 |
טוני רובינס בשנת 2009. מקור התמונה: ויקיפדיה
הרשאת שימוש: |
טוני רובינס הוא מנטור ומאמן עסקי ואישי מהמובילים בעולם.
בפברואר 2022 השתתפתי, מרחוק בסדנה של 5 ימים של טוני רובינס.
יחד איתי השתתפו בסדנה עשרות אלפי אנשים מרחוק ומספר מצומצם יותר של משתתפים שנכחו פיזית במקום בו קיים רובינס את הסדנה.
הסדנה הייתה במשך 5 שעות בכל יום. בנוסף עשיתי כל יום תרגילים שהוא נתן.
למדתי ממנו הרבה דברים ואני מודה לו על כך.
סיכמתי את הסדנה מזווית הראייה שלי בפוסטים שכתבתי. באחרון יש קישורים גם לקודמים. כל אחד מהקודמים סיכם יום אחד בסדנה. כל יום עסק בהיבט אחר.
עכשיו יש סרט תיעודי ב-Netflix המתאר סדנה של שישה ימים שטוני רובינס מעביר.
שם הסרט: "טוני רובינס אני לא הגורו שלכם".
זו הפעם הראשונה שסדנה שלו מצולמת.
זה אינו צילום רק של הסדנה מרובת המשתתפים, אלא גם של מה שקורה מאחורי הקלעים:
רובינס מרואיין לפני ואחרי אירועים בסדנה. ישיבות הצוות שלו שבהן מתוכנן כל יום מתועדות אף הן.
בחרתי להתמקד במה שרובינס קורא לו "אורות אדומים".
הנושא זה מתחבר אלי גם כמומחה לניהול סיכונים.
בפוסט אשווה את הגישה האחראית שלו גם לאירועים אחרים שבהם יש פחות מודעות לסיכונים.
מה הכוונה ב"אורות אדומים"?
בסדנה מסוג זה אנשים נחשפים בפני מספר רב של משתתפים אחרים.
הכוונה היא לאפשר להם פריצת דרך בחיים האישיים שלהם.
פריצת דרך אפשרית רק ביציאה מאזור הנוחות ומדפוסי התנהלות לא מוצלחים, שלא לומר מזיקים.
יציאה כזו מחייבת חשיפה.
הרבה אנשים עשויים להפיק תועלת מסדנה כזו, אבל יש כאלה שעלולים לא לעמוד בלחצים ולהישבר. במקרי קיצון זה עלול להביא אפילו להתאבדות.
"אורות אדומים" בהקשר זה מתייחס לזיהוי אנשים שיש להם פוטנציאל להישבר.
מדובר באנשים שחוו דברים קשים במיוחד (התעללויות, חטיפות על ידי טרוריסטים, מחלות קשות) או בכאלה הנמצאים בטיפול פסיכיאטרי או חוו התמוטטות בעבר.
בפגישות הצוות מעלים חברי הצוות מקרים חשודים ככאלה.
אם הוחלט שמישהו שייך לקבוצת "האורות האדומים", מטילים משימה על אחד מחברי הצוות לעקוב אחרי התנהלותו במהלך הסדנה על מנת שלא יגיע למצב קיצון.
בכל ישיבת בוקר בסדנה מתארים העוקבים את רשמיהם מהתנהלות אותם אנשים במהלך היום הקודם על מנת שיוכלו למנוע מבעוד מועד מצב קיצון.
המידע גם מאפשר לטוני רובינס להימנע מהעמדת אותם אנשים במצבי לחץ קיצוניים.
חשוב להבין שלא בהכרח כאלה שעברו דברים קשים שייכים ל"אורות אדומים". יש כאלה שעברו דברים קשים והתמודדו איתם ומסוגלים להתמודד עם אתגרים נוספים.
סדנת EST ללא "אורות אדומים"
בשנות ה-70 של המאה הקודמת, סדנאות EST היו פופולרית במדינת ישראל. מדובר בסדנאות ארוכות של שני סופי שבוע.
גם בסדנאות אלה עומדים המשתתפים בלחצים קשים במטרה לשפר את מצבם.
במידה מסוימת תחילת הסדנה הזכירה טירונות בצבא.
כבחור צעיר השתתפתי בסדנה כזו וחוויתי את הלחצים שהיו בה.
בין הלחצים:
1. מהמשתתפים נמנעה יציאה לשירותים במשך זמן ארוך (למעט כאלה שהציגו אישור רפואי).
2. פרובוקציות של המנחה במטרה לערער תפיסות עולם של משתתפים.
למשל: כשדיבר עם אנשים דתיים דיבר על אלוהים כאילו הוא אישה שחורה ועורר את זעמם.
ההתפרצות שלהם כלפיו יצרה סוג של דיאלוג, שבו הסביר שאלוהים הוא לא בהכרח זכר ולא בהכרח לבן.
לא הייתה לפני הסדנה ובמהלכה תשומות לב מספיקה כלפי כאלה העלולים להתמוטט.
השאלון כלל שאלה האם את/ה בטיפול פסיכיאטרי? בצירוף המלצה לא הגיע לסדנה אם זה מצבך.
קל מאוד למי שנמצא בטיפול פסיכיאטרי לסמן שאינו בטיפול כזה ולהגיע לסדנה.
היו מאמרים בעיתונות שאמרו שהיו כאלה שהתמוטטו בסדנה.
החוויה האישית שלי הייתה טובה. עמדתי בלחצים וחוויתי חוויה ייחודית ביחד עם אנשים נוספים.
ההשפעה החיובית התפוגגה אחרי שבוע או שבועיים. לסדנה לא הייתה השפעה מתמשכת על חיי.
בצבא
גם בצבא יש לחצים קשים שלא כולם עומדים בהם. בעיקר בטירונות שנעשית מיד אחרי שהצעיר או הצעירה יוצאים מבית מוגן לחיים עם קבוצה של צעירים וצעירות בני גילם ולציות למפקדים.
לא שנוי במחלוקת שנעשים מאמצים למנוע התמוטטות של חיילים.
לא שנוי במחלוקת שיש כאלה שמתאבדים.
לא שנוי במחלוקת שיש כאלה שלא עומדים בלחצים ומתמוטטים בלי לנסות להתאבד.
כשלכאורה אין לחצים קשים
כשלכאורה, אין לחצים קשים לא מחפשים "אורות אדומים". לא מעשי להשקיע כל כך הרבה על מנת לחפש אותם. כשהם נדלקים זו עלולה להיות אזהרה מאוחרת מדי.
המקרה בו נתקלתי במהלך לימודיי באוניברסיטה
במהלך לימודיי בפסיכולוגיה התבקשתי לקרוא מאמר לא קליני על חשיבה.
הנבדקים התבקשו להשלים את המספר הבא בסדרות מספרים עם חוקיות,
למשל: אם הסדרה היא 1 2 4 8 יש להשלים את המספר 16. כל מספר הוא הכפלה ב-2 של קודמו.
בהערת שוליים נכתב שתוצאותיו של אחד המשתתפים הושמטו.
הסיבה: כשאותו משתתף לא הצליח לפתור את אחד התרגילים הוא התמוטט נפשית ואושפז בבית חולים פסיכיאטרי.
לאותו משתתף לא היה עבר פסיכיאטרי.
לקחים
הלקח מההמקרה בניסוי הפסיכולוגי שהוזכר הוא שתמיד יש סיכונים.
לא תמיד ניתן לצפות אותם ולהיערך אליהם.
מזווית ראייה של ניהול סיכונים לא נכון לנסות להשקיע בטיפול בסיכונים שהסתברותם נמוכה וההשקעה במניעתם עלולה להיות עתירת משאבים.
במקרים של סדנאות כמו של טוני רובינס ושל ה-EST מדובר בסיכונים, שהסתברותם אינה נמוכה, והנזק העלול להיגרם הוא ברמת חומרה גבוהה. אותו דבר נכון גם לגבי טירונות בצבא.טוני רובינס פעל נכון ובאחריות כשניהל עם הצוות שלו מעקב ממשך אחרי "אורות אדומים". בסדנת ה-EST זה לא נעשה.
אין לי מספיק מידע על מנת לקבוע האם בצה"ל ובצבאות אחרים נעשה מספיק על מנת להציף "אורות אדומים"?
