![]() |
| אני בריצת 10 ק"מ במרתון ירושלים 2025 |
![]() |
| אני בריצת 10 ק"מ במרתון ירושלים 2025 |
![]() |
| נוף באבלידוס באיקריה |
כמי שמרצה על "האזורים הכחולים" אני נתקל גם בביקורות, לפעמים ביקורות קשות. חלק מהטענות הן של אנשים מהקהילה המדעית הטוענים שזו אינה תופעה אמיתית.
מוזמנים להרצאה פרונטלית שלי ביום רביעי ה-4.6 בשיעה 18:00 באמפננדס בר בירושלים.
בשונה מחלק מהחוקרים המובילים, כבר מההרצאה הראשונה שלי היו לי ביקורות על חלק מהדברים שהם טענו, ולא הסתרתי אותן.
ביחד עם זה, דעתי היא שיש גם מידע המאמת טענות ביחס לאורך החיים הבריאים החריג ברוב "האזורים הכחולים".
בפוסט זה אתייחס לטענות המנסות להפריך את קיומם של "האזורים הכחולים".
1. "אזורים כחולים" שונים זה מזה. אי אפשר להתייחס לכולם באופן כוללני.
2. תופעת "האזורים הכחולים" היא בתהליך של ירידה.
הירידה נובעת מהתגברות ההשפעה של העולם המערבי בכלל, ושל ארצות הברית בפרט, על אורח החיים המקומי.
זה בא לידי ביטוח בתזונה וזה בא לידי ביטוי גם בהגירה, בעיקר של צעירים, הפוגעת בקהילה.
זה בא לידי ביטוי גם בחשיפת יתר למסכים (טלוויזיה, מחשבים וטלפונים חכמים).
הטענה המהותית היא שלמעשה לא חיים שם יותר מאשר באזורים אחרים והחישוב של תוחלת החיים שם שגוי.
להערכתי קשה לטעות בנוסחה הסטטיסטית הפשוטה על פיה מחושבת תוחלת החיים ולכן לא סביר שזהו מקור הטעות, אם יש טעות כזאת.
מקור הטעות, אם יש טעות, הוא בנתונים המוזנים לנוסחה.
הנתונים הם שנת הלידה ושנת הפטירה, אם יש שנת פטירה.
טעויות עשויות להיות טעויות בתום לב או במכוון.
במדינות עולם שלישי בהן ביקרתי, למשל אתיופיה או קניה אין מרשם אוכלוסין מסודר ואמין. אפילו מספר התושבים הוא הערכה. קל וחומר שגם שנת הלידה.
כשמישהו הוא בן שבט רועים באזור נידח, יכול להיות שלא ילך לבית ספר למרות שיש חוק חינוך חובה. למדינה לא יהיו נתונים על גילו המשוער.
כך למשל, מישהו צריך להיות רועה המטפל בעדרי המשפחה או בעדרי השבט.
ברוב המקרים המישהו הזה הם ילדים או נערים. מי שעובד אינו הולך לבית הספר.
כמי שעבד בארגון שבמשך שנים היה אחראי על מחשוב מרשם האוכלוסין במדינת ישראל, נתקלתי בנתונים לא בהכרח אמינים במרשם האוכלוסין.
אלה שטיפלו במערכת, סיפרו על עולים חדשים בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה, שהגיעו ממקומות שבהם לא היה רישום מסודר של תאריכי לידה ומישהו הזין שנת לידה משוערת, על פי מידת הבנתו ועל פי אינידקטורים שונים.
אלו שהיו ילדים קטנים והוריהם נרצחו, לא תמיד זכרו את שמם המקורי, קל וחומר את תאריך לידתם.
תופעה אחרת המוכרת לי היא זיוף מכוון של תאריך לידה על ידי ניצולי שואה ששרדו ונותרו ללא מסמכים וללא קרובי משפחה.
תפיסת העולם שלהם הייתה הישרדותית. כך למשל, שני אחים צעירים שהגיעו לקיבוץ, נשאלו האם הם רוצים להיות חברי קיבוץ? במשדר רדיו ביום השואה, הם הסבירו מדוע נענו בחיוב: קיבלנו בכל יום ארוחת בוקר עם סלט ירקות, ביצה ולחם.
חלק מהם חשבו שדיווח על תאריך לידה מאוחר יותר מהתאריך האמיתי עוזר להישרדות. כך הם יוכלו לעבוד יותר שנים עד היציאה לגמלאות.
הסיבה: רוצים להמשיך לקבל קצבת אזרח ותיק מהמוסד לביטוח לאומי ואולי גם קצבת פנסיה חודשית זעומה.
זו עבירה על החוק, אבל מי שנמצא במקום נידח לא בהכרח נתפס. יש כאלה שלוקחים את הסיכון.
כמובן שלא מדובר בכאלה שנפטרים בבית חולים כי בית החולים מדווח על הפטירה.
יפן מדינה מסודרת ודייקנית. על פניו, תסריט של טעויות בהיקף גדול נראה לי פחות סביר מאשר במקומות אחרים.
אני נוטה לשלול את הטענה הזו בהקשר של אוקינאווה, אבל יתכן שאני טועה.
איני יכול לשלול את זה בוודאות כי כבר נתקלתי במקרה עצוב מאוד של זייפנות יפנית.
אם הנתונים שגויים, אז קרוב לוודאי שמדובר במרשם אוכלוסין פגום ולא ברמאות של התושבים. במדינה שבה נעלבים כשמציעים לתת להם טיפ ולא רימו אותי אפילו פעם אחת בחודש שבו שהיתי שם, לא סביר שכל כך הרבה אנשים יזייפו את גילם בכוונה תחילה.
סדרה נפלאה ב-BBC המתארת את האי מזווית של כתב, שהוצמד אליו מתורגמן, תיארה אינדיקטורים שברור שתורמים לאריכות ימים: קהילה, משמעות (Ikigai) לחיים, חיים פעילים בגילים מבוגרים מאוד הכוללים גם המשך עבודה, תזונה ועוד.
טענה כזו לגבי איקריה נראית לי מופרכת לחלוטין. מהיכרות עם האנשים באי והמנטליות שלהם לא נראה לי סביר שהם יזיפו ביודעין תאריכי לידה על מנת להפיק טובות הנאה.
בשונה מסרדיניה, הם אינם מנסים למשוך תיירים בגלל היותם "אזור כחול".
מדובר באנשים טובים וישרים שחיים את חייהם. הסיפור האמיתי של תחנת משטרת איקריה מדגים זאת.
שלטונות יוון רצו להקים תחנת משטרה באיקריה. תושבי האי התנגדו. הם אמרו שאין צורך במשטרה באי.
אחרי 7 שנים של התנגדות להקמת תחנת משטרה החליטו שלטונות יוון להקים תחנת משטרה באי.
ללא זיוף נותרה רק האפשרות של מרשם אוכלוסין שגוי.
מספר התושבים באי היום הוא קצת מעל ל-8,000. זהו מרשם אוכלוסין קטן במיוחד.
ההסתברויות לטעויות קטנות כשהיקף הנתונים קטן במיוחד.
הנטייה שלי לחשוב שאכן חיים שם יותר שנים ובבריאות טובה יותר מאשר במקומות אחרים.
מי שיקרא את הפוסטים שלי על איקריה ימצא גם אינדיקטורים אחרים התורמים לאריכות ימים: חוסר מתחים (אין Stress), קהילה תומכת, תזונה ים תיכונית ייחודית ופעילות גופנית.
אני נוטה לחשוב שההסתברות שהנתונים ביחס לאריכות הימים באיקריה שגויים היא נמוכה במיוחד.
כתבתי לא מעט פוסטים בבלוג זה על מקומות משמעותיים לי שבהם גרתי בירושלים.
ללא ספק שכונת בית הכרם היא אחד מהם. גדלתי בה מגיל 12 ועד תחילת שנות ה-20 של חיי.
לאחר גירושיי לפני קצת יותר משלוש שנים חזרתי אליה.
זו השכונה בה ביצעתי את שתי העבודות המשמעותיות הראשנות בחיי:
1. מדריך שחמט לילדי בית הספר היסודי בית הכרם כשהייתי נער בן 16.
2. פועל בניין במשך חודשיים אחרי סיום בית הספר התיכון ועד הגיוס לצה"ל.
הייתי שותף זוטר לבניית שני בניינים בשדרות הרצל בשכונת יפה נוף.
קישורים לכמה פוסטים שכתבתי בבלוג האישי שלי על השכונה:
1. הפוסט הפופולרי ביותר:
| טוני רובינס בשנת 2009. מקור התמונה: ויקיפדיה הרשאת שימוש: |
| נוצר על ידי: Randy Stewart ב- 23 בספטמבר 2009 |
טוני רובינס הוא מנטור ומאמן עסקי ואישי מהמובילים בעולם.
בפברואר 2022 השתתפתי, מרחוק בסדנה של 5 ימים של טוני רובינס.
יחד איתי השתתפו בסדנה עשרות אלפי אנשים מרחוק ומספר מצומצם יותר של משתתפים שנכחו פיזית במקום בו קיים רובינס את הסדנה.
הסדנה הייתה במשך 5 שעות בכל יום. בנוסף עשיתי כל יום תרגילים שהוא נתן.
למדתי ממנו הרבה דברים ואני מודה לו על כך.
סיכמתי את הסדנה מזווית הראייה שלי בפוסטים שכתבתי. באחרון יש קישורים גם לקודמים. כל אחד מהקודמים סיכם יום אחד בסדנה. כל יום עסק בהיבט אחר.
עכשיו יש סרט תיעודי ב-Netflix המתאר סדנה של שישה ימים שטוני רובינס מעביר.
שם הסרט: "טוני רובינס אני לא הגורו שלכם".
זו הפעם הראשונה שסדנה שלו מצולמת.
זה אינו צילום רק של הסדנה מרובת המשתתפים, אלא גם של מה שקורה מאחורי הקלעים:
רובינס מרואיין לפני ואחרי אירועים בסדנה. ישיבות הצוות שלו שבהן מתוכנן כל יום מתועדות אף הן.
בחרתי להתמקד במה שרובינס קורא לו "אורות אדומים".
הנושא זה מתחבר אלי גם כמומחה לניהול סיכונים.
בפוסט אשווה את הגישה האחראית שלו גם לאירועים אחרים שבהם יש פחות מודעות לסיכונים.
בסדנה מסוג זה אנשים נחשפים בפני מספר רב של משתתפים אחרים.
הכוונה היא לאפשר להם פריצת דרך בחיים האישיים שלהם.
פריצת דרך אפשרית רק ביציאה מאזור הנוחות ומדפוסי התנהלות לא מוצלחים, שלא לומר מזיקים.
יציאה כזו מחייבת חשיפה.
הרבה אנשים עשויים להפיק תועלת מסדנה כזו, אבל יש כאלה שעלולים לא לעמוד בלחצים ולהישבר. במקרי קיצון זה עלול להביא אפילו להתאבדות.
"אורות אדומים" בהקשר זה מתייחס לזיהוי אנשים שיש להם פוטנציאל להישבר.
מדובר באנשים שחוו דברים קשים במיוחד (התעללויות, חטיפות על ידי טרוריסטים, מחלות קשות) או בכאלה הנמצאים בטיפול פסיכיאטרי או חוו התמוטטות בעבר.
בפגישות הצוות מעלים חברי הצוות מקרים חשודים ככאלה.
אם הוחלט שמישהו שייך לקבוצת "האורות האדומים", מטילים משימה על אחד מחברי הצוות לעקוב אחרי התנהלותו במהלך הסדנה על מנת שלא יגיע למצב קיצון.
בכל ישיבת בוקר בסדנה מתארים העוקבים את רשמיהם מהתנהלות אותם אנשים במהלך היום הקודם על מנת שיוכלו למנוע מבעוד מועד מצב קיצון.
המידע גם מאפשר לטוני רובינס להימנע מהעמדת אותם אנשים במצבי לחץ קיצוניים.
חשוב להבין שלא בהכרח כאלה שעברו דברים קשים שייכים ל"אורות אדומים". יש כאלה שעברו דברים קשים והתמודדו איתם ומסוגלים להתמודד עם אתגרים נוספים.
בשנות ה-70 של המאה הקודמת, סדנאות EST היו פופולרית במדינת ישראל. מדובר בסדנאות ארוכות של שני סופי שבוע.
גם בסדנאות אלה עומדים המשתתפים בלחצים קשים במטרה לשפר את מצבם.
במידה מסוימת תחילת הסדנה הזכירה טירונות בצבא.
כבחור צעיר השתתפתי בסדנה כזו וחוויתי את הלחצים שהיו בה.
בין הלחצים:
1. מהמשתתפים נמנעה יציאה לשירותים במשך זמן ארוך (למעט כאלה שהציגו אישור רפואי).
2. פרובוקציות של המנחה במטרה לערער תפיסות עולם של משתתפים.
למשל: כשדיבר עם אנשים דתיים דיבר על אלוהים כאילו הוא אישה שחורה ועורר את זעמם.
ההתפרצות שלהם כלפיו יצרה סוג של דיאלוג, שבו הסביר שאלוהים הוא לא בהכרח זכר ולא בהכרח לבן.
לא הייתה לפני הסדנה ובמהלכה תשומות לב מספיקה כלפי כאלה העלולים להתמוטט.
השאלון כלל שאלה האם את/ה בטיפול פסיכיאטרי? בצירוף המלצה לא הגיע לסדנה אם זה מצבך.
קל מאוד למי שנמצא בטיפול פסיכיאטרי לסמן שאינו בטיפול כזה ולהגיע לסדנה.
היו מאמרים בעיתונות שאמרו שהיו כאלה שהתמוטטו בסדנה.
החוויה האישית שלי הייתה טובה. עמדתי בלחצים וחוויתי חוויה ייחודית ביחד עם אנשים נוספים.
ההשפעה החיובית התפוגגה אחרי שבוע או שבועיים. לסדנה לא הייתה השפעה מתמשכת על חיי.
גם בצבא יש לחצים קשים שלא כולם עומדים בהם. בעיקר בטירונות שנעשית מיד אחרי שהצעיר או הצעירה יוצאים מבית מוגן לחיים עם קבוצה של צעירים וצעירות בני גילם ולציות למפקדים.
לא שנוי במחלוקת שנעשים מאמצים למנוע התמוטטות של חיילים.
לא שנוי במחלוקת שיש כאלה שמתאבדים.
לא שנוי במחלוקת שיש כאלה שלא עומדים בלחצים ומתמוטטים בלי לנסות להתאבד.
כשלכאורה, אין לחצים קשים לא מחפשים "אורות אדומים". לא מעשי להשקיע כל כך הרבה על מנת לחפש אותם. כשהם נדלקים זו עלולה להיות אזהרה מאוחרת מדי.
במהלך לימודיי בפסיכולוגיה התבקשתי לקרוא מאמר לא קליני על חשיבה.
הנבדקים התבקשו להשלים את המספר הבא בסדרות מספרים עם חוקיות,
למשל: אם הסדרה היא 1 2 4 8 יש להשלים את המספר 16. כל מספר הוא הכפלה ב-2 של קודמו.
בהערת שוליים נכתב שתוצאותיו של אחד המשתתפים הושמטו.
הסיבה: כשאותו משתתף לא הצליח לפתור את אחד התרגילים הוא התמוטט נפשית ואושפז בבית חולים פסיכיאטרי.
לאותו משתתף לא היה עבר פסיכיאטרי.
טוני רובינס פעל נכון ובאחריות כשניהל עם הצוות שלו מעקב ממשך אחרי "אורות אדומים". בסדנת ה-EST זה לא נעשה.
אין לי מספיק מידע על מנת לקבוע האם בצה"ל ובצבאות אחרים נעשה מספיק על מנת להציף "אורות אדומים"?
![]() |
| האנדרטה לזכר יהודי קרושצ'נקו שנרצחו על ידי הנאצים בשנת 1942 |
אתמול (23.4.25) הייתי בזיכרון בסלון במתנ"ס בבית הכרם בירושלים.
זאת הפעם הראשונה שהמרצה לא היה ניצול שואה או שורד שואה.
גיורא אלון הוא דור שני לשואה. ההרצאה שלו הייתה טובה ומעניינת, אבל לא דומה מי שחווה את הזוועה הזו על בשרו למי שאחד או שניים מהוריו (במקרה של גיורא) חוו את זה.
נותרו בישראל רק כ-120 אלף שורדי שואה. רובים במצב בריאותי גרוע במיוחד. רובם כבר אינם יכולים לספר על מה שעברו.
מי יודע, אולי בשנה שעברה אני אספר בזיכרון לסלון כבן דור שני לשואה.
1. אימי איבדה את כל בני משפחתה הגרעינית
היא התייתמה כנערה משני הוריה. היא היחידה ששרדה את השואה.
אחיותיה בעליהן וילדיהן נרצחו כולם. שמות חלק מהם מופיע באנדרטה בקרושצ'נקו, העיירה בה גדלה, המופיעה בתמונה בתחילת פוסט זה.
היא איבדה גם קרובי משפחה רבים אחרים שנרצחו אף הם.
2. הוריה של מי שהייתה אשתי איבדו את כל משפחתם הגרעינית וקרובי משפחה נוספים.
3. אני מתנדב בסיוע לניצולי שואה
ב-15 השנים האחרונות אני גם יועץ לכלכלת המשפחה. שורדי שואה מקבלים את אותו היעוץ שמקבלים ממני אחרים. ההבדל הוא שהם אינם משלמים על היעוץ. גם היום ובעתיד מוזמנים לפנות אלי ליעוץ ללא תשלום.
5. הרצאות ללא תשלום
אני מרצה על מגוון רחב של נושאים. חלק מההרצאות שלי הן לשורדי שואה. על הרצאות לשורדי שואה איני גובה תשלום כלשהו.
6. במסגרת לימודיי לתואר שני בפסיכולוגיה
השתתפתי בקורס בו אספנו חלומות של אזרחים ותיקים. חלק מהם היו ניצולי שואה. לפרטים: הדקירה שקהתה.
7. סיור ביזארי בבית חולים פסיכיאטרי
חולה מאושפז בבית חולים לחולי נפש עשה לי סיור פרטי מודרך על ידו במחלקות בית החולים.
אחת הדמויות שהוא הציג לי היה שורד שואה.
נדיר מאוד שאני זורק אוכל. על זה גדלתי בבית.
זה בהחלט מתחבר עם זה שלמי שעבר את השואה לא תמיד היה מה לאכול, ויש לו חשש מזה שזה עלול לקרות שוב.
נדמה לי שאינני בן הדור השני היחיד שאינו זורק אוכל.
דוגמה קונקרטית מהזמן האחרון, כולל היום.
אני קונה דגים בשוק מחנה יהודה. בעל הדוכן, שהתידדתי איתו במהלך השנים, שאני קונה אצלו קבוע, אמר לי שאם הוא מפלט עבורי דגים כדאי לקחת גם את העצמות.
העצמות הן לא רק עצמות, אלא גם הרבה דג לאכילה.
מי שמזמין במסעדה או קונה דג שלם, אוכל גם את החלקים הדורשים הפרדה מעצמות.
הקונים של היום מפונקים יותר. הם קונים יחידות דגים מפולטות.
לבעל הדוכן אין מה לעשות עם חלקי הדג המוקפים בעצמות. הוא מציע לי אותם ללא תשלום.
זה אותו הדג רק עם קצת יותר עבודה להפרדתו מהעצמות.
רבים מדור שורדי השואה יודעים להעריך את מה שיש להם. הם חיים בפשטות ומסתפקים במועט.
גם אני לא נפלתי קורבן לתרבות הצריכה ואינני מתחבר למותגים יקרים.
זה לא שאני מונע מעצמי דברים שאני נהנה מהם, אבל אינני זקוק למותרות מיותרים, לטעמי.
תמיד העדפתי לטייל בארצות מרתקות מאשר לסוע לקניות בניו יורק או בלונדון.
אני איש של ניגודים. הציר השני שיש לו השפעה גדולה במיוחד שונה לחוטין מהציר של דור שני לשואה.
הוא מכוון אותי להתייחס למה שקורה בהווה כפי שהוא. ללא החחשות של דור שני לשואה.
הציר הזה הוא בעיקר זן בודהיזם עם השפעות של דאואיזם ובודהיזם.
![]() |
| זכויות יוצרים לתמונה: ניר רוזנטל. באישור יוצר התמונה. צולם ב-26.3.2025 |
בלוג זה עוסק לא מעט בשלבים האחרונים בחיים.
הרישא של שמו "הישורת האחרונה...." מעידה על כך.
הוא בלוג אופטימי המתייחס לעשייה ולמשמעות ב"ישורת האחרונה", כפי שמעידה הסיפא של שמו: "לאו דזה וזקנים אחרים".
הפעם אעסוק בהתחלות.
כל מה שקרוב לסיום התחיל פעם בעבר.
ההתחלות הן, בלא מעט מקרים, מלאות באושר ובתקווה להימשכות האושר לעד.
לא תמיד זה מה שקורה ברבות השנים.
ב-25 במרץ 2025 בשעה 12:55 התבשרתי על לידתה של נכדתי הראשונה נגה, המופיעה ביחד איתי בתמונה בראש פוסט זה.
ב-1 במרץ 1989 נולד בני הבכור ערן.
בשני המקרים מדובר בהורים בשנות השלושים בחייהם.
בשני המקרים מדובר בתינוקות שנולדו אחרי הזמן המשוער ללידה ואחרי שהות ארוכה בבית חולים בהמתנה ללידה.
הלידה של בני הבכור הצפיה אותי באושר גדול. גם את מי שהייתה אשתי.
ידעתי שהגשמתי את אחד הדברים החשובים בחיי.
ידעתי שזה לא נגמר בלידה, אלא זו אהבה ומחויבות מתמשכים לכל החיים.
כשביקרתי את ביתי ובן זוגה ואת נכדתי, ביום השני לחייה, ראיתי את האושר הגדול של ההורים.
הוא היה בהחלט דומה לאושר שאני חוויתי בהולדת בני הבכור.
ממש באחד הפוסטים הראשונים בבלוג הזה התייחסתי לשאלה: מה אנחנו משאירים אחרינו, אם בכלל, בסוף ימינו?
ברמה האישית שלי, אין ספק, שילדים הוא אחד הדברים המשמעותיים ביותר שאני משאיר אחריי.
בתאריך של היום (27 במרץ) בשנת 1988 הייתה לי התחלה חדשה ומאושרת.
זה היה היום בו התחתנתי.
גם הנישואים שלי היו אחת מההתחלות מלאות באושר ובתקווה להימשכות האושר לעד.
במקרה הזה, כמו בלא מעט מקרים, האושר לא נמשך לעד.
ב-6 בפברואר 2022 הפכתי לגרוש באופן רשמי.
אחרי הרבה שנים טובות הגיעו השנים הרעות עד לאקורד הסיום של גירושים.
שִׁעוּר בְּאֹשֶׁר
מִסֵּפֶר חַיִּים
פָּתוּחַ,
לִמַּדְתָּ אוֹתִי
פֶּרֶק קָצָר.
אֹרֶךְ לֹא יוֹתֵר
מִיּוֹמַיִם.
גַּם כְּשֶׁאֵינָם
גְּנוּבִים,
גְּנוּבִים הֵם
הַמַּיִם.
מַשְׁאִיר
עֲקֵבוֹת,
שֶׁאֵינָם
מְחִיקִים,
וְיוֹתֵר מִכָּל:
יְדִיעָה.
שֶׁגַּם
הַבִּלְתִּי
אֶפְשָׁרִי.
אדינבורו, 1979
| אמדו במבה, מקור התמונה: ויקיפדיה. הרשאת שימוש: נחלת הכלל |
המנהיג הדתי הסנגלי אמדו במבה נפטר בשנת 1927. עד היום הוא האדם הנערץ ביותר במולדתו.
על פי הויקיפדיה "היה מנהיג דתי סופי (Sufi) בסנגל וחי בין השנים 1850–1927 תחת השלטון הקולוניאלי הצרפתי. הוא נולד בכפר בשם מבקה (Mbacké) הממוקם מזרחית לעיר דקר, בירתה של סנגל. השייח' אמדו במבה היה מנהיג דתי, משורר ומייסד המסדר המורידי במדינה, אשר ניהל מאבק לא-אלים נגד השלטון הקולוניאלי הצרפתי (The Muridiyya)."
הזרם הסופי שבמבה ייסד דגל בפציפיזם, בחוסר אלימות ובאהבת האדם ללא כל קשר לדתו וללאומיותו.
במבה התנגד לשלטון הצרפתי בסנגל, אבל לא עבר על החוק ולא השתמש באלימות.
השלטונות הצרפתים העמידו אותו למשפט. הוא אמר בבית המשפט שהוא מכיר רק בסמכותו של אלוהים ולא בסמכות בית המשפט.
הצרפתים הניחו שהוא מסתיר משהו אי-חוקי וגרשו אותו מהמדינה. פעם אחת לגבון ופעם שנייה למאוריטניה. הוא גורש למספר רב של שנים.
כשהתברר שאין שום בסיס להאשים אותו בעבירה כלשהי הוחזר לסנגל והפך למושא להערצה.
סנגל היא מדינה דמוקרטית יציבה, בשונה מרבות ממדינות אפריקה. את היציבות הזו מייחסים בחלקה לבמבה ולמורשתו.
גם היום במדינה האיסלמית הזו יש סובלנות רבה לדתות אחרות על פי תפיסתו של ממבה.
יוסו נ'דור הוא הזמר הסנגלי המפורסם ביותר. בויקיפדיה נכתב עליו: "בשנת 2004 הרולינג סטון תיאר אותו "כזמר המפורסם ביותר עלי אדמות שחי בכל אפריקה".
נ'דור מעריץ את אמדו במבה והקדיש לו את אחד משיריו.
בית בסאולו בסרדיניה שהתושבים בו מעל לגיל 100 זכויות יוצרים: אבי רוזנטל צולם ב -9.2023 זכויות יוצרים: אבי רוזנטל לא מעט עסקתי ב "אזורים ...