שכונת בית הכרם בירושלים בה אני מתגורר חוגגת 100 שנים להיווסדה.
בין השאר מתקימות הרצאות של תושבי השכונה על מגוון נושאים רחב.
לשם שינוי, השתתפתי בהרצאה בבית הועד הישן, כשומע ולא כמרצה.
השתתפתי בהרצאתם של ד"ר טל מורס ופרופ' אבי בסר מהמכללה האקדמית הדסה בנושא מעניין של הנצחה דיגיטלית אחרי המוות.
כותרת ההרצאה: "לחיות לנצח כמו מלאכים בענן הדיגיטלי".
בלוג זה עוסק לא מעט בשאלות של מוות ומה משאירים אחריו, אם בכלל.
ההרצאה מציגה מחקר ראשוני על זווית חדשה: סוג של הנצחה דיגיטלית.
ההתקדמות הטכנולוגית בתחום ה-AI מאפשרת כבר היום לשמר ייצוגים קרובים למציאות שהייתה של אנשים שהלכו לעולמם.
אותן טכנולוגיות המאפשרות Deep Fake מאפשרות לקרובי משפחה של מי שהלך לעולמו לשמר את זכרו.
הטכנולוגיה אינה טובה או רעה. השימוש בה עלול להיות טוב או מרושע.
ככל שהטכנולוגיה מתקדמת יותר ואין במקביל התוויות ערכיות או מגבלות למניעת שימוש לרעה הסיכון גדול יותר.
בהרצאה הובאו מספר רב של דוגמאות, כולל דיאלוגים עם מתים באמצעות הייצוגים הדיגיטליים שלהם.
המחקרים מראים שאחוז גבוה מהנשאלים אינם מעוניינים לשמר יצוג דיגיטלי שלהם אחרי לכתם.
אחוז נמוך עוד יותר מעוניין להיות בקשר עם ייצוגים דיגיטליים של היקרים להם שכבר אינם איתם.
שימור פסיבי ברשתות חברתיות ובפלטפורמות דיגיטליות
כמעט לכל אחד יש נוכחות דיגיטלית באינטרנט: פוסטים ותמונות ב-Facebook, דואר אלקטרוני, Google Photos ועוד.
כשאדם הולך לעולמו התכנים נשארים.
בהרצאה דיברו על קשר עם מתים באמצעות רשתות חברתיות. למשל: אנחנו מקבלים הצעה לחברות ברשת חברתית עם אנשים שכבר לא איתנו.
שני הסנטים שלי הם, שלא בהכרח אנחנו יודעים שהם מתים.
לא את כל החברים שלנו ברשתות חברתיות אנחנו מכירים אישית. לא תמיד נדע האם חברים שלנו ברשת שאיננו מכירים עברו את "הישורת האחרונה".
גם אם מדובר בחברים המוכרים לנו לא עם כולם יש לנו קשר בנוסף לרשת החברתית. חלקם מוכרים לנו מהעבר הרחוק.
באופן אישי יש לי חברים ברשתות חברתיות שלמדו איתי בבית הספר התיכון ומאז לא ראיתי אותם. יש לי חברים שעבדו איתי לפני עשרות שנים ויש לי חברים שהיו תלמידי ברידג' שלי לפני כעשור.
לא בהכרח, אדע האם אחד מהם או מהן הלך לעולמו.
אגב, ההסתברות הכי גבוהה לכך שאדע זאת היא באמצעות מודעת אבל בפייסבוק.
מדיניות ענקיות ההייטק
על פי ההרצאה, ענקיות ההייטק אינן מוחקות תכנים של אנשים שהלכו לעולמם באופן יזום.
קרוב לודאי שלא תמיד הן יודעות על כך. לא משום שהן אינן יכולות לגלות את זה, אלא משום שעל מנת לגלות את זה נדרשים מאמץ ומשאבים שאין להן אינטרס להשקיע אותם.
מצד שני הרשתות אינן מעונינות להיות רשת של בית קברות ולכן במהלך הזמן הן מצמצמות את ההתקשרות היזומה על ידן עם פרופילים לא פעילים.
אפשר להחליט כשעדיין חיים
ניתן לקבל החלטה פורמלית באמצעות פרמטרים בפלטפורמות דיגיטליות של חברות כמו Facebook או Google.
הפרמטרים יכולים להורות לחברה למחוק את המידע כאשר בעל הפרופיל הולך לעולמו (כאמור לעיל בכפוף לזה שהחברה תדע על כך או שמישהו יודיע לה).
אפשר גם למנות "יורש דיגיטלי", שיוכל לפעול בפרופיל של המנוח או המנוחה.
באופן לא פורמלי, מי שיודע את הסיסמאות או מסוגל למצוא אותן או לפצח אותן יכול להשתמש בזהות של הפרופיל המת.
מי שיודע אותן יהיה כנראה קרוב משפחה, למשל בן או נכד. ברוב המקרים הכוונות שלו יהיו טובות.
בלשון של המעטה, זה לא בהכרח המצב כשמישהו אחר מגלה את הסיסמה ומתחזה למתים.
זווית הראייה שלי
אני מעוניין שיזכרו אותי אחרי לכתי אבל גם מודע לזה שכמעט כולנו נשכחים במוקדם או במאוחר.
אינני רואה צורך למחוק או לשמור פוסטים שלי ב-Facebook או התכתבויות שלי ב-gmail.
הדרכים שלי הן אחרות, אבל אני מודע לזה שגם הן מוגבלות.
עשייה
עשייה מקצועית, התנדבותית והישגים בתחומי עיסוק אחרים, עשויים לשמר את זכרי.
אין לי אשליות שהזיכרון הזה יימשך זמן רב.
כתיבת בלוגים
אני כותב חמישה בלוגים. ארבעה מקצועיים על: ברידג', כלכלת המשפחה, ניהול סיכונים ומחשבים וטכנולוגיית המידע ואחד אישי, שאותו אתם קוראים כרגע.
גם אחרי לכתי אתרום משהו לאנשים, שישתמשו במידע המופיע בבלוגים המקצועיים שלי.
הבלוג האישי שונה. אני מנסה להציג באמצעותו את מי שאני במגוון רחב של היבטים.
קריאה בו עשויה לשמר, במידה זו או אחרת את זכרי.
לא במקרה התחלתי לכתוב אותו בזמן משבר אישי קשה. זו הייתה אחת הדרכים שלי להתמודד עם המשבר.
היה לי גם חשש, שלשמחתי הרבה התבדה בגדול, שלא אצליח לשרוד את המשבר ולכן רציתי להשאיר גם את תכני הבלוג האישי.
כתיבת ספרים
כתבתי ארבעה ספרי ברידג'.
היות שמילאתי את חובתי החוקית ושלחתי את הספרים לספרייה הלאומית, אני מופיע באתר עולמי רשמי של אנשים שכתבו ספרים.
בהחלט ייתכן שיהיו אנשים שיעשו שימוש בספרים.
יש לי תוכניות לכתוב ספרים נוספים ולא רק ספרי ברידג'.
אני מתכוון לפרסם לפחות אחד כזה באמצעות הוצאת ספרים רשמית, ייתכן כספר דיגיטלי.
בשונה מהספרים הנוכחיים, שאני המפיץ הבלעדי שלהם, ייתכן שספר עתידי ימשיך להימכר גם אחריי.
כנראה לא לנצח ולא לזמן רב.
בנוסף גם כתבתי כמה מאמרים מקצועיים בתחומי עיסוקיי השונים.
להערכתי, הסיכוי שהם לא יישכחו נמוך במיוחד.
ויקיפדיה
הויקיפדיה היא דרך לשמר דברים נכחדים.
כך למשל, בין המספר הרב של שפות בהן יש ויקיפדיות יש גם כאלה המנציחות שפות ותרבויות נכחדות.
שמעתי פעם הרצאה על ויקיפדיה בשפה של שבט אינדיאני מדרום אמריקה שכבר לא נותרו רבים הכותבים את השפה שלו.
היא עשויה גם לשמר את זכרם של אנשים. בעבר היו אלי שתי פניות בהקשר כזה, שנעניתי להן.
פנייה של קרובת משפחה של אדם רב פעלים, שהיה חבר בולט ברשת הריגול הישראלית במצרים. הגברת רצתה להוסיף לתקן פרטים עליו. היא לא הייתה בקיאה בכתיבה ויקיפדית. אספתי מקורות ומידע והרחבתי ותיקנתי את הערך.
הפנייה השנייה הייתה של קרובת משפחה שלי שבעלה נפטר. כתבתי עליו ערך.
אחרי שפרסמתי אותו, אמרתי לה שהסיבה העיקרית שהסכמתי לכתוב עליו הייתה שלא היה ספק כלשהו שהאיש ראוי לערך בויקיפדיה.
אף אחד לא ערער על כך. נהפוך הוא, היו אנשים שהרחיבו את הערך והוסיפו דברים נוספים עליו שאני לא ידעתי.
כנראה שלא יזכרו אותי לזמן רב בגלל ערכים שכתבתי בויקיפדיה העברית.
העבודה על ערכים בויקיפדיה היא עבודה שיתופית. יש ערכים שכתבתי וגם אחרים תרמו להם ויש ערכים שכתבו אחרים ותרמתי להם.
על מנת לדעת מי המשתמש שכתב ערך צריך להתאמץ ולהסתובב בין תפריטים.
נדיר מאוד שמישהו יעשה את זה, שלא במסגרת עבודה ויקיפדית על הערך.
קצת יותר רלוונטי בהקשר הזה הוא דף המשתמש שלי בויקיפדיה.
הוא כולל פרטים עלי ורשימת ערכים שתרמתי להם או כתבתי אותם בויקיפדיה העברית לפי תחומי יידע.
גם אני אשמח אם יהיה ערך עלי בויקיפדיה העברית כדרך לשימור זכרי.
אשמח עוד יותר אם הוא ייכתב לפני שאחצה את "הישורת האחרונה".
אבל בשונה מאנשים וארגונים הפונים לויקיפדים בבקשה שיכתבו עליהם ערך תמורת תשלום, אני ארצה ערך על שמי רק אם מי שיכתוב יחשוב שאני ראוי לערך ויכתוב אותו ללא תמורה.
אספתי כבר כמה מסמכים רלבנטיים לערך כזה בתיקייה במחשב שלי.
ערוץ ב-YouTube
בערוץ ה-YouTube שלי יש כרגע בעיקר שיעורי ברידג' שהעברתי באופן מקוון והרצאות טכניות על ברידג'. לכניסה לערוץ לחצו כאן.
המשותף לכל האמצעים שלי
המשותף לכולם שיש להם ערך בפני עצמם לפני שעברתי את "הישורת האחרונה".
אם הם ישמרו את זכרי לזמן כלשהו, קצר או ארוך במעט, זה יהיה סוג של בונוס.
