פחות מאלף תושבים ושיאי גיניס מחייבים לפחות אלף תושבים.

סרדיניה בסדרה ב-Netflix

בפרק השני של הסדרה "לחיות עד 100: סודות האזורים הכחולים", המשודרת ב-Netflix, מתייחס דן בוטנר ל"אזורים הכחולים" של סרדיניה. 

כמובן, שההתיחסות שלו הרבה יותר רצינית מהביקור הקצר שלי בסאולו. 

בנוסף לזמן הרב יותר שהוא הקדיש לביקור שלו בכמה עיירות ובכמה כפרים, היה לו יתרון נוסף. 

היה מי שיתרגם לו מאיטלקית לאנגלית ולמקומיים מאנגלית לאיטלקית. 

לאיש שתרגם קוראים ד"ר ג'יאני פס.

ג'יאני פס

ד"ר ג'יאני פס הוא חוקר אריכות ימים מאוניברסיטת ססארי. ססארי היא העיר השנייה בחשיבותה בסרדיניה. 

ביחד עם בוטנר ופרופ' מישל פולן הגה את המושג "אזורים כחולים". 

למעשה הכחול בשם "אזורים כחולים" נגזר מעבודתו של ד"ר פס על הנושא. 

הוא הסתובב בעיירות ובכפרים בסרדיניה. בכל פעם שזיהה שיעור גבוה של קשישים בישוב שם נקודה כחולה על המפה שלו. 

בשלבים מתקדמים של עבודתו היו הרבה נקודות כאלה במרכז סרדיניה באזור הררי הנקרא ברבאג'ה. יותר כחול מלא כחול. 

מספר הבהקים על אריכות ימים בסרדיניה העולים בפרק השני של הסדרה בנטפליקס

1. כל הישובים הכחולים הם מעל לגובה של 700 מ' מעל פני הים.

2. יש מתאם בין תלילות הכפר לאורך חיים.
כנראה שטיפוס יומיומי תורם לאריכות ימים.

3. קהילה תומכת

קרוב לודאי שזה גורם המאפיין את כל האזורים הכחולים. 

ב"אזורים כחולים" בסרדיניה אין בתי אבות ואין דיור מוגן. 

המשפחה מטפלת באנשים מבוגרים. לאו דווקא משפחה גרעינית. 

בוטנר טוען שהגרים בבתי אבות בארה"ב מפסידים בין שנתיים לשש שנים מהחיים בהשוואה להמשך מגורים בסביבה המוכרת של הבית.

4. שיעור דומה של גברים ונשים מעל גיל 100

ממצא מעניין כשהיחס בארה"ב הוא 1:5. פי 5 נשים מגברים.

מומחית שרואיינה בתכנית זוקפת את שיעור הגברים המגיעים לגיל 100 לעבודתם כרועי צאן.

 

המומחית טוענת שאחד מהגורמים הגורמים למחלות ומקצרים חיים הוא מתח (Stress). 

בעבודה של רועי צאן יש הרבה פחות מתח מאשר בעבודות בעולם המודרני. 

כמובן, שרעיית צאן היא עבודה פיזית, הכוללת הרבה הליכה. 

גם הליכה ועבודה פיזית תורמים לאורח חיים בריא. 

5. תזונה

לכאורה, תזונה לא בריאה. הרבה פסטות ולחמים. הטענה היא שהאופן שבו מכינים את המזון עשוי להיות חשוב יותר מהמזון עצמו, למשל: לחם מחמצת בריא יותר.  

אי אפשר להגיד על מרק המינסטרונה שלהם שהוא לא בריא. הוא מבוסס על ירקות גינה שהם מגדלים בעצמם ועל שעועית.

הזווית שלי

אין ספק שלמתח (Stress) יש השפעות מזיקות ומקצרות חיים. 

אחת הדרכים להפחית אותו בעולם המודרני היא באמצעות מדיטציה. 

אוקינאווה מזווית אחרת

כשעוסקים ב"אזורים כחולים" באופן טבעי עולה גם שמו של האי היפני אוקינאווה. 

הפוסט Ikigai גרסת אוקינאווה , עוסק בנושא זה על סמך סדרה של ה-BBC על אותו נושא ועל סמך מקורות נוספים.

אתמול (29.9.23) צפיתי בפרק הראשון של הסדרה "לחיות עד 100: סודות האזורים הכחולים" המשודרת ב-Netflix. 

הסדרה עוסקת בביקורים של דן בוטנר באזורים כחולים ופגישות שלו עם מקומיים. 

מיהו דן בוטנר?

דן בוטנר הוא אחד משלושת האנשים שחקרו לעומק את "האזורים הכחולים". השניים האחרים הם הבלגי פרופ' מישל פולן והאיטלקי ג'יאני פס. 

בוטנר סיפר על עצמו בתחילת הפרק. בוטנר האמריקאי אינו דומה למישל פולן. הוא הרפתקן שנכנס לספר השיאים של גיניס כשהקיף את העולם ברכיבה על אופניים. 

לאחר מכן הקדיש 20 שנים מחייו לחקר הנושא של אורך חיים. בוטנר הוא עיתונאי של נשיונל גיאוגרפיק וכתב ספר על האזורים הכחולים.

תובנות שלי מהפרק על אוקינאווה ב- Netflix

 

יש לא מעט חפיפה בין מה שהיה בסדרה המעמיקה יותר של ה-BBC לבין מה שצפיתי בו אתמול. 

אוותר על חזרה על דברים שאתם יכולים לקרוא בפוסט קודם, שהוזכר כאן, ואסתפק בהסבר כמה הבהקים. 

Ikigai הדבר החשוב ביותר בפרק 

המושג שהסברתי בפוסט קודם הוסבר גם ב-Netflix. 

לתפיסתי, זהו הגורם החשוב ביותר לאורך החיים מתוך מכלול הגודמים שהוזכרו. 

התפיסה שלי פחות חשובה, אבל היא זהה למה שאמר חוקר יפני שבוטנר ראיין. מדובר בחוקר מוערך שחוקר את הנושא כבר זמן רב. היתרון שלו הוא שהוא דובר יפנית כשפת אם וגדל בתרבות יפנית.   

מואויי

זהו מושג שלא היכרתי קודם בהקשר של אוקינאווה. זהו מושג המתאר את התמיכה של רשת חברתית של מקומיים זה בזה. 

הרשת החברתית הזו כוללת אינטראקציות קבועות כל הזמן ובנוסף כשמישהו במצוקה האחרים דואגים לו. 

לא במקרה כתבתי שלא היכרתי את המושג המתאר רשת חברתית בהקשר של אוקינאווה, משום שכבר היכרתי אותו בהקשר של האי באלי באינדונזיה. 

המילה המתארת אותו אחרת. הדת בבאלי היא הינדית, אבל לשיתוף, לאמון ולתמיכה ההדדית יש השלכות חיוביות מרחיקות לכת על הקהילה באי באלי. 

למיטב ידיעתי באלי אינו "אזור כחול". 

יש מכלול של גורמים ההופכים אזור ל"אזור כחול", חלקם גנטים. לא בהכרח יש בבאלי גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים אחרים התורמים לאריכות ימים. 

בביקור שלי בבאלי, מאוד התרשמתי מהרשתות החברתיות של המקומיים. לפרטים נוספים קראו: באלי: על שמות והתנהגות כלכלית.

אין מילה לפרישה לגמלאות

באוקינאווה אין פרישה לפנסיה ולכן אין מילה המתארת יציאת לגמלאות.

מחקרים בעולם המערבי וגם בישראל, הראו שבריאותם של אנשים שהמשיכו לעבוד לאחר גיל הפרישה (לאו דווקא בהיקף מלא ובאותו תפקיד) טובה יותר. 

יושבים פחות

מחקרים מראים שישיבה פסיבית, במקום פעילות, פוגעת בבריאות. ישיבת יתר היא אחת המגפות של העולם המודרני. 

באוקינאווה יושבים פחות ופעילים יותר, למשל: בעבודה בגינה שיש לרוב התושבים.

אחת הנגזרות של פעילות היא חוזק ויציבות המקטינים את מספר הנפילות. 

בוטנר אומר שנפילות הן אחת הסיבות השכיחות למוות בגיל מבוגר בארצות הברית.

בדידות מקצרת חיים

בוטנר אומר שמחקרים הראו שתוחלת החיים של אנשים בודדים בארצות הברית מתקצרת ב-15 שנה. 

תזונה

אין ספק שתזונה משפיעה על אורך החיים. המרואיינים האוקינאווים לא מקבלים תזות ביחס למרכיב מסויים בתזונה שלהם כגורם לאורך חיים, למשל: בטטות סגולות, עתירות נוגדי חמצון. 

גם להם ברור שזה קשור במכלול של מרכיבי תזונה. בוטנר מציין גם את העיקרון של 80-20 של המקומיים.

לאכול רק בכ-80 אחוז מקיבולת הבטן ולא למלא אותה לגמרי. 

סאולו: יותר כחול מכחול

אני בסרדיניה בספטמבר 2023

הטיול לסרדיניה היה הטיול הראשון שלי לחו"ל מאז חזרתי מטיול בפטגוניה ממש בתחילת הקורונה. 

בהתחלה נמנעתי מיציאה מהארץ בגלל מגפת הקורונה. 

אחרי זה חוויתי את משבר גיל ה-70 ואת משבר הגירושים שלי. 

בתקופה זו רציתי לשרוד. לא היו לי משאבים נפשיים לטייל. 

הייתי צריך להתמודד עם מציאות אישית חדשה ומאתגרת. 

הייתי צריך להתמודד גם עם הוצאות כספיות גבוהות לצורך רכישת חצי דירה, תשלום מס רכישה וביצוע שיפוץ גדול בדירה שלי. 

גם הייתי צריך להתמודד בפעם הראשונה בחיי עם שכירת דירה. 

בחודש נובמבר 2022 התחילו חיים יציבים יותר: עברתי לדירה שלי והתחלתי להחזיר במהירות את ההלוואה מקרן ההשתלמות ולחסוך כסף. 

החודש כבר הייתי בשל לנסיעה לטיול בחו"ל. 

נסעתי עם הבן שלי לעשרה ימים בסרדיניה. 

"הישורת האחרונה"

בזמן המשבר התחלתי לכתוב בלוג אישי, בנוסף לארבעה בלוגים מקצועיים שאני כותב (בנושאי: ברידג', כלכלת המשפחה, מחשבים וניהול סיכונים). 

ידעתי שאני ב"ישורת האחרונה" ובשיאו של המשבר חששתי שהיא תהיה קצרה. 

זה הזמן למצות את הזמן שנשאר וגם להשאיר מעין מורשת לאלה שעדיין לא שם. במיוחד, אבל לא רק, לילדים שלי. 

כשחלף המשבר (לפחות לבינתיים) התפתחה התפיסה שלי בחיים ובעקבותייה השתנו הדגשים בבלוג. 
"הישורת האחרונה" יכולה להיות לא רק בעלת משמעות. היא יכולה גם להיות ארוכה. 

זה הוביל אותי להתעניין בנושא של אריכות ימים, אבל רק בהקשר של תוחלת חיים בריאה. 

ממש אין לי עניין להאריך את החיים שלי בעשר או עשרים שנים בהן אני דמנטי ואולי גם מוגבל קשות מבחינה פיזית. 

כך הגעתי לנושא של האזורים הכחולים. את התובנות הישירות שלי בנושא זה אתם מוזמנים לקרוא בפוסטים: 

Ikigai גרסת אוקינאווה ואזורים כחולים 2.0. 

תובנות הקשורות בעקיפין לנושאים אלה תוכלו למצוא בפוסטים אחרים העוסקים באורח חיים בריא, למשל: למדוט או לא למדוט?, העלייה בתוחלת חיים: כש"הישורת האחרונה" ארוכה יותר ולא אצל כולם.

לתרגם את העניין לביקור

את העניין שיש לי באזורים כחולים רציתי לתרגם לביקור באזור כזה. 

חשבתי, ולא במקרה, על אוקינאווה. 

יפן תמיד עניינה אותי. לא רק בהקשר של זן בודהיזם. למדתי קורס קצר ולא מספיק של השפה היפנית וגם ירח הדבש שלי עם אשתי דאז וגרושתי היום, היה ביפן. 

בנוסף ראיתי ב-BBC סדרה מרתקת על אוקינאווה כ"אזור כחול". 

הכתב השוודי של ה-BBC נסע לשם וביקר בבתים ובמקומות עבודה. הוא ראיין אנשים מרשימים ב"ישורת האחרונה", שממשיכים לעבוד או ממציאים את עצמם מחדש בעבודה חדשה.

לא מצאתי טיול מאורגן לאקינאווה. במקרה דיברתי עם אדם שאני מכיר, שסיפר לי על מישהו שמארגן טיולים ל"אזורים כחולים", כולל אוקינאווה וסרדיניה.

הוא גם סיפר לי שהטיול לאזור הכחול של סרדיניה הוא טיול קשה הדורש טיפוס רגלי במקומות לא פשוטים לטיפוס.

המסקנה שלי הייתה שאדחה את הביקור באזור הכחול של סרדיניה להזדמנות אחרת.

"הישורת האחרונה" אינה בראש מעייניו של הבן שלי והטיול הוא טיול של עשרה ימים בלבד.

אזור כחול בסרדיניה

באחד מה-Bed and Breakfasts בהם ישננו דיברנו עם בעלי הבית החביבים במיוחד. 

כשהזכרתי את "האזורים הכחולים", הם אמרו לי שמדובר בעיירה בשם סאולו הנמצאת כ-30 ק"מ נסיעה מהעיירה בה גרנו. 

החלטנו לבקר לזמן קצר בסאולו.

לי זה היה חשוב מאוד. אולי אחת מגולות הכותרת של הטיול.

סאולו

 September 2023. Copyrights: Avi Rosenthal

בעיירה סאולו חיים מעט פחות מאלף תושבים. בשנים 1966 עד 2016 חיו בה 20 אנשים מעל לגיל מאה. זהו השיעור הגבוה ביותר של תושבים מעל גיל 100 בעולם. 

לעיירה ההררית המבודדת מטפסים בכביש צר ומתפתל. 

לפחות חלק מבני המאה ויותר מתפקדים.

לא בליווי עובדת זרה. לא במוגבלות קשה של תפקוד פיזי. 

הסתובבנו ברחובות העיירה במטרה לפגוש מישהו מאותם אנשים מופלאים.

הזקן בן 102

בפוסט הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם והאדון שנפל לים כתבתי על ספרו של הסופר השוודי יונס יונסון, העוסק בזקן בן מאה הבורח מדיור מוגן ויוצא לעולם.

בעולם האמיתי של סאולו פגשתי בזקן בן 102, שלא צריך לברוח משום שאף לא אחד כלא אותו בדיור מוגן או בבית אבות.

על ספסל בסאולו. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל. צולם בהסכמת המצולמים

על ספסל ברחוב ישבו שני הגברים שבתמונה לעיל. "הבחור" מצד ימין הוא בן 102. 

היה קשה לתקשר איתו. כמו רבים מתושבי העיירה, הוא אינו יודע אנגלית. ידיעת האיטלקית שלנו מגיעה לכעשר מילים בלבד.

לא בסיס מוצלח לדיאלוג עם מקומיים. 

כפי שכתבתי בפוסט על אוקינאווה, אחד מהמאפיינים של האזורים הכחולים הוא השתייכות לקהילה. 

מיד ניגשו אנשים אחרים לעזור לנו לשוחח איתו. חלקם ידעו קמצוץ של אנגלית. 

כך התברר לנו גילו האמיתי של הזקן בן 102, שיצא לטיול ברחובות העיירה וישב על ספסל ליד חברו הצעיר ממנו.

במקום שלטים כחולים על בתים

שלטי תמונות על בתים בסאולו. Copyrights Avi Rosenthal, September 2023

בירושלים ובתל אביב נתקלתי בשלטים כחולים על בתים. יש בשלט הסבר על הערך ההיסטורי של הבית ועל אנשים מפורסמים שהתגוררו בו. 

התמונה לעיל מתארת את המקבילה הסאולית. השלטונות מעודדים "תיירות כחולה", מונח שלי לאנשים המתעניינים באנשים מאריכי חיים. בדרך לסאולו אפשר לראות שלטים רשמיים שבהם כתוב: Blue Zona. 

בשלטים כתוב מי האנשים מעל גיל 100 שמתגוררים בבית ומצוינים פרטים עליהם.

למרבית הצער, הבעל המופיע בתמונה נפטר. הוא נפטר בגיל 101. נשים מאריכות ימים יותר מגברים. אשתו כבר מזמן עברה את הגיל הזה והיא עדיין חיה ונושמת.

השלט על ביתו של הזקן בן ה-102. Copyrights Avi Rosenthal, September 2023

האם אתם מזהים את האיש בתמונה מעל פסקה זו? זהו השלט על ביתו של חברנו בן ה-102 שישב על הספסל.

התרשמות ראשונה מאוכלוסיית סאולו

ברחובות סאולו. Copyrights Avi Rosenthal, September 2023

כפי שציינתי, אחד המרכיבים לאריכות ימים באזורים כחולים הוא השתייכות לקהילה. 

בסאולו זה בא לידי ביטוי בחביבות יוצאת דופן של המקומיים. דיברתי עם לא מעט מקומיים וכולם הגיבו בחביבות ובפתיחות לזר המשונה השואל אותם באנגלית האם עברו את גיל 100? 

מעטים מדברים מעט אנגלית. האחרים בכלל לא. כנראה שהריחוק מהעולם הגלובלי הוא אחד מהמרכיבים לאריכות ימים. פחות השפעות מזיקות של תזונה מתועשת, מתחים והצפה באינספור גירויים. 

בעלי ה-Bed and Breakfast, שהפנו אותנו לעיירה, אמרו שהסודות של אריכות ימים בסאולו הם שתיית יין אדום והדומיננטיות של הנשים.

חוקרים משערים שזה צירוף של גורמים סביבתיים וגנטיקה.

הזווית האישית שלי

ההתרשמות השטחית והקצרה שלי מסאולו אינה מספיקה למחקר האישי הפרטי שלי על האזורים הכחולים. 

לשנה הבאה באוקינאווה.