יום שבת, 27 באוגוסט 2022
אנטומיה של מועדון לפנויים ופנויות
יום חמישי, 18 באוגוסט 2022
מדוע יותר טוב לי בשכונת בית הכרם מאשר היה לי בשכונת מלחה?
בתחילת חודש ינואר בא לידי ביטוי תהליך של מספר שנים שהגיע לשיאו במשבר גיל ה-70 שלי. הוא תורגם לגירושים ולמעבר שלי לדירה שכורה.
בחרתי לעבור משכונת מלחה בה גרתי עם משפחתי לשכונת בית הכרם.
המעבר לשכונת בית הכרם היה סוג של סגירת מעגל. חזרה לשכונה בה חייתי מכיתה ו' וגרתי בה גם בשנים הראשונות ללימודיי באוניברסיטה.
בפוסט בעיר אחת או בכפר אחד: מהתחלה ואולי עד הסוף תיארתי את כל תחנות המגורים שלי בירושלים. את כותרות המקומות המשמעותיים עבורי כמקומות מגורים שיש לי נוסטלגיה או געגועים כלפיהם סימנתי באדום. בית הכרם סומנה בצבע זה.
על אף שגרתי שנים ארוכות בשכונת מלחה ושנים משמעותיות בחיי האישיים ובחיי המקצועיים עברו כשגרתי שם, לא נוצר לי קשר רגשי לשכונה. הרגשתי חיבור לדירה שלנו ולגינה שלנו אבל לא לשכונה.
מלחה לא סומנה באדום. בדומה לשכונת רמות בה גרתי שנים רבות, אבל ראיתי בה רק סוג של עיר שינה.
צר לי שמערכת נישואים ארוכת שנים, שרובן היו טובות, הסתיימה, אבל מבחינת שכונת מגורים המעבר ממלחה לבית הכרם עשה לי רק טוב.
בפוסט זה אתאר את היתרונות של שכונת בית הכרם בהשוואה לשכונת מלחה מזווית הראייה האישית והסובייקטיבית שלי.
נוסטלגיה וסגירת מעגל
החזרה לשכונת בית הכרם היא סוג של סגירת מעגל וחזרה למוכר בזמן משבר.
כשאדם מרגיש שעולמו המוכר כבר אינו קיים הוא רוצה להתייצב ולהחזיק מעמד. הוא רוצה להיאחז במשהו מוכר כנקודות התחלה. סוג של נקודת ארכימדס, שאחרי ההתייצבות תאפשר לו להזיז את העולם שלו.
תיארתי את זה בגוף שלישי על אף שזה נכון עבורי גם בגוף ראשון באופן אישי.
שכונה ירוקה
בבית הכרם יש הרבה יותר עצים ברחובות וסביב הבתים מאשר במלחה. חלק מהעצים הם עצים בוגרים שצמחו במשך שנים רבות. יש גם לא מעט עצי פרי במרחב הציבורי.
יותר יפה ויותר נעים בשכונה ירוקה.
שכונה עם עבר לעומת שכונה חדשה
ללכת ברגל במקום לסוע
זהו יתרון מעשי גדול עבורי, כאדם ההולך הרבה ברגל. להרבה מקומות שהייתי צריך לסוע אליהם ממלחה אני הולך ברגל.
להלן מספר דוגמאות למקומות שאליהם אני מרבה ללכת: האוניברסיטה העברית שם אני מלמד ברידג', למתנ"ס בבית הכרם בו אני מלמד ברידג' ולמועדון הברידג' של ירושלים הנמצא אף הוא בשכונת בית הכרם.
אני מגיע ברגל לשכונת גבעת שאול הסמוכה, למשל לבית הדין לענייני המשפחה ולבית הדין הרבני במסגרת הליך הגירושין.
הגעתי תוך עשר דקות של הליכה ברגל לבניין הסינמה סיטי לכנס של מתנדבים וניצולי שואה.
גם לריצה שלי במרתון ירושלים לא נזקקתי להסעה והגעתי ברגל.
תחבורה
מבית הכרם קל להגיע עם הרכבת הקלה למרכז העיר ולשוק מחנה יהודה.
ממלחה צריך לסוע ברכב פרטי או באוטובוסים או לשלב נסיעה ברכב פרטי להר הרצל (בתקווה שיהיה מקום בחניון) ורכבת קלה.
זה משמעותי מאוד כאשר אני חוזר משוק מחנה יהודה עם עגלת קניות מלאה.
בתי עסק וחנויות
המבחר במלחה דל. במרבית המקרים צריכים להגיע לקניון מלחה.
קניון מלחה אינו מרכז קניות שכונתי, אלא מרכז עירוני. יותר צפוף ופחות נעים. ההגעה אליו היא או באמצעות מכונית וחניה בקניון או לחילופין הליכה ברגל. לגבי רוב תושבי השכונה מדובר בירידה ובעלייה. לא לכולם זה קל. מי שאין לו רכב עשוי להשתמש באוטובוס. מה שמצריך לעיתים המתנה לא קצרה.
כל בתי העסק בבית הכרם מיועדים בעיקר לתושבי השכונה.
בבית הכרם המורחבת (כולל רמת בית הכרם ויפה נוף) יש שלושה מרכזי קניות: סביב כיכר דניה, ברמת בית הכרם ובתחנת הדלק סמדר.
בחלק העליון של מלחה יש מכבסה, פיצריה, מכולת וסופרמרקט שכונתי קטן. מספרה או שתיים וזהו.
בבית הכרם תמצאו מבחר גדול של בתי עסק כולל טמבוריות, תופרות, חנות לציוד משרדי, חנות מוצרי טבע, חנויות ספרים, חנויות ומעבדות לציוד מחשב ולטלפונים חכמים, חנות בגדים לילדים, חנות טבע ועוד.
בבית הכרם יש גם סניף דואר. במלחה צריך להגיע לשכונת קרית היובל.
בבית הכרם יש גם ספרייה.
מסעדות בתי קפה וכיו"ב
מסעדות
במלחה עצמה, לא כולל הקניון, אין מסעדות. יש פיצריה קטנה.
אני רחוק מלהתלהב ממסעדות בקניונים. רובן שייכות לרשתות מזון. האוכל בינוני ומטה ואין ייחוד או חותם אישי של הטבח או הטבחית.
בבית הכרם יש גם מסעדות עם ייחוד. באופן אישי, אני אוהב לאכול בנאיה.
פעם הייתי מגיע למסעדה הותיקה בבית נקופה. היום אני מגיע ברגל לסניף בבית הכרם.
בתי קפה
במלחה יש שני בתי קפה, פרט לבתי קפה של רשתות הנמצאים בקניון.
בחלק העליון של השכונה יש רק את קפה אביחיל, בבעלות ביתו של דני אביחיל. במאפייה של דני מול קולנוע אדיסון היו בני הדור שלי אוכלים בימי חמישי בערב כשהיינו סטודנטים.
יש עוד בית קפה סמוך לקניון בחלק התחתון של השכונה, קרוב לקניון.
בבית הכרם יש לא מעט בתי קפה. לא כולם חלק מרשתות בתי קפה. אני מעדיף את משק עפאים ואת בית הקפה הקהילתי בבית הועד הישן.
בכל שכונה בה אני גר אני בוחר בית קפה שהוא קפה הבית שלי. בעיקר למפגשים עם יוצאים בשאלה מהעולם החרדי, שאני מלווה כלכלית כמתנדב ב"הלל". כמעט תמיד אני מזמין ומשלם עלי ועל היוצא/ת בשאלה.
אחד האילוצים שלי בבחירה הוא יכולת סבירה של היוצאים להגיע בתחבורה ציבורית.
הבחירה שלי מדגימה את ההבדל בין השכונות.
הבחירה שלי במלחה הייתה בקפה "ארומה" בקניון מלחה.
הבחירה שלי בבית הכרם היא בית הקפה הקהילתי בבית הועד.
פלאפליות
במלחה אין פלאפליות ייעודיות. בבית הכרם יש שלוש כאלה. בשתיים מהן אני מבקר לפעמים.
אלה שנמצאים כמוני ב"ישורת האחרונה", אולי זוכרים את העמידה הארוכה בתור לפלאפל המצויין של שבח בצומת הרחובות נרקיס והגידם.
העולם השתנה. שבח העביר את הפלאפליה שלו לבית הכרם (וגם לסניף נוסף בצומת פת שכבר נסגר). לצערנו, שבח כבר אחרי "הישורת האחרונה", אבל הפלאפל נשאר טוב. בפלאפליה אפשר לאכול גם פיצות, מרקים, סלטים ואורז עם שעועית.
יש גם "שלום פלאפל" במרכז המסחרי הקטן ליד תחנת הדלק סמדר.
הפלאפל טוב. בעיקר אני אוהב את הלימון הכבוש שהם מוסיפים לפלאפל ואת הסביח.
גלידריות
יש גלידריה במלחה בחלק התחתון קרוב לקניון. בבית הכרם יש לפחות ארבע גלידריות. אני לא חסיד של "קצפת" ו"גולדה" אבל לטעמי גלידת "מוסלן" היא הטובה ביותר בירושלים.
לפני שגרתי בבית הכרם הייתי קונה גביע בסניף "מוסלין" בשוק מחנה יהודה. היום אני קונה בגלידריה שלהם בכיכר דניה חצי קילו או קילו, שמספיקים לי למשך תקופה. מנה בחצי קילו או בקילו זולה יותר. הגביע מיותר עבורי.
מאפיות שהן גם בית קפה
אין במלחה. בבית הכרם יש את "אינגליש קייק" ואת "תופיניי",
חיי קהילה ותרבות
צר לי על חברי דרור בקל, שבמשך שנים כיהן כיו"ר שכונת מלחה, ובין השאר ניסה לקדם הקמת מתנ"ס בשכונה. אין במלחה מתנ"ס וראיתי מעט מאוד חיי קהילה ותרבות בשכונה.
אני אומר זאת גם מזווית של מי שהירצה פעמיים ב"קפה אביחיל" במסגרת פעילות לאזרחים וותיקים.
בבית הכרם יש פעילות קהילתית רבה. חלקה בבית הוועד הישן וחלקה במתנ"ס ליד בית ספר זיו. יש מבחר חוגים, הרצאות, מופעים, ערבי שירה ואפילו "שבת תרבות".
בבית הקפה בבית הוועד הישן יש גם מופעים והרצאות.
באופן אישי לימדתי ואני מלמד ברידג' בבית הכרם והרציתי כבר כמה פעמים לאזרחים וותיקים ולכלל תושבי השכונה. הרציתי גם לקבוצת ניצולי שואה שיש בה פעילות מתמשכת במסגרת המתנ"ס.
בתי ספר ומוסדות לימוד אקדמיים תורמים גם הם לחיי התרבות של השכונה (לפעמים גם ל.... מחסור במקומות חנייה).
במלחה בית ספר יסודי אחד ובית ספר אחד עם חטיבת ביניים. בבית הכרם מספר בתי ספר יסודיים. כולל בית ספר בית הכרם, מקום העבודה הראשון שלי. שם לימדתי חוג שחמט כשהייתי תלמיד תיכון בן 16. יש גם בית ספר תיכון עם חטיבת ביניים, ושתי מכללות אקדמיות.
לסיכום
בית הכרם היא שכונה:
יותר נגישה וקרובה.
יותר ירוקה.
יותר עשירה בחיי תרבות וקהילה.
יותר עשירה בבתי עסק.
יותר עשירה בבתי אוכל.
יותר מסורת ועבר.
יותר מתאימה לי באופן אישי.
יום רביעי, 10 באוגוסט 2022
"המסעות" של אחרים למזרח עם דגש על עמק הסיליקון
| אני וילדים בבהוטן הרבה שנים אחרי "המסע" למזרח הרחוק |
בפוסט "המסע" למזרח הרחוק תיארתי מסע תודעתי שלי למזרח הרחוק, מדובר בסוג של חיבור שלי לזן בודהיזם, לדאואיזם ולמדיטציה הטרנסנדנטלית, שמקורה בתרבות ההינדית.
אינני היחיד. יש רבים וטובים שעשו "מסעות" כאלה ומסעות רציניים יותר.
הם חיפשו משמעות לחיים. "המסעות" האלה קשורים באופן עקיף להצלחה מקצועית, לצבירה של הרבה מאוד כסף ולפעמים גם לצריכת סמים.
נקודת ההתחלה של "מסעות למזרח" של אנשים מצליחים בתחומם שחלקם התעשרו, היא חיפוש משמעות.
הקריירה המצליחה והכסף שצברו אינם מייתרים את חיפוש המשמעות לחיים.
שלושה כיוונים שכיחים לחיפוש משמעות הם: סמים, דת ותפיסות שונות הנלקחות מתרבויות אחרות.
כאשר מדובר בדתות במזרח הרחוק הן שונות מהותית מאיסלאם, נצרות או יהדות.
בחלק מהמקרים בודהיזם, דאואיזם וגם הינדוהיזם, הם פילוסופיה, תפיסת עולם ודרך חיים.
הם פחות דת על פי פרשנות מקובלת של המושג הזה בעולם המערבי.
סמים
מעולם לא התנסיתי בסמים, על אף שהיו אנשים שהציעו לי התנסות כזאת. לא הייתה לי משיכה להתנסות כזו. היה לי פחד מאובדן שליטה.
חבר עבר שלי, אדם נבון ורחב אופקים, איבד את כל עולמו בגלל סמים. לפני שאיבד את עולמו, אמר לי על סמך ניסיונו האישי, להתרחק מסמים.
זמרים מוכשרים ומצליחים בכל קנה מידה נפלו קורבן לצריכת סמים. זה הסתיים רע. ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין, ג'ים מוריסון ורבים אחרים מתו בגלל צריכת סמים.
דתות
אלוהים הוא לא חבר שלי. השואה הרחיקה אותי עוד יותר ממנו.
אלה שהחליטו שהם נציגיו עלי אדמות עוד פחות מדברים אלי. בעיניי אין מישהו שתמיד יודע ותמיד צודק.
כבר עמדתי על דעתי בתחומים מקצועיים מול אנשים מובילים בעולם באותו תחום. היו גם מקרים שהתברר, בדיעבד, שדעתי הייתה נכונה.
זה לא אומר שאני לא מכבד דתות ואנשים דתיים כשצריך לכבד אותם.
זה כן אומר שאני מתעב כתות קיצוניות, המונהגות תמיד על יד אנשים לא ראויים.
דור הסבים שלי היה חרדי מצד אחד ודתי מצד שני.
אבא שלי שמר על זיקה למסורת. אצל אמא שלי זה נגמר אחרי שכל משפחתה נרצחה בשואה.
העלייה לתורה שלי בגיל בר מצווה הייתה הפעם האחרונה בה השתתפתי מרצוני בתפילה.
כיבדתי את צוואתו של אבי, שביקש שבשבוע הראשון לאחר מותו אלך כל יום לבית כנסת להגיד "קדיש".
השתתפתי לא מעט פעמים במניין בשבעה של קרובי משפחה של חברים מסורתיים שלי ובאזכרות לנפטרים. בכל המקרים הללו ביקשו ממני לעשות זאת ונעתרתי לבקשה.
"מסעות למזרח"
את המסעות שלי כבר תיארתי בהרחבה. הפעם אתמקד באחרים. בפוסט בבלוג זה על לאונרד כהן, תיארתי גם את התקופה הזן בודהיסטית בחייו.
בפוסט 45 שנות מדיטציה הזכרתי את התקופה שחברי להקת הביטלס נסעו אל המהרישי מהש יוגי בהודו.
הבעיה שלהם הייתה שהם חיפשו בו זמנית משמעות באמצעות מדיטציה ובאמצעות סמים.
המהרישי הזהיר אותם שלא להשתמש בסמים כשהם מגיעים אליו. הם המשיכו לצרוך סמים. הוא גירש אותם. הביטלס תיארו את זה אחרת, כאילו הם עזבו מרצונם הטוב. אפילו חיברו עליו את השיר, שצירפתי למעלה קישור לסרטון שלו ב-You Tube.
מאוחר יותר הודה ג'ורג' האריסון, שגרסת הגירוש בגלל סמים היא הנכונה.
השחקן ריצ'רד גיר הוא בודהיסט מוצהר כבר שנים ארוכות.
במאמר שקראתי ב"דה מרקר" מה-5.8.22 מראיין צח יוקד את פרופ' קרולין צ'אן מאוניברסיטת ברקלי. פרופ' צ'אן, שהיגרה לארצות הברית מטאיוואן, הרחיבה את היריעה בהקשר הספציפי של קהילת ההייטק בעמק הסיליקון.
בכתבה עולים שמות של מנהלים בכירים בהיי-טק המזוהים עם בודהיזם. בין השמות ג'ף בזוס מנכ"ל Amazon וג'ף ווינר מנכ"ל Linkedin. גם מושל קליפורניה לשעבר, ג'רי בראון, מוזכר כמזוהה באופן מובהק עם בודהיזם.
מי עושה את "המסע" היי-טקיסטים צעירים או מנהלי חברות?
פרופ' צ'אן מתארת את ההיי-טקיסטים הצעירים בעמק הסיליקון כאנשים שעובדים לפחות 60 שעות בשבוע. העבודה היא מרכז עולמם.
הם מקבלים תנאים מפנקים ושכר גבוה. החברות מנסות לצור אצלם מחויבות לחברה, כדי שהם ירגישו שהם חייבים לחברה ולא יעברו לחברה מתחרה, שמציעה להם תנאים טובים יותר.
על פי פרופ' צ'אן, אנשי ההיי-טק הצעירים מרגישים שיש משמעות לעבודה שלהם, שמקדמת את העולם מבחינה טכנולוגית.
קרוב לוודאי, שהמשמעות הזאת אינה מספיקה. כפי שהיא לא הספיקה לאנשים מתחומים אחרים שהזכרתי בפסקה קודמת.
אותם אנשים הגיעו להישגים יוצאי דופן בתחומם ואני מניח שגם הם חשבו שיש משמעות לעשייה שלהם.
זה לא הספיק להם. במקרה הטוב עשו "מסע למזרח" והתחברו לבודהיזם, מדיטציה, וויפאסנה ועוד. במקרים הפחות טובים צרכו סמים.
לדת יש תפקיד חברתי. פרופ' צ'אן אומרת ש-35% מתושבי סן פרנציסקו מגדירים את עצמם כחסרי דת. רק 35% מגדירים את עצמם כנוצרים לעומת ממוצע של 71% בארצות הברית כולה.
לחלל הזה של משמעות לא מספיקה וחוסר דת, הכניסו החברות סדנאות רוחניות,שמקורן במזרח הרחוק: מדיטציה, בודהיזם וויפאסנה וכיו"ב.
עבור העובדים זה תחליף לדת וגם יצירת קהילה בתוך חברת ההיי-טק, הנותנת להם תחושת שייכות.
בדיוק תחושת השייכות שמנהלי החברות מעוניינים לפתח כדי לשמר את העובדים.
את המסע הזה מובילים ומנתבים המנהלים. ההיי-טקיסטים מצטרפים אליו.
לא אותו "מסע למזרח הרחוק"
ללא קשר למה שחושבים על "מסע למזרח הרחוק" שלי, של ריצ'רד גיר, ה-Beatles ואחרים, המסע הזה שונה לגמרי מהמסע של ההיי-טקיסטים במגדלי השן של עמק הסיליקון.
"המסע" של ההייטקיסטים הוא פסיבי. הוא דורש מהם פחות מחויבות והוא לא לגמרי אוטנטי.
"המסע" של האחרים, שהוזכו ואלה שלא הוזכרו, דורש יוזמה אישית, מאמץ ולפעמים ויתור. קראו למשל, על מה ויתר ד"ר אלן וואלאס.
לא במקרה מציינת פרופ' קרולין צ'אן שיש ביקורת על הפרקטיקה הבודהיסטית של חברות ההיי-טק גם מצד נזירים בודהיסטים.
יום שבת, 6 באוגוסט 2022
בין החיים למוות
| אליזבת קובלר רוס. מקור התמונה: ויקיפדיה |
בפוסט האם המוות הוא סופי? בחנתי את האפשרויות שלאחר המוות.
אם להאמין לפסיכיאטרית ד"ר אליזבת קובלר-רוס (8.7.1926-24.8.2004), אז יש אפשרות נוספת: אפשר לחצות את המוות הקליני ולחזור בחזרה לחיים.
אליזבת קובלר-רוס שוויצרית, שחייה חלק גדול מחייה הבוגרים בארצות הברית, חקרה את התהליכים שעוברים אנשים המתקרבים למותם.
היא ליוותה אנשים שחלו במחלות סופניות וראיינה אותם במהלך שלבים שונים של "הישורת האחרונה" של חייהם.
החלק הפיקנטי יותר עוסק באנשים, שהיו במצב של מוות קליני וחזרו ממנו לחיים.
תהליך אופייני במהלך מחלה סופנית
שלב 1: הכחשה
שלב 2: כעס
שלב 3: השלמה
שלב 3: לקראת פרידה
שלב 4: המתנה לסוף
חשיבות הבנת השלבים
לבטים
המוות ואני
כבר בגיל צעיר העסיק אותי הנושא של מוות. כך גם הגעתי לקרוא את ספריה של קובלר-רוס או כפי שאייתו את זה אז קיבלר-רוס.
כפי שאתם רואים בתמונות לעיל בחרתי לכתוב על העיסוק שלה במוות מאמר, לא ממש מקצועי.
האכסנייה שבה כתבתי את המאמר
אספר דווקא על הגבר היחיד שהתידדתי איתו. בין המוזמנים המעטים לחתונה שלי ושל גרושתי היום, היו כמה מידידותיי שהכרתי שם. עופר היה הגבר היחיד מאותו מועדון שהזמנתי לחתונה.
גם עופר, אדם אינטליגנטי במיוחד, שהייתי משוחח איתו על נושאים רבים, כבר איננו איתנו. בערוב ימיו, הלא ארוכים (נפטר בשנות ה-60 של חייו) הספקתי לשבת איתו בבית קפה לא הרבה זמן לפני מותו.
בתקופה שהוא היה בהנהלת אותו מועדון יזם הוצאת עיתון, שבו חברים במועדון כתבו מאמרים.
אני תרמתי את המאמר על אליזבת קובלר רוס, המצולם כאן.
כשפירקתי את הבית שלי לקראת הגירושים ומעבר למגורים לבד, מצאתי חומרים רבים, שלא ידעתי ששמרתי. ביניהם גם את אותו עיתון.
יום שלישי, 2 באוגוסט 2022
מדוע אני יותר עייף ביולי-אוגוסט 2022?
שלשום (31.7.2022) קרוב לשעה 22:00 קיבלתי כמה שיחות טלפון מאנשים קרובים לליבי. בדרך כלל אני שמח לדבר עם כל אחד מהם.
הפעם קיצרתי בשיחה ואמרתי להם, שאני מצטער שאני מקצר, משום שאני עייף ואני הולך לישון. ישנתי תשע שעות. חריג לגמרי לגבי אדם כמוני, שישן שש עד שבע שעות בלילה.
אם בוחנים את המעטפת של אותו יום, חם במיוחד, אפשר לקבל רמז לכמה מקורות לעייפות. כמובן שאחד מהם הוא החום.
מהחום נגזרה הליכה ברגל של כשעה בשעה 6:00 בבוקר, לפני שמתחיל להיות ממש חם.
בגלל החום, בערב הייתה הליכה נוספת של שעה, באוויר היותר קריר בחוץ מאשר בבית.
בסיום ההליכה עשיתי אימון בפארק כושר. אחריו נגמרו לי הכוחות.
בפוסט זה אנסה להסביר מדוע ביולי-אוגוסט 2022 אני עייף יותר מאותם חודשים חמים בשנים קודמות.
השערות שגויות להסבר העייפות
ההשערות להלן אינן מסבירות את העייפות שלי. הן עשויות לכלול גורמים, שביחד עם גורמים אחרים מסבירים אותה.
השערה 1: אני בגיל מבוגר יותר
נכון שאני כבר ב"ישורת האחרונה" אבל הייתי שם ביולי-אוגוסט שנה שעברה ובמאי-יוני השנה.
זה אינו הסבר מספיק לעייפות שלי.
השערה 2: התחממות כדור הארץ
כמו רבים אחרים, גם אני מודאג מהתחממות כדור הארץ.
אמנם מדובר בתהליך הרסני ומסוכן, אבל קצב ההתחממות הוא איטי. בהיבט של הטמפרטורות ביולי-אוגוסט בירושלים, לא הייתה התחממות משמעותית השנה בהשוואה לשנה שעברה.
זה אינו הסבר מספיק לעייפות שלי.
השערה 3: משבר בגלל שינויים מהותיים בחיי
בגיל 70 היה לי משבר אישי קשה. אורח החיים החדש שלי מעמיס עלי פעילויות נוספות: ניקיון של הדירה, בישול והכנת ארוחות ועוד.
כמו שציינתי בפוסט אחרי המשברים, אני מתפקד באופן סביר אחרי המשבר.
אין סיבה להניח שביולי-אוגוסט העומס יהיה גדול מאשר בחודשים הקודמים.
זה אינו הסבר מספיק לעייפות שלי.
השערה 4: יותר מדי פעילות
מי שקורא את הבלוגים שלי או מדבר איתי מבין שיש לי מספר גדול של פעילויות.
אני נותן ייעוצים כלכליים למשפחות ויחידים בתשלום ובהתנדבות.
אני מלמד ברידג' ומשחק בתחרויות ברידג'.
אני מרצה על מגוון רחב של נושאים.
כמעט בכל יום אני מבצע פעילות ספורטיבית.
אישה אחת, שאני מכיר, אמרה לי שהיא לא מכירה אף פנסיונר שעסוק בכל כך הרבה פעילויות.
כמות הפעילויות היא אולי גדולה אבל הפעילויות שהזכרתי אינן חדשות ביולי או באוגוסט. כמות הפעילויות שלי בחודשים קודמים הייתה לא פחות קטנה.
זה אינו הסבר מספיק לעייפות שלי.
הסברים אמיתיים לעייפות
כל ההשערות לעיל אולי תורמות משהו להסבר העייפות אבל אינן מציגות גורמים משמעותיים. בפסקה זו אתיחס לשני הגורמים המשמעותיים התורמים לעייפות.
שיפוץ הדירה
נושא שיפוץ הדירה מעסיק אותי כבר כמה חודשים. אבל השיפוץ עצמו התחיל ב-3 ביולי. בזמן השיפוץ אני מגיע כל היום לדירה לראות כיצד מתקדמת העבודה.
אני צריך לקבל החלטות קונקרטיות מהירות ביחד עם אנשי המקצוע המעורבים בתהליך.
בנוסף, למדתי שתמיד יש הפתעות במהלך שיפוץ. במיוחד במהלך שיפוץ דירה ישנה מאוד. ההפתעות מחייבות החלטות בנושאים, שלא נתתי עליהם את הדעת קודם. הן גורמות גם להוצאות גדולות יותר.
אני צריך להיות מעורב בבחירת אנשי מקצוע. אני צריך לנהל כספים זמינים לצורך תשלומים ובמקביל לנסות למזער את ההפסדים על כספים נזילים עד לתשלומים. יש גם מתח. אני שואל את עצמי הרבה שאלות:
האם הכל יתבצע באופן סביר?
האם ההחלטות שקיבלתי לא יתבררו בדיעבד כהחלטות גרועות?
מה יידרש לביצוע המעבר לאחר סיום השיפוצים?
מה אצטרך להשלים בדירה לאחר שאעבור אליה?
כשזה נעשה בפעם הראשונה בחיי זה קשה יותר.
אני רואה בזה צרות טובות. בעוד כמה חודשים אמצא לי את הפינה שלי ואתמקד בבניית החיים החדשים שלי.
אין ספק, שזהו גורם המעמיס עלי וגורם לי לעייפות גדולה מאשר ביולי-אוגוסט בשנים קודמות.
החום ביחד עם האמצעים להתמודדות איתו
כשניתחתי את השערה 2 בפסקה הקודמת, זה היה ניתוח חלקי.
הניתוח המלא צריך להתייחס גם לאמצעים להקטנת החום בדירת המגורים.
כפי שכתבתי אני בשנת Relocation. המשמעות היא שאני ממעט בקניית ציוד שאצטרך להעביר מהדירה השכורה לדירה הישנה-החדשה המשופצת, אליה אעבור כנראה תוך חודשיים-שלושה.
זה כולל גם אמצעים לקירור הדירה בימים חמים.
במקום מגוריי הקודם, בתקופת נישואיי, היו בבית מזגן ומאווררי תיקרה. בתום השיפוץ בדירה שלי יתווספו מאווררי תיקרה למזגנים שכבר יש שם.
בדירתי השכורה אין אמצעי קירור מסוג זה. מה שגורם לי להזיע יותר ולסבול יותר מהחום.
האמצעים להקטנת החום בדירה השכורה
יום שישי, 29 ביולי 2022
העלייה בתוחלת חיים: כש"הישורת האחרונה" ארוכה יותר ולא אצל כולם
באופן עקבי יש עלייה בתוחלת החיים בעולם המערבי (נדמה לי שזה לא נכון, לפחות בארצות הברית, בשנות מגפת הקורונה). בהקשר של אזרחים וותיקים יש זה יותר זמן של חיים אחרי הפרישה מעבודה.
לזמן החיים הנוסף הזה, או "ישורת אחרונה" ארוכה יותר, יש משמעויות רבות.
אציג בקצרה שלוש משמעויות:
3. יותר זמן לנסות להטביע חותם או למצוא משמעות אישית לחיים.
אצל מי אין עלייה בתוחלת החיים?
בכתבה בגיליון העיתון "דה מרקר" מתאריך 15.7.2022 ראיינו רותם שטרקמן ורוני לינדר את סא"ל פרופ' גלעד טוויג ממכון גרסטנר בתל השומר.
פרופ' טוויג אומר, שאין עלייה בתוחלת החיים של אלה הסובלים מהשמנה קיצונית.
ההשלכות של השמנת יתר של צעירים בכלל ובני נוער וחיילים בפרט הן תחום ההתמחות שלו. גם בפן הצבאי של הקריירה שלו.
מי שסובל מהשמנת יתר מועד לחלות במחלות העלולות לקצר את חייו במיוחד סוכרת ומחלות לב.
התופעה המדאיגה היא, שבעולם המערבי, כולל מדינת ישראל, יש עלייה חדה בשיעור הצעירים בעלי משקל עודף קיצוני.
הסיבות לכך הן תזונה גרועה (הרבה סוכרים ופחמימות, תרבות צריכה של אכילת יותר מדי מזון) ופעילות גופנית מעטה מדי (ישיבה ליד מסכים טלוויזיה, טלפונים, חכמים ומחשבים על חשבון פעילות גופנית).
כמה הבהקים, על פי מה שקראתי בכתבה, ביחס למה שקורה כתוצאה מעליית שיעור הצעירים הסובלים מעודף משקל קיצוני:
הזווית האישית שלי
אני בן 71. איני סובל מעודף משקל קיצוני ואיני חולה במחלת לב או בסוכרת.
אין ספק, שאני פעיל מבחינה גופנית: הולך כל יום מספר קילומטרים, למעט ימים בהם אני רץ, משתמש מדי פעם במתקנים בפארק כושר, רוכב על אופני כושר מול הטלוויזיה ועושה גם מספר מצומצם של תרגילי התעמלות בבית.
התזונה שלי לא הייתה אופטימלית. צרכתי יותר מדי סוכרים ופחמימות אבל לא באופן קיצוני.
המגורים לבד אחרי הגירושים שיפרו את התזונה שלי מבחינה בריאותית.
אני מכין ארוחות מתוחכמות פחות ובדיעבד גם בריאות יותר: יותר דגים ופחות בשר, יותר ירקות ויותר ירקות מבושלים, פחות תוספות לא בריאות והרבה פחות רטבים.
שלא תטעו, אני אוכל ארוחות טעימות לטעמי האישי. כמובן, שאני גם אוכל מחוץ לבית. בארוחות מחוץ לבית אני צורך גם בשר.
התוצאה היא ירידה במשקל, העודף מעט שהיה לי.
שמתי לב לשתי השלכות:
אנשים קצת מוזרים: מיגל ניידורף - זיכרון יוצא דופן
מיגל ניידורף (1997-1910). בשנת 1977. מקור התמונה: ויקיפדיה. נוצר ב-1073 : Copy rights CC0 : בהקדמה לפוסט הראשון בסדרה על אנש...
-
דני לביא אינו איש רעים להתרועע. בן יחיד לניצולי שואה , שגדל בקרית יובל הירוקה. דני למד לתואר ראשון ושני בספרות באוניברסיטה העברית בגבע...
-
היכולת לעשות בגיל מבוגר דברים שטרם עשיתי היא אחד הסימנים המובהקים לזיקנה מיטיבה ופעילה. השנה השתתפתי לראשונה בחיי בריצת 10 ק"מ במרתו...
-
אני במרתון ירושלים במרץ 2025 אם לא יקרה משהו חריג, ב-1 ביולי 2026 אהיה בן 75. מקווה שבשנה זו תהיה פריצת דרך ( Breakthrough ) בחיי האישי...




