"הישורת האחרונה" של שוק מחנה יהודה שהכרנו

 

דוכנים בשוק מחנה יהודה. מקור התמונה: הויקיפדיה העברית.
רישיון: 

• CC BY-SA 3.0 נוצר על ידי: Ariel Palmon  ב 4 ביולי 2011

לא רק התנים אינם אותם התנים ב"ישורת האחרונה". 

גם שוק מחנה יהודה בירושלים אינו אותו שוק ב"ישורת האחרונה". 

בשני המקרים אפשר לשאול: "ישורת אחרונה" של מי? 

שלי כצופה או של התנים ההולכים ונדחקים או של השוק כפי שהכרנו אותו במשך מכמה עשורים. 

בפוסט זה אתיחס לנושא מהזווית של "הישורת האחרונה" של השוק כפי שהיכרנו אותו משום שהוא משתנה ולא לטובה. 

השוק העירקי

השוק העירקי הוא חלק משוק מחנה יהודה. שוק קטן יותר מצידו השני של הכביש (הסגור לכלי רכב, למעט כאלה המביאים סחורה לדוכנים ולחנויות). בקצהו, ממש לפני המדרגות היורדות, נמצאת מסעדת "עזורה"  המפורסמת. 

בדרך כלל אני קונה ירקות בשוק העירקי.

בזמן האחרון אני רואה הרבה דוכנים סגורים. שאלתי השבוע את בעל הדוכן שבו אני קונה עגבניות: מה קורה פה שיש דוכנים סגורים כמו שאף פעם לא ראיתי? 

האיש אמר לי שכל השוק בירידה ובמיוחד השוק העירקי. פעם מחיר דוכן בשוק העירקי היה יקר יותר מאשר מחיר דוכן בחלק המרכזי של השוק. היום מחירו כ-10% ממחיר דוכן בשוק הראשי.

אולי הסיבה היא שהשוק העירקי פחות מתאים לבילויים בשעות הערב והלילה? 

שוק מחנה יהודה הפך יותר לאזור של בילויים ופחות לשוק מסורתי.

כנאפה

המקום הכי טוב בירושלים, לטעמי, לאכול בו כנאפה היא מסעדת הכנאפה של ג'אפר בשוק בעיר העתיקה. 

בעבר, כשהייתי מסתובב יותר בעיר העתיקה, הייתי מחכה בתור הארוך לכנאפה. 

שוק מחנה יהודה בירושלים מוצף לאחרונה בדוכנים המוכרים כנאפה. 

לא בריא ובמקרה זה גם לא ממש טעים. כמה ליגות  מתחת לג'אפר. 

כנאפה לא ממש מתאים לשוק מחנה יהודה שהיכרתי בעבר הרחוק. 

מעניין שגם מוכר העגבניות, המבכה את גורלו של השוק העירקי בפרט ושוק מחנה יהודה בכלל, בחר להזכיר את מגפת הכנאפה כשינוי לרעה.

מסעדות של רשתות  

כמי שעושה קניות פעם בשבוע בשוק אני נוהג לאכול במסעדות בשוק. 

אני מנסה לזהות מסעדות חדשות שנפתחות שם ולנסות אותן. לא תמיד זה מצליח. 

לפני כמה שנים זיהיתי חומוסייה חדשה. היא חלק מרשת חומוסיות של בהדנוס. בינתיים היא כבר נסגרה אבל במקום אחר נפתחה מסעדה של רשת אחרת: חומוס אליהו.

ממש לא חומוסיות אמיתיות כמו שאני זוכר מהשוק של פעם. 

לא מתקרב לחומוס של ארבעטס שנסגרה. לא מתקרב לחומוס של מסעדות מזרחיות טובות שהיו בשוק כמו מנגן המיתולוגית. 

רחוק מאוד מהרמה של החומוס של יחזקאל שאתם יכולים לאכול גם היום ברחוב יעקב בנאי. 

המסעדה הקטנה שלו ממוקמת בבית בו גרה משפחת בנאי המפורסמת. 

בשוק של פעם היו מסעדות טובות יותר או טובות פחות אבל לא מסעדות של רשתות.

ירקות ופירות זולים וטובים?

בין היתרונות של השוק של פעם היו מחירים זולים של ירקות ופירות. 

היו לזה סיבות טובות:

1. כשיש תחרות המחירים זולים יותר ובשוק היו הרבה דוכנים.

2. איכות הירקות והפירות הייתה טובה יותר.

כשבעל הבית עושה עת העבודה בעצמו בהרבה מקרים הוא יותר מחויב מעובד שכיר בסופרמרקט.

כשיש תחרות אתה לא רוצה שאותו ירק או אותו פרי ייראה אצלך הרבה פחות טוב מאשר בדוכן השכן. פשוט יקנו אצלו ולא אצלך.

כמה מהאנשים הפחות מבוססים כלכלית, ולפעמים גם אני ואנשים כמוני שאין להם בעיה כלכלית, נהגו לעבור בשוק לפני שקנו ולהתרשם מהמחירים ומהאיכות ואז לקבל החלטות. 

בבלוג שלי על כלכלת המשפחה כתבתי פעם פוסט על זבובים שהסתובבו בהמוניהם באין מפריע על ירקות ופירות בסופרמרקט. 

העובדים ראו אותם בדיוק כמוני, אבל זה לא היה מספיק חשוב להם לגרש את הזבובים. כתבתי שבשוק זה לא היה קורה.

היום אני כבר לא יכול לכתוב פוסט כזה. בהרבה דוכנים מוכרים עובדים שכירים. לפעמים נערים שיש ספק אם הם בגיל שמותר להם לעבוד.

הירקות והפירות בשוק כבר לא בהכרח טובים יותר או זולים יותר מירקות ופירות במקומות אחרים.

ברים, בתי קפה ומקומות בילוי

אלי מזרחי היה הראשון שהפך חלק מחנות כלי המטבח שלו ואחרי זה את כולה לבית קפה, זה היה חידוש מרענן. 

זה נעשה בטעם טוב. הבת שלו שלמדה קולינריה בפריז הכינה מאפים מעולים. 

היה נחמד לשבת בחוץ ולצפות בשוק. 

הבעיה הייתה שההצלחה שלו גרמה גם לאחרים לעשות דברים דומים. 

לא בכל המקרים זה נעשה טוב כמו המקור. 

עדיין נותרו כמה סטקיות טובות בשוק. לא כמו פעם שאם היינו הולכים לשוק בערב זה היה כדי לאכול בסטקייה ולא כדי לשבת בבר. 

כמה מהסטקיות המיתולוגיות של השוק כבר מזמן נעלמו. 

שמות כמו "אבו שאבי" ו"מאיר וג'ינג'י" כבר לא מזוהים אצל צעירים כסטקיות שוק מעניינות וטובות.

הדילמה: להמשיך לקנות בשוק?

אני מניח שאני לא היחיד העומד בפני הדילמה הזו. בתקופה האחרונה יש כבר זליגות אל מחוץ לדפוס הקבוע של שוק פעם בשבוע.

אני לפעמים מדלג על ביקור שבועי בשוק וקונה במקומות אחרים. 

מה שראיתי בשבוע האחרון היה מה שגרם לי לשקול לצמצם את תדירות ואת היקף הביקורים בשוק. 

זו נפילת אסימון אחרי התרשמות מתמשכת של ירידה.

עדיין נותרו מקומות של השוק של פעם. 

עדיין אני קונה דגים טובים בשוק. 

עדיין יש שם סוחרים שאני מכיר אותם שנים ונוהג לקנות אצלם ולדבר איתם.

לא כולם מתאימים לתבנית שנוטים להדביק לבעלי דוכנים בשוק מחנה יהודה.

אחד מהם אפילו למד אצלי ברידג' בקבוצה קטנה בבית פרטי.

השורה התחתונה

כמו הרבה דברים, שמשתנים ונעלמים לאנשים הנמצאים ב"ישורת האחרונה" של חייהם, גם שוק מחנה יהודה שונה לגמרי מהשוק שהיכרנו פעם. 

הוא כנראה ימשיך להשתנות ולא לטובה.

תחזית אישית לשנה העברית תשפ"ג - בדיקת התאמה למציאות

 

לפני כשנה כתבתי תחזית אישית לשנה העברית שהייתה חדשה. 

עכשיו, קצת יותר משבועיים לפני תחילת השנה העברית הבאה, זה הזמן לבחון מה התממש מאותה תחזית אישית? 

אציג כל תחזית והאם התממשה. אם כן, באיזו מידה.

 

עבודה

אמשיך לעבוד בייעוץ כלכלי למשפחות, בהוראת ברידג' ובהרצאות על נושאים שונים. 

תחזית 

היקף העבודה שלי יתרחב בשנה העברית החדשה. 

התחזית לא התממשה.

התווספו נושאים חדשים להרצאות ומעט עבודה בנושא "ליפול ברשת", אבל היקף העבודה לא התרחב. הוא נשאר דומה להיקף העבודה בשנה הקודמת.

התנדבות

אמשיך להתנדב עם יוצאים בשאלה מהעולם החרדי ב"הלל" ועם ניצולי שואה. תווסף פעילות חדשה במסגרת המועצה לחוסן כלכלי של גילאי 60 פלוס בירושלים.

תחזית 

היקף ההתנדבות שלי עשוי לגדול או לקטון בהתאם לנסיבות. 

היקף ההתנדבות שלי עם ניצולי שואה לא צפוי לעבור שינוי.

היקף ההתנדבות שלי ב"הלל" צומצם מתחילת תהליך הגירושים שלי ורק עכשיו אני מגדיל אותו בהדרגה. ההיקף צפוי להיות קטן וממוקד יותר מאשר היה עד למשבר הגירושים.

היקף הפעילות במועצה לחוסן כלכלי אינו ברור משום שרק לקראת ראש השנה הפרויקט הושק.

לקראת סוף השנה העברית נעניתי בחיוב לפנייה לפעילות התנדבותית נוספת. אני חבר בועדת הביקורת של עמותת ויקימדיה ישראל.

הערב אשתתף בפגישה ראשונה.

התחזית התממשה.

כתיבה

כידוע לקוראי בלוגים שלי אני מרבה לכתוב. בנוסף לבלוגים מקצועיים על מחשוב ומערכות מידע, ניהול סיכונים ומשברים, ברידג' וכלכלת המשפחה אני כותב מאמרים באתר האינטרנט Jokopost וערכים בויקיפדיה העברית. 

 

כתבתי שלושה ספרי ברידג'. הספר הרביעי מוכן לפרסום. מה שחסר זה בחירת חנות הדפסה, שבה אדפיס עותקים, בנוסף להפצה של העתקים מקוונים.

 

תחזית 

היקף הכתיבה שלי יהיה דומה להיקף בשנה העברית הקודמת.

הספר הרביעי שלי פורסם בחודש אוקטובר 2022. קראו: הספר החדש שלי: 1NT בקיצור ולעניין.

התחזית התממשה.

ברידג' 

אני משחק ברידג' בתחרויות כמו פסטיבלים בינלאומיים בתל אביב ובאילת, אליפויות הארץ ומשחקי הליגה. גם השנה אמשיך לשחק. רמת המשחק שלי הייתה מאוד ירודה בתקופה של משבר סוף הנישואים שלי. הראש שלי היה במקום אחר. אני חוזר בהדרגה לרמה שלי לפני המשבר.

 

תחזית 

השנה אשיג עוד שתי נקודות בינלאומיות, הנדרשות לעלייה מדרגת רב אמן לדרגת רב אמן ארד. זהו המחסום העיקרי שלי לקבלת הדרגה הבאה.

חסרות לי גם הרבה נקודות ארציות, שהרבה יותר קל לי לקבל. להערכתי לא אקבל השנה מספיק נקודות ארציות על מנת לקבל את הדרגה הבאה.

קראו: פסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל אביב - סיכום אישי.

התחזית התממשה.

ספורט ופנאי

כמו בשנים קודמות רבות אני צפוי להמשיך לעשות ספורט שבע פעמים בשבוע. שילוב של הנאה ושמירה על בריאות. 

 

אחרי שאמצא את מקומי בדירתי יהיה לי יותר זמן פנוי. אוכל להתחיל פעולות פנאי חדשות. בפוסטים קודמים "זרקתי" כמה רעיונות כמו בישול ואפילו תחומים שמעולם לא אהבתי ומעולם לא הצלחתי בהם.

 

תחזית 

גם השנה ארוץ 10 קילומטר במרתון ירושלים. היקף הפעילות הספורטיבית שלי עלול לקטון באופן לא מודע. בדירתי השכורה אני עולה ויורד יותר מארבעים מדרגות מספר פעמים ביום. בדירה שלי מספר המדרגות יותר קטן.

אתחיל לפחות פעילות פנאי אחת לא מוכרת לי. אני פתוח לרעיונות של קוראים.

התחזית התממשה למעט תקופה של כחודשיים בהם הייתי מוגבל בהיקף ובסוג הפעילות הספורטיבית בגלל בעיה בריאותית. הבעיה גרמה לי להימנע מלרוץ 10 ק"מ במרתון ירושלים.

התחזית התממשה חלקית.

פעילות חברתית וזוגיות

תחומים אלה היו פחות מוצלחים עבורי בשנה האזרחית האחרונה. היו לא מעט רגעים של בדידות.

קוראי הבלוג הזה יודעים על כמה מחבריי, הלא רבים, שכבר עברו את "הישורת האחרונה". גם יצירת חברויות חדשות אינה פשוטה: למרבית בני גילי יש סדר יום ברור ומגובש, אני בתהליך של המצאת עצמי מחדש.

זוגיות מונוגמיסטית טובה עם אישה הייתה תמיד חשובה לי. כידוע לקוראי הבלוג, אני גרוש מחודש ינואר. אני מעוניין בזוגיות חדשה. אני פתוח להיכרויות חדשות. נושא הזוגיות חשוב לי מאוד כך שאקדיש לו פוסט העוסק רק בו. 

 

תחזית 

אתחיל לצור חברויות חדשות ו/או להעמיק ולהרחיב חברויות קיימות. 

אצא לפחות עם בת זוג פוטנציאלית אחת במהלך השנה.

יצאתי עם מישהי. לצערי, הקשר הסתיים מהר מדי. חידשתי מספר מצומצם של חברויות קודמות ושמרתי על לא מעט חברויות קודמות. 

התחלתי פעילות הליכה בקבוצה לפחות פעם בשבוע. 

בתום כל הליכה שותים ביחד קפה ומדברים. נוצרו שם גם חברויות חדשות. 

נוצרו גם התחלות של חברויות חדשות. 

לצערי, טרם נוצר קשר זוגי מתמשך. השנה אמשיך לנסות למצוא בת זוג ואולי אפילו אהבה.

התחזית התממשה.

בריאות

אי אפשר להתעלם ב"ישורת האחרונה" מהתסריט של מוות ומהתסריט של הרעה משמעותית במצב הבריאות. לא מעטים מחבריי כבר הלכו לעולמם. לא מעט ממכריי בני קבוצת הגיל שלי ואפילו צעירים יותר מתפקדים פחות או מתפקדים בקושי מסיבות בריאות. 

מדי פעם אני שומע על מישהו נוסף או מישהי נוספת המצטרפים לקבוצת הלא בריאים או הולכים לעולמם. 

 

בריאות סבירה היא מפתח למימוש התחזיות האופטימיות שלי.

 

תחזית  

מצב הבריאות שלי יהיה סביר. לא מעט מהתחזיות לעיל יתממשו בשנה העברית הקרובה.

התחזית התממשה חלקית.

פעילויות שכמו רבים אחרים, לא צפיתי מראש, היא הצורך להילחם על המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ואולי אפילו על המשך קיומה. 

יש גם כמה פעילויות חדשות בקנה. אם וכאשר יקרה משהו משמעותי אשתף גם את קוראי הבלוג.

השורה התחתונה

מרבית התחזיות שלי התממשו באופן מלא. חלקן התממשו באופן חלקי.

מקווה לשנה עברית טובה יותר לי ולכולנו.

לאן נעלם קולו של יואל הופמן?

 

שלשום (25.8.23) נפטר הסופר, המשורר והמתרגם מיפנית יואל הופמן. הופמן היה פרופסור באוניברסיטת חיפה. הופמן היה בן 86 במותו. הוא נולד ב-1937 ועלה לארץ בגיל שנה. 

בצעירותו היה שנתיים במנזר זן ביפן. בשנת 1969 חזר לאוניברסיטת קיוטו ביפן על מנת לסיים את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת תל אביב שעסקה בניתוח ההבדלים בין תפיסת האני במזרח ובמערב. 

לצערי, לא היכרתי אותו אבל למדתי ממנו הרבה. 

החיבור שלי לזן בודהיזם

על המסע המטאפורי שלי למזרח הרחוק כתבתי בפוסט "המסע" למזרח הרחוק. 

מספרים שהבודהה נדד על מנת להפיץ את תורתו. אחרי שעבר את הודו הגיע לסין. 

הגרסה הסינית לבודהיזם היא הדאואיזם. היפנים למדו מהסינים את הדאואיזם  וממנו פיתחו את הזן בודהיזם. 

בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת התחלתי ללמוד זן בודהיזם באמצעים הדלים שלי. 

עשיתי את זה בירושלים ולא במנזר זן ביפן. ברור לגמרי שכשלומדים את זה במנזר זן ביפן זה הרבה יותר אותנטי והרבה יותר מעמיק.  

לא היה לי את הכוח ואת האומץ לעזוב את הכל מאחוריי ולחיות שנה או שנתיים במנזר זן. 

בלית ברירה הסתפקתי בספרים שקראתי. את מה שקראתי נסיתי להפנים וליישם בחיי האישיים. 

סיפורי זן ושירי הייקו

אחד מהספרים שקניתי וקראתי היה "לאן נעלמו הקולות? סיפורי זן ושירי הייקו". 

את הספר תרגם מסינית ומיפנית יואל הופמן והוסיף מבוא ופירושים. 

הפירושים חיוניים למישהו כמוני, שאינו מבין זן בודהיזם לעומק. 

לא אגיד שלפני שקראתי את ספרו של הופמן לא ידעתי מה הם סיפורי זן. בהחלט ידעתי והבנתי יותר אחרי שקראתי אותו.

לעומת זאת, במושג שיר הייקו נתקלתי לראשונה בספר של הופמן. 

ההסברים המעמיקים שלו עזרו לי להבין את השירה המצומצמת הזו.

הייקו היא שירה עם הכי פחות מילים. 

בכל שיר יש שלוש יחידות 5,7,5 הברות. סמפר ההברות במילה יפנית הוא יותר מאחת. 

מספר המילים בשיר הייקו קטן במיוחד. 

במספר כל כך קטן של מילים חשוב הדיוק. כמו כן מאחורי מילה עשויות להסתתר תפיסות שלמות. 

מצאתי את עצמי קורא שוב ושוב את הסיפורים ואת השירים ומנסה ללמוד מהם. 

לא רק למדתי גם כתבתי

לא ניסיתי ללמוד לכתוב סיפורי זן או שירי הייקו. ניסיתי ללמוד כיצד לפעול בהווה גם על בסיס תפיסות של זן בודהיזם. 

 גם כתבתי. בעיקר שירים למגירה ומאמרים. 

כמה מהשירים שכתבתי היו על או בהשראת סיפורי זן שקראתי. רובם בתרגומו של הופמן. 

כמה מהשירים שכתבתי היו מינימליסטיים בהיקפם. לא בדיוק שירי הייקו אבל בהשראתם. 

כתיבה אחרת

כאמור, בתקופת לימודיי לתואר שני בפסיכולוגיה למדתי בכוחות עצמי על זן בודהיזם. 

את אחד הקורסים למדתי אצל פרופ' יורם בילו. הקורס היה על חלומות של קשישים בהקשר בין תרבותי. 

התחלקנו לזוגות וכל זוג אסף חלומות של קשישים במועדון יום אחר. במועדונים שונים היו בני עדות שונות. 

העבודה המשותפת הציפה הבדלים בספורי החלומות של בני עדות שונות.  

היות שהקורס עסק בנושאים רב תרבותיים ביקשתי רשות לכתוב עבודה סמינריונית על זן בודהיזם. 

הבקשה שלי קצת חריגה בהקשר של קורס בלימודי פסיכולוגיה.

בכל זאת נעניתי בחיוב. אהבתי לכתוב את העבודה ועשיתי כמיטב יכולתי על מנת שתבטא את הרעיונות של הזן בודהיזם. 

כשקיבלתי ציון טוב על העבודה, אמר לי פרופ' בילו שמקריאת העבודה מרגישים שהתנסיתי בפועל בזן בודהיזם.

כמי שלא ביקר ביפן עד לירח הדבש שלו כמה שנים אחרי כתיבת העבודה, ובוודאי לא העביר תקופה בחייו במנזר זן, ראיתי בזה מחמאה גדולה.

שיר שכתבתי הקשור לספר

וַרְיַאצְיוֹת עַל טְחִינָה

 

וְהָאִישׁ שֶׁטַּחַן קָמַח כָּה דַּק

צָחַק.

צְחוֹק גָּדוֹל וְחַזֵּק,

לֹא מְרֻסָּק.

נִשָּׂא עוֹד שַׂק

שֶׁל תִּקְוָה כְּאוֹבֶה

שֶׁאוֹבֶה שֶׁהוֹוֶה

מַיִם צְלוּלִים

לְאֻמְלָלִים שֶׁבְּאֻמְלָלִים

טוֹחֲנֵי הַמִּלִּים.

 

יְרוּשָׁלַיִם, 13.3.1984

טייסים מזווית אחרת

 

השיח הנוכחי במדינת ישראל (אוגוסט 2023) מוצף בהאשמות כלפי טייסי מילואים, שבחרו להפסיק להתנדב כמחאה על השינוי המשטרי, וכלפי טייסי חיל האוויר בכלל.

המקור להאשמות, שלא לומר הסתה, הוא בנימין נתניהו. מצטרפים אליו עושי דברו בממשלה ובכנסת ואזרחים שעדיין מאמינים לו.

הטייסים הללו ראויים להוקרה על תרומתם הגדולה והמתמשכת לביטחון מדינת ישראל. על סמך היכרותי עם מספר מצומצם של טייסים, גם על עשייה אזרחית חשובה. 

אין בדעתי להיכנס בבלוג האישי שלי לוויכוחים האלה. היות שכולם מדברים על טייסי חיל אוויר גם אני כותב על אינטראקציה, שהייתה לי לפני כמה שנים עם טייס לשעבר.

ההקשר בהחלט מתאים למוטו של בלוג זה: "הישורת האחרונה".  

הטלפון שלי מצלצל. אני עונה. איש שאינני מכיר אומר לי את שמו ואומר לי שהוא היה טייס בצבא. 

אני לא מבין מדוע הוא התקשר אלי ולמה הוא צריך להגיד לי שהוא היה טייס בצבא.

אז הוא אומר בצער עמוק "יוני מת". 

התחלתי להבין מדוע הוא מתקשר אלי. 

יוני היה שחקן ברידג' והייתי מיודד איתו. יוני גם שירת בצבא כנווט בחיל אוויר.

היכרתי אותו בקורס מורים לברידג'. כל שיעור היה כארבע שעות ברוטו. באמצע הייתה הפסקה ארוכה. 

בהפסקות דיברתי הרבה עם יוני ולא רק על ברידג'. 

אחרי הקורס נשארנו מיודדים. בכל פעם שנפגשנו בתחרות ברידג' ארצית (תחרות שבה מגיעים אנשים ממקומות שונים בארץ) שמחנו להיפגש ולדבר.  

הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה בפסטיבל ברידג בינלאומי באילת. 

בכניסה לאולם התחרות נפגשנו ודיברנו. הייתי אחד האחרונים שדיברו איתו.

באמצע התחרות שאלו: האם אחד השחקנים רופא? אחרי זה הגיע אמבולנס ולקחו מישהו שוכב על אלונקה. זיהיתי את יוני כשהאלונקה עברה ליד השולחן שלי.

חשבתי שיותר מאוחר אתקשר לבית החולים ואשאל לשלומו. 

כשיצאתי מאולם התחרות ללובי של מלון אחר, שבו שיחקו רוב המשתתפים, ישבו כמה אנשים, שאיני מכיר, ממועדון ברידג' בפתח תקווה בכניסה.

אחד מהם שאל אותי: אתה דיברת עם יוני? אמרתי שכן. הוא אמר לי שיוני נפטר. 

כתבתי לזכרו פוסט בבלוג שלי על ברידג': 

יוני אראל - להכריז ♠7 ולמות.

 

אחזור לשיחה עם הטייס. 

הוא סיפר לי שהוא ויוני היו באותו מטוס במלחמת יום הכיפורים. 

הטייס לשעבר התקשר אלי כמה חודשים אחרי מותו של יוני. כנראה הוא או מישהו שמכיר אותו נתקלו בפוסט בלוג שלי.

הוא רצה לקבל את פרטי הקשר של משפחתו של יוני ז"ל על מנת לבקר אותה.

נתתי לו את פרטי ההתקשרות של מנהל המועדון בפתח תקווה בו יוני שיחק. הוא בוודאי ידע לתת את פרטי הקשר של המשפחה.

ספיד דיטינג

 

העולם ב"ישורת האחרונה" של בני דורי שונה מאוד מהעולם שהיכרנו בצעירותינו. 

גם האופן בו מכירים בני או בנות זוג השתנה.

לא עוד מועדוני פנויים פנויות. לא עוד "חבר מאותו כוכב". במקום זה אתרי היכרויות, תוכניות ריאליטי, למשל: "חתונמי" שמעולם לא צפיתי בה ועוד. 

בסוף הספיד דייטינג, שאירגנה עיריית ירושלים לאזרחים ותיקים לכבוד טו' באב במסגרת ערב שנקרא "אין גיל לאהבה", ישבנו במעגל. 

משתתפות ומשתתפים הביעו את דעתם על הערב. 

צדקה אחת המשתתפות, שלא זכיתי להכיר, שאמרה שהתקופה הנוכחית היא תקופה שהכל מהיר ומידי. היא דיברה על וואטסאפ כדוגמה.

אולי גם חתונה בתוכנית ריאליטי משתלבת במגמה הזו?

בטח ספיד דייטינג שזו הפעם הראשונה שנחשפתי אליו.

מה זה ספיד דייטינג?

מספר שווה בשווה של גברים ונשים. 

כבר עובדה הראויה לציון ב"ישורת האחרונה". בדרך כלל יהיו יותר נשים במרבית האירועים.

הנשים נשארות במקומות קבועים. בכל פעם שמצלצל הפעמון גבר עולה שולחן אחד ויושב עם אישה אחרת. הזמן שהוקצה במקרה שלנו למפגש בודד הוא 5 דקות. בתום 5 דקות אפשר, אבל לא חייבים להחליף מספרי טלפון.

במהלך הערב נפגש כל גבר עם מספר לא קטן של נשים ואישה עם מספר לא קטן של גברים. 

רוב הדעות שהובעו במעגל

לרוב היו דעות ביקורתיות.

דיברו על סינון מוקדם. 

דיברו על התאמת גילים. 

דיברו על זמנים ארוכים יותר של כל מפגש על חשבון הקטנת מספר המפגשים.

בהמשך הערב

היו סדנאות שונות ובסופו הרצאה של ד"ר יעל דורון. 

מתנצל, אבל לא היה לי זמן לסדנאות ולא רציתי לחכות עוד שעתיים להרצאה שמאוד ייתכן שהייתה מועילה ומעניינת.

תודה למארגנים ולמבצעים

תודה למחלקה לגיל שלישי אגף חברה בעיריית ירושלים ולמחלקה לתושבים ותיקים - אגף הרווחה.

תודה לגיתית כהן מעיריית ירושלים שניהלה את הפעילות בשטח.

תודה למתנ"ס בארנונה הצעירה שבו התקיים הערב. 

תודה מיוחדת לד"ר יעל דורון שמלווה את "חתונמי" בטלוויזיה והנחתה את הספיד דיטינג בנועם ובמקצועיות.

תודה מיוחדת גם לזיו, בחור צעיר, שיש לו מקום לספיד דיטינג ברחוב ינאי והוביל ביחד עם ד"ר יעל דורון את הערב.

הזווית האישית שלי

במעגל הבעתי דעה ברורה בעד המתכונת של הערב. 

במענה למשתתפים שאמרו שבגלל הגיל של המשתתפים היה כדאי להקדיש יותר זמן לכל מפגש, ענתה ד"ר יעל דורון שהייתה להם התלבטות האם לא לתת זמן ארוך יותר בגלל גיל המשתתפפים? זיו לחץ על חמש דקות ודעתו התקבלה.

גם במקרה זה הלכתי עם הצעירים. דעתי זהה לדעתו של זיו.

עדיף לי להיפגש עם יותר נשים פחות זמן. 

בסופו של יום גם עשר דקות אינן זמן מספיק להיכרות. חמש דקות מספיקות לי על מנת להחליט האם לבקש טלפון ולהתקשר?

האם זה יסתיים בשיחה בלבד או בקשר קצר או מתמשך עם אחת מהן? איני יודע.

מי שמכיר ניסויים פסיכולוגיים על תפיסת הזמן מבין שהזמן הסובייקטיבי שונה מהזמן האובייקטיבי. 

ככל שקורים בו יותר דברים הוא נתפס כקצר יותר. 

אם לא קורה כלום, גם חמש דקות זה המון זמן. 

עשר דקות זה כמעט נצח אם אתרע מזלך ויש לך שלוש או ארבע פגישות חסרות משמעות.

בעד ספיד דיטינג

בהשוואה לאתרי היכרויות יש לטכניקה הזאת הרבה יתרונות:

1. זה אחד מול אחת ולא מספר גדול מאוד משני הצדדים.

כבר כתבתי בפוסט אחר על הקושי לבחור בין מספר רב של אפשרויות. 

2. אתה יודע מול מי אתה יושב

זו לא תמונה טובה במיוחד לפני כמה שנים שמישהי מעלה לאתר היכרויות. אתה רואה אותה כפי שהיא ללא כחל ושרק. 

3. זה בוודאי לא גבר ניגרי

כבר עליתי באתר היכרויות על מתחזה שניסה להשדתמש בטכניקות של Phishing. 

אותו או אותה מתחזה הציג את עצמו כגברת נחמדה ממוצא בריטי בעלת תואר שני. 

הניסיון והידע שלי בנושא הונאות ברשת הספיקו לי על מנת לחשוף שההסתברות שזהו גבר ניגרי גדולה מההסתברות שזו אישה ממוצא בריטי.

במקרה שלי היה Happy End. אחרי שהתרעתי לאתר שעליתי על מתחזה נמחק הפרופיל. 

נאלצתי להתריע שנית כשעלה פרופיל דומה עם תמונה אחרת וכתובת דוא"ל דומה. 

אז הצעתי להרצות בזום על הנושא. ב"מוטקה" אהבו את הרעיון ואחרי שהרציתי סיכמנו על הרצאה נוספת בנושא אחר וב-17.8 תהיה הרצאה נוספת שלי על נושא שונה לגמרי. 

נגד ספיד דיטינג

שוב זו השוואה לאלטרנטיבות. 

האלטרנטיבה של היכרות על בסיס פעילות משותפת נראית יותר אטרקטיבית בעיניי. 

זו אינה פעילות הממוקדת רק בדבר אחד ולכן יש אפשרות להיכרות הדרגתית משוחחרת ממתחים ולחצים, שרק אחרי זה מבשילה לסוג של קשר זוגי, קצר או ארוך.

גם היכרות עם חברה של ידידה המעוניינת בהיכרות עדיפה. 

שני הצדדים ניזונים ממידע ממישהי שהם מכירים ומעריכים. 

הגישה שלי

כמי שמחובר לזן בודהיזם היפני אני מנסה להיות בהווה ולחוות אותו. 

את החמש דקות של ספיד דייט אני מקדיש לביצוע אינטראקציה הכי טובה שאפשרית עם אישה שאני לא מכיר. 

זה מספיק בשביל להכיר מעט אותה ולספר מעט על עצמי. זה בהחלט מספיק לדעת האם ארצה לבחון קשר כלשהו איתה בעתיד. לאוו דווקא זוגיות. 

חילופי הטלפונים מאפשרים, בהסכמה הדדית, עוד פיסה של היכרות ומי יודע אולי גם יותר מעוד פיסה?

משהו שלמדתי מספר של פרופ' אדם גרנט

אם אתם רוצים להבין על מה אני כותב בפסקה זו, קראו קודם את הפוסט: 

מה הקשר בין הדפדפן בו אתם משתמשים לבין ילדים עניים באתיופיה? 

מחקר המצוטט בספר של פרופ' גרנט מגלה קשר סטטיסטי בין יציבות בעבודה והצלחה בה ב-Contact Center בבנק לבין דפדפן האינטרנט בו בחר העובד להשתמש. 

ההסבר לממצא זה הוא שמי שבחר בדפדפן שאינו ברירת מחדל נוטה לראות את התפקיד שלו באופן רחב יותר לבצע התאמות ושינויים. 

זה גם יותר מעניין לו (יציבות בעבודה) וגם מביא לתפקוד טוב יותר.

האנלוגיה במקרה שלי והספיד דייטינג היא, שאני חושב על האפשרות שלאינטראקציה הזו עשויות להיות גם תוצאות עקיפות מועילות מסוגים שונים. 

 

האם זאת שדיברתי איתה חמש דקות ולא ראיתי בה בת זוג פוטנציאלית תהיה ידידה שלי?

האם זאת, שלא ראיתי בה פוטנציאל לזוגיות, תבוא ללמוד אצלי ברידג' או תשלח מישהו אחר ללמוד אצלי ברידג'? 

האם מישהי או מישהי או מישהו שהיא מכירה יבואו לייעוץ כלכלי שלי? 

אולי אחלץ אותה או מישהו מבני משפחתה מ"נפילה ברשת"?     

אולי אעביר הרצאה ביוזמתה במקום כלשהו? 

מי יודע האם היא תכיר לי חברה שלה תהפוך לבת הזוג שלי?

מי שמפחד סובל פחות: על זוגיות חדשה ואהבה בגיל השלישי

 

אני מחפש בת זוג חדשה. 

קוראי הבלוג שותפים במידה מסוימת לחיפוש שלי משום שבבלוג זה יש פוסטים המתארים את המסע שלי בדרך לזוגיות.

אני לא מתבייש להיות יותר יומרני. לא רק זוגיות גם אהבה.

השנה הראשונה שלי אחרי הגירושים הייתה שנה של שיקום, התייצבות, יצירת בסיס להמשך החיים.

לא ממש הייתי מסוגל לצור זוגיות חדשה. 

מאז שסיימתי את השיפוץ והתמקמתי בדירה שלי נפתחה הדרך לחיפוש ממשי של בת זוג.

בינתיים זה טרם צלח אבל גם הדרך מעשירה. 

גם בגילי המופלג אני כל הזמן לומד ובפוסט זה אחלוק חלק ממה שלמדתי ביחס לזוגיות בגיל השלישי. 

מדוע זה קשה יותר בגיל השלישי?

1. בהרבה מקרים יש דמויות אחרות חשובות בחיים  

כשצעירים יכולים להתמסר באופן כמעט מלא לפיתוח זוגיות ובניית משפחה.

בת הזוג או בן הזוג עשויים להיות הדמות החשובה ביותר בחיים. לפעמים ללא תחרות. 

בגיל השלישי יש לרבים ילדים ולא פחות חשוב נכדים. הקשר איתם לא רק חשוב אלא גם מתמשך לכל שארית החיים.

בני הזוג צריכים למצוא את האיזון הנכון בין הזוגיות לבין הדורות הבאים ממשפחות קודמות. 

2. כישלונות ותסכולים

כשלא מדובר באלמנות שלא באשמתן, יש בוודאות כישלונות ותסכולים מהעבר. 

זה לא בהכרח אומר שכל אלמנה המחפשת זוגיות חדשה לא חוותה כישלון בזוגיות. 

מותו בטרם עת של בן זוג לא מעיד על טיבה של מערכת היחסים רבת השנים שהייתה לאלמנה עם בן זוגה המנוח.

אני עושה בהמשך פיסקה זו הכללות. 

הכללות, מעצם טיבן, תמיד לא מדויקות ב-100%. מצד שני הן מתארות באופן סביר את מרבית המקרים.

אלה שלא יצרו קשר זוגי מתמשך בעבר למרות שרצו, חוששות מכך שלא יצליחו גם הפעם.

אלה שהתגרשו חוו כישלון. מי שחוותה כישלון חוששת מכישלון נוסף.

במקרים רבים, "חוששת" הוא תיאור רך מדי. המונח מפחדת מדויק יותר.

גם בהקשרים אחרים אנחנו יודעים שהפחד עלול להיות יועץ גרוע.

בהקשר של זוגיות בגיל השלישי, כשהפחד תופס מקום מרכזי אי אפשר להצליח לצור קשר זוגי.

פחד במידה הוא נורמלי וטבעי. אפשר להפחית אותו בהדרגה.

הניסיון שלי מראה שכשהפחד הוא המוביל הוא משתק. 

3. הרגלים ודפוסי חיים

לרוב הנשים בגיל הזה יש כבר דפוסי חיים קבועים והרגלים.

זוגיות  חדשה מערערת את ההביטואציה להרגלים ולדפוסי חיים.

בלא מעט מקרים יש מקום לקשר המאפשר שמירה על פרטיות. למשל, לאו דווקא מגורים משותפים.

4. כסף ונכסים

לרוב כל אחד מבני זוג בגיל השלישי צבר נכסים כספיים: דירה, קצבת פנסיה, חסכונות, רכב ועוד.  השאלה של רמת השיתוף הכלכלי עלולה להוות מכשול. 

היא גם עלולה לצור חששות, שלא לומר פחדים. 

מי שמתמצא בכלכלת המשפחה יודע שבהרבה מקרים של גירושים יש גורם כלכלי. 

זה נכון גם לזוגיות פורמלית או לזוגיות לא פורמלית בגיל השלישי.

 המפתח להצלחת קשר זוגי בגיל השלישי

זוהי ההשקפה הפרטית האישית שלי. בעיקר על סמך ניסיון אבל גם על סמך מקורות אחרים.

לדעתי, היכולת לזרום עם מה שיש היא המפתח להצלחה. 

כשהזוגיות נראית על פניה טובה לשני הצדדים המפתח הוא לזרום עם זה. 

לזרום עם זה פירושו לא לתת לכל המכשולים, שצוינו לעיל, לעצור אותנו. 

הכוונה במילה "אותנו" היא לשני בני הזוג. 

זה לא אומר שצריך "לרוץ" מהר מדי. 

זה לא אומר שלא צריך לראות את המכשולים והסכנות. 

זה אומר שלא צריך לתת להם לשלוט בנו. האמירה הזו נכונה במיוחד בהקשר של הפחד.

"אין הנחתום מעיד על עיסתו", אבל אני זורם עם זה כשזה טוב לי ולגברת שאני פוגש. 

אולי משום שאני גרוש חדש יחסית? אולי למדתי משהו מהזן בודהיזם?

מדוע סבל?

השיר הנפלא של אלכסנדר פן ומרדכי זעירא "היה או לא היה" מתאר אהבה בגיל מוקדם יותר. לא בגיל השלישי. הוא מתאר אהבה בלי פחד אבל עם סבל. 

ביום שני (17.7.23) שמעתי את הרצאתו המעניינת של ד"ר יורם יובל בבית הועד הישן בשכונת בית הכרם. נושא ההרצאה: "קיצור תולדות האהבה במוח". 

אחד מהרבה דברים מעניינים שד"ר יובל אמר הוא שעם אהבה יש תמיד גם סבל. 

הוא אמר את זה לא רק על אהבה רומטית זוגית. גם על אהבות אחרות, למשל אהבת אם לילדיה. 

אלה שמפחדות לצור קשר זוגי בגיל השלישי וגם אלה שמפחדים לעשות זאת בגיל השלישי, מוותרים על אהבה ועל סיכוי לאהבה אבל גם חוסכים לעצמם סבל.

באופן אישי אני לא באותו מקום שהם: 

אני גבר הזורם עם מה שקורה. 

אני גבר הרוצה לאהוב גם כשאני יודע שבשלב זה או אחר זה כולל גם סבל.

ב"ישורת האחרונה" לא בטוח שיהיו לי הרבה הזדמנויות כאלה, אם בכלל.

המתמחה עם רוברט דה נירו: מקור השראה ל-JoinMe

 

במפגש זום של יזמים ב-JoinMe הזכיר, רועי פולקמן, המנהל של היוזמה את הסרט המתמחה. 

הוא ציין את הסרט הזה כמקור השראה להקמת הפלטפורמה הזו המיועדת ליזמות של אזרחים ותיקים. 

הוא המליץ לצפות בסרט בנטפליקס. 

מדובר בסרט משנת 2015. צפיתי בו ומאוד התרשמתי מהדמות הראשית של הסרט. 

את הדמות הראשית מגלם השחקן רוברט דה נירו.

אם גם אתם מעוניינים לצפות כדאי לכם למהר. כשבאתי לצפות בו קיבלתי הודעה מנטפליקס שהחל מסוף חודש יולי הסרט לא יהיה זמין שם לצפייה.

מהות הסרט

רוברט דה נירו. מקור התמונה: ויקיפדיה
זכויות יוצרים: Georges Biard
CC BY-SA 3.0
וצר: 16 במאי 2016

רוברט דה נירו משחק אלמן קשיש, פנסיונר שעבד במשך כמה עשרות שנים כמנהל. 

הוא נענה להצעה להיבחן להיות מתמחה בחברת Startup. החברה החליטה לכלול כמה אזרחים ותיקים בין המתמחים, שרובם צעירים.

הוא עומד בהצלחה במבחנים ומוגרל לעבוד עם היזמית והמנכ"לית הצעירה. 

בהתחלה מזלזלים בו ורוצים להיפטר ממנו בגלל גילו והמיומנות הטכנולוגית המוגבלת. 

בהדרגה הוא מסתמן כמתמחה הבולט ביותר בזכות הניסיון, התושיה והשכל הישר שלו. 

היזמת והמנהלת של ה-Startup הופכת לתלויה בו גם בהקשרים מקצועיים וגם בהקשרים אישיים. 

גם עובדים ומתמחים אחרים זקוקים לו. 

על היכולות והפוטנציאל של עובדים בגילאי הפרישה כתבתי לא מעט פוסטים בבלוג שלי. 

כמו גיבור הסרט, יש תועלות רבות בעבודתם: להם, למעסיקים ולחברה ולמדינה.

ראו למשל: 

באיזו מידה מסתגלות מדינות ה-OECD לכוח עבודה מבוגר יותר?   

הגדלת תעסוקת מבוגרים הקרובים לגיל הפרישה ואחרי גיל הפרישה  

לא רק בעבודה

ברידג' הוא משחק הדורש בין השאר ריכוז, חשיבה אנלטית, זיכרון ויצירתיות. 

כמו בהיי-טק, לצעירים יש יתרונות ביחס לאזרחים ותיקים.

צעירים שלומדים לשחק במקרים לא מעטים מזלזלים ביכולות של אזרחים ותיקים שלומדים אף הם. 

התמזל מזלי וכמורה לברידג' לימדתי שתי קבוצות מעורבות: תלמידי תיכון ביחד עם אזרחים ותיקים. קבוצה אחת הייתה בכפר אדומים וקבוצה שנייה אזרחים ותיקים משכונת בית הכרם ביחד עם תלמידי התיכון ליד האוניברסיטה. 

מעבר לברידג' יש תועלות רבות במפגש הבין דורי. 

כשלומדים ביחד, מתברר כי חלק מהאזרחים הוותיקים לא נפלו מתלמידי התיכון. 

זה התברר לא רק לי אלא גם לחלק התלמידים, ששינו את תפיסתם ביחס לאזרחים ותיקים.

השיר ששבר את הדוקטורנטית היפה

 

אתחיל דווקא מהאמצע.

בשנות ה-30 של חיי, כמה שבועות אחרי שהייתי אורח בתכנית הרדיו "חבר מאותו כוכב", הוזמנתי לשוחח מעט על מה שקרה אחריה. 

כמו כל אורח או אורחת בתכנית, קיבלתי מספר רב של פניות.

במקרה שלי, מדובר בנשים שהתקשרו לתכנית כשהתארחתי בה או כתבו לי מכתבים, שהגיעו לעורכת התכנית ברשות השידור.  

בכמה דקות, שקיבלתי בתכנית מספר שבועות מאוחר יותר הייתי צריך לספר על הפגישות והשיחות עם הפונות. 

במקרה שלי זה היה חד וחלק, כיאה למונוגומיסט המחפש בת זוג. 

הזכרתי את שמה הפרטי של זאת שמצאה חן בעיני. 

ידעתי, שאם אעשה זאת אחרות עלולות לנתק מגע או להיעלב. 

אם משהו ישתבש, כמה מהן כבר לא יבחנו קשר איתי.  

ספוילר, משהו אכן השתבש. 

המועמדת השבחרתי הייתה האחרונה שעלתה לשידור. היא הייתה דוקטורנטית במכון ויצמן. 

כנראה שמצאתי חן בעיניה, אבל היא הססה. 

אולי חשבה, שלא כל כך מתאים לדוקטורנטית מכובדת להתקשר לתכנית כזאת. 

כשנפגשנו היא אמרה לי שמה ששבר אותה וגרם לה להתקשר היה שיר שכתבתי והקראתי לקראת סיום התכנית. 

כל אורח בתכנית הזו, שכבר מזמן לא איתנו, בעצם ערך חלק מהתכנית. 

כך למשל, הוא התבקש לבחור שירים שיושמעו במהלכה ולספר משהו על השיר ומדוע בחר בו? 

אני הוספתי קריאה של אחד מהשירים שכתבתי.

מה השתבש?

התפתח קשר קצר וטוב לשנינו.

הקצב שלי בבניית קשר היה מהיר משלה. האטתי את הקצב על מנת לא ללחוץ עליה. 

עד שיום אחד סיפרה לי שבעוד שבועיים היא נוסעת לפוסט-דוקטורט בארצות הברית. 

לו הייתי יודע זאת מוקדם יותר, הייתי נמנע מהאטת הקצב על מנת שיווצר מספיק בסיס לקשר מתמשך, אם בכלל.

לו היה נוצר בסיס כזה, הייתי ממשיך בחליפת מכתבים ובטלפונים ומגיע פעם אחת לפחות במהלך השנה לבקר אותה.

היות שלא נוצר בסיס כזה, המשכנו כל אחד בדרכו. 

לא זכרתי שחצי שנה אחרי זה היא כתבה אלי מכתב. 

כשהתגרשנו אשתי לשעבר ואנוכי, אחרי 33 שנים ברובן טובות, פרקתי את הבית. כלומר: מצאתי את החפצים שלי וארזתי אותם בדרכי לדירה השכורה.  

מצאתי את המכתב וקראתי אותו. היא כתבה שהיא מצטערת שהקשר ניתק.

 

השיר

וּבַלַּיְלָה הַהוּא

וּבַלַּיְלָה הַהוּא נִבְעֲטָה לָהּ דַּלְתְּךְ

וְחִיַּיכְתְּ לִי מִשְּׁחוֹר סְתִימוֹתֶיךְ.

וְיָדַעְתִּי זֹאת עִיר אֲרוּרָה,

שֶׁנָּטְלָה לָהּ מִמָּךְ ח"י שְׁנוֹתֶיךְ.

וּבְנֶשֶׁף אִחַרְנוּ הִשַּׁרְנוּ עֵיינַיִם,

וְאָמַרְּתְְְּּ:

"כָּה שׁוֹנִים וְדוֹמִים וְשָׁנִים הֵם הַשְּׁנַיִם"

וְרָחֲפוּ הַגֵּוִוים וְקַלּוּ הָרַגְלַיִם

מֵעַל יָם תּוּתִי בַּר,

שֶסְּאוֹן הָמוֹן רָץ יַגְוִיעַ.

עַד שַׁחַר יִפָּצַע וְיַפְצִיעַ.

קיל (אנגליה), 1976

הרקע לשיר

השיר הוא על מישהי שגדלה בניו יורק. 

בגיל תשע היא החליטה שלא מתאים לה לחיות שם. 

בגיל 18 עברה לגור בעיר קטנה בבריטניה. 

בשנת 1976 השתתפנו באותו קורס על הצדדים התיאורטיים של המדיטציה הטרנסנדנטלית באוניברסיטה, נטושה בקיץ בלבד, בעיר קיל באנגליה. 

לפרטים נוספים על אותו מפגש קראו: 

החלק המערבי של "המסע" למזרח. 

אפילוג

ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, אבל אני לא באמת השתנתי בהקשר המונוגמיסטי.

קיימת אנלוגיה חלקית בין מה שקרה בין הדוקטורנטית לביני לבין מה שקרה, לא כל כך מזמן, ביני לבין אחת הקוראות הפוטנציאליות של הפוסט הזה. 

בשני המקרים העדפה ברורה וחדה שלי של בת זוג פוטנציאלית. 

בשני המקרים היה קשר קצר שהסתיים על אף, שנראה כאילו הוא היה טוב לה ולי. 

אני מאוד מקווה שאותה גברת לא תכתוב לי בעוד חצי שנה, שהיא מצטערת על קשר שהוחמץ.

האנלוגיה אינה שלמה. 

כשהדוקטורנטית ואני היינו בשנות ה-30 של חיינו, כמעט כל החיים היו לפנינו. 

ההסתברות להזדמנויות נוספות הייתה גבוהה. 

בחרתי ההזדמנות נוספת והיו לי 25 שנים טובות עם בת זוג ויש לי שלושה ילדים נפלאים. 

גם ב"ישורות האחרונה", אם זה לא יקרום עור וגידים, נמשיך הלאה, אבל לא בטוח שתהיה הזדמנות נוספת.