סאולו: יותר כחול מכחול

אני בסרדיניה בספטמבר 2023

הטיול לסרדיניה היה הטיול הראשון שלי לחו"ל מאז חזרתי מטיול בפטגוניה ממש בתחילת הקורונה. 

בהתחלה נמנעתי מיציאה מהארץ בגלל מגפת הקורונה. 

אחרי זה חוויתי את משבר גיל ה-70 ואת משבר הגירושים שלי. 

בתקופה זו רציתי לשרוד. לא היו לי משאבים נפשיים לטייל. 

הייתי צריך להתמודד עם מציאות אישית חדשה ומאתגרת. 

הייתי צריך להתמודד גם עם הוצאות כספיות גבוהות לצורך רכישת חצי דירה, תשלום מס רכישה וביצוע שיפוץ גדול בדירה שלי. 

גם הייתי צריך להתמודד בפעם הראשונה בחיי עם שכירת דירה. 

בחודש נובמבר 2022 התחילו חיים יציבים יותר: עברתי לדירה שלי והתחלתי להחזיר במהירות את ההלוואה מקרן ההשתלמות ולחסוך כסף. 

החודש כבר הייתי בשל לנסיעה לטיול בחו"ל. 

נסעתי עם הבן שלי לעשרה ימים בסרדיניה. 

"הישורת האחרונה"

בזמן המשבר התחלתי לכתוב בלוג אישי, בנוסף לארבעה בלוגים מקצועיים שאני כותב (בנושאי: ברידג', כלכלת המשפחה, מחשבים וניהול סיכונים). 

ידעתי שאני ב"ישורת האחרונה" ובשיאו של המשבר חששתי שהיא תהיה קצרה. 

זה הזמן למצות את הזמן שנשאר וגם להשאיר מעין מורשת לאלה שעדיין לא שם. במיוחד, אבל לא רק, לילדים שלי. 

כשחלף המשבר (לפחות לבינתיים) התפתחה התפיסה שלי בחיים ובעקבותייה השתנו הדגשים בבלוג. 
"הישורת האחרונה" יכולה להיות לא רק בעלת משמעות. היא יכולה גם להיות ארוכה. 

זה הוביל אותי להתעניין בנושא של אריכות ימים, אבל רק בהקשר של תוחלת חיים בריאה. 

ממש אין לי עניין להאריך את החיים שלי בעשר או עשרים שנים בהן אני דמנטי ואולי גם מוגבל קשות מבחינה פיזית. 

כך הגעתי לנושא של האזורים הכחולים. את התובנות הישירות שלי בנושא זה אתם מוזמנים לקרוא בפוסטים: 

Ikigai גרסת אוקינאווה ואזורים כחולים 2.0. 

תובנות הקשורות בעקיפין לנושאים אלה תוכלו למצוא בפוסטים אחרים העוסקים באורח חיים בריא, למשל: למדוט או לא למדוט?, העלייה בתוחלת חיים: כש"הישורת האחרונה" ארוכה יותר ולא אצל כולם.

לתרגם את העניין לביקור

את העניין שיש לי באזורים כחולים רציתי לתרגם לביקור באזור כזה. 

חשבתי, ולא במקרה, על אוקינאווה. 

יפן תמיד עניינה אותי. לא רק בהקשר של זן בודהיזם. למדתי קורס קצר ולא מספיק של השפה היפנית וגם ירח הדבש שלי עם אשתי דאז וגרושתי היום, היה ביפן. 

בנוסף ראיתי ב-BBC סדרה מרתקת על אוקינאווה כ"אזור כחול". 

הכתב השוודי של ה-BBC נסע לשם וביקר בבתים ובמקומות עבודה. הוא ראיין אנשים מרשימים ב"ישורת האחרונה", שממשיכים לעבוד או ממציאים את עצמם מחדש בעבודה חדשה.

לא מצאתי טיול מאורגן לאקינאווה. במקרה דיברתי עם אדם שאני מכיר, שסיפר לי על מישהו שמארגן טיולים ל"אזורים כחולים", כולל אוקינאווה וסרדיניה.

הוא גם סיפר לי שהטיול לאזור הכחול של סרדיניה הוא טיול קשה הדורש טיפוס רגלי במקומות לא פשוטים לטיפוס.

המסקנה שלי הייתה שאדחה את הביקור באזור הכחול של סרדיניה להזדמנות אחרת.

"הישורת האחרונה" אינה בראש מעייניו של הבן שלי והטיול הוא טיול של עשרה ימים בלבד.

אזור כחול בסרדיניה

באחד מה-Bed and Breakfasts בהם ישננו דיברנו עם בעלי הבית החביבים במיוחד. 

כשהזכרתי את "האזורים הכחולים", הם אמרו לי שמדובר בעיירה בשם סאולו הנמצאת כ-30 ק"מ נסיעה מהעיירה בה גרנו. 

החלטנו לבקר לזמן קצר בסאולו.

לי זה היה חשוב מאוד. אולי אחת מגולות הכותרת של הטיול.

סאולו

 September 2023. Copyrights: Avi Rosenthal

בעיירה סאולו חיים מעט פחות מאלף תושבים. בשנים 1966 עד 2016 חיו בה 20 אנשים מעל לגיל מאה. זהו השיעור הגבוה ביותר של תושבים מעל גיל 100 בעולם. 

לעיירה ההררית המבודדת מטפסים בכביש צר ומתפתל. 

לפחות חלק מבני המאה ויותר מתפקדים.

לא בליווי עובדת זרה. לא במוגבלות קשה של תפקוד פיזי. 

הסתובבנו ברחובות העיירה במטרה לפגוש מישהו מאותם אנשים מופלאים.

הזקן בן 102

בפוסט הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם והאדון שנפל לים כתבתי על ספרו של הסופר השוודי יונס יונסון, העוסק בזקן בן מאה הבורח מדיור מוגן ויוצא לעולם.

בעולם האמיתי של סאולו פגשתי בזקן בן 102, שלא צריך לברוח משום שאף לא אחד כלא אותו בדיור מוגן או בבית אבות.

על ספסל בסאולו. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל. צולם בהסכמת המצולמים

על ספסל ברחוב ישבו שני הגברים שבתמונה לעיל. "הבחור" מצד ימין הוא בן 102. 

היה קשה לתקשר איתו. כמו רבים מתושבי העיירה, הוא אינו יודע אנגלית. ידיעת האיטלקית שלנו מגיעה לכעשר מילים בלבד.

לא בסיס מוצלח לדיאלוג עם מקומיים. 

כפי שכתבתי בפוסט על אוקינאווה, אחד מהמאפיינים של האזורים הכחולים הוא השתייכות לקהילה. 

מיד ניגשו אנשים אחרים לעזור לנו לשוחח איתו. חלקם ידעו קמצוץ של אנגלית. 

כך התברר לנו גילו האמיתי של הזקן בן 102, שיצא לטיול ברחובות העיירה וישב על ספסל ליד חברו הצעיר ממנו.

במקום שלטים כחולים על בתים

שלטי תמונות על בתים בסאולו. Copyrights Avi Rosenthal, September 2023

בירושלים ובתל אביב נתקלתי בשלטים כחולים על בתים. יש בשלט הסבר על הערך ההיסטורי של הבית ועל אנשים מפורסמים שהתגוררו בו. 

התמונה לעיל מתארת את המקבילה הסאולית. השלטונות מעודדים "תיירות כחולה", מונח שלי לאנשים המתעניינים באנשים מאריכי חיים. בדרך לסאולו אפשר לראות שלטים רשמיים שבהם כתוב: Blue Zona. 

בשלטים כתוב מי האנשים מעל גיל 100 שמתגוררים בבית ומצוינים פרטים עליהם.

למרבית הצער, הבעל המופיע בתמונה נפטר. הוא נפטר בגיל 101. נשים מאריכות ימים יותר מגברים. אשתו כבר מזמן עברה את הגיל הזה והיא עדיין חיה ונושמת.

השלט על ביתו של הזקן בן ה-102. Copyrights Avi Rosenthal, September 2023

האם אתם מזהים את האיש בתמונה מעל פסקה זו? זהו השלט על ביתו של חברנו בן ה-102 שישב על הספסל.

התרשמות ראשונה מאוכלוסיית סאולו

ברחובות סאולו. Copyrights Avi Rosenthal, September 2023

כפי שציינתי, אחד המרכיבים לאריכות ימים באזורים כחולים הוא השתייכות לקהילה. 

בסאולו זה בא לידי ביטוי בחביבות יוצאת דופן של המקומיים. דיברתי עם לא מעט מקומיים וכולם הגיבו בחביבות ובפתיחות לזר המשונה השואל אותם באנגלית האם עברו את גיל 100? 

מעטים מדברים מעט אנגלית. האחרים בכלל לא. כנראה שהריחוק מהעולם הגלובלי הוא אחד מהמרכיבים לאריכות ימים. פחות השפעות מזיקות של תזונה מתועשת, מתחים והצפה באינספור גירויים. 

בעלי ה-Bed and Breakfast, שהפנו אותנו לעיירה, אמרו שהסודות של אריכות ימים בסאולו הם שתיית יין אדום והדומיננטיות של הנשים.

חוקרים משערים שזה צירוף של גורמים סביבתיים וגנטיקה.

הזווית האישית שלי

ההתרשמות השטחית והקצרה שלי מסאולו אינה מספיקה למחקר האישי הפרטי שלי על האזורים הכחולים. 

לשנה הבאה באוקינאווה.

"הישורת האחרונה" של שוק מחנה יהודה שהכרנו

 

דוכנים בשוק מחנה יהודה. מקור התמונה: הויקיפדיה העברית.
רישיון: 

• CC BY-SA 3.0 נוצר על ידי: Ariel Palmon  ב 4 ביולי 2011

לא רק התנים אינם אותם התנים ב"ישורת האחרונה". 

גם שוק מחנה יהודה בירושלים אינו אותו שוק ב"ישורת האחרונה". 

בשני המקרים אפשר לשאול: "ישורת אחרונה" של מי? 

שלי כצופה או של התנים ההולכים ונדחקים או של השוק כפי שהכרנו אותו במשך מכמה עשורים. 

בפוסט זה אתיחס לנושא מהזווית של "הישורת האחרונה" של השוק כפי שהיכרנו אותו משום שהוא משתנה ולא לטובה. 

השוק העירקי

השוק העירקי הוא חלק משוק מחנה יהודה. שוק קטן יותר מצידו השני של הכביש (הסגור לכלי רכב, למעט כאלה המביאים סחורה לדוכנים ולחנויות). בקצהו, ממש לפני המדרגות היורדות, נמצאת מסעדת "עזורה"  המפורסמת. 

בדרך כלל אני קונה ירקות בשוק העירקי.

בזמן האחרון אני רואה הרבה דוכנים סגורים. שאלתי השבוע את בעל הדוכן שבו אני קונה עגבניות: מה קורה פה שיש דוכנים סגורים כמו שאף פעם לא ראיתי? 

האיש אמר לי שכל השוק בירידה ובמיוחד השוק העירקי. פעם מחיר דוכן בשוק העירקי היה יקר יותר מאשר מחיר דוכן בחלק המרכזי של השוק. היום מחירו כ-10% ממחיר דוכן בשוק הראשי.

אולי הסיבה היא שהשוק העירקי פחות מתאים לבילויים בשעות הערב והלילה? 

שוק מחנה יהודה הפך יותר לאזור של בילויים ופחות לשוק מסורתי.

כנאפה

המקום הכי טוב בירושלים, לטעמי, לאכול בו כנאפה היא מסעדת הכנאפה של ג'אפר בשוק בעיר העתיקה. 

בעבר, כשהייתי מסתובב יותר בעיר העתיקה, הייתי מחכה בתור הארוך לכנאפה. 

שוק מחנה יהודה בירושלים מוצף לאחרונה בדוכנים המוכרים כנאפה. 

לא בריא ובמקרה זה גם לא ממש טעים. כמה ליגות  מתחת לג'אפר. 

כנאפה לא ממש מתאים לשוק מחנה יהודה שהיכרתי בעבר הרחוק. 

מעניין שגם מוכר העגבניות, המבכה את גורלו של השוק העירקי בפרט ושוק מחנה יהודה בכלל, בחר להזכיר את מגפת הכנאפה כשינוי לרעה.

מסעדות של רשתות  

כמי שעושה קניות פעם בשבוע בשוק אני נוהג לאכול במסעדות בשוק. 

אני מנסה לזהות מסעדות חדשות שנפתחות שם ולנסות אותן. לא תמיד זה מצליח. 

לפני כמה שנים זיהיתי חומוסייה חדשה. היא חלק מרשת חומוסיות של בהדנוס. בינתיים היא כבר נסגרה אבל במקום אחר נפתחה מסעדה של רשת אחרת: חומוס אליהו.

ממש לא חומוסיות אמיתיות כמו שאני זוכר מהשוק של פעם. 

לא מתקרב לחומוס של ארבעטס שנסגרה. לא מתקרב לחומוס של מסעדות מזרחיות טובות שהיו בשוק כמו מנגן המיתולוגית. 

רחוק מאוד מהרמה של החומוס של יחזקאל שאתם יכולים לאכול גם היום ברחוב יעקב בנאי. 

המסעדה הקטנה שלו ממוקמת בבית בו גרה משפחת בנאי המפורסמת. 

בשוק של פעם היו מסעדות טובות יותר או טובות פחות אבל לא מסעדות של רשתות.

ירקות ופירות זולים וטובים?

בין היתרונות של השוק של פעם היו מחירים זולים של ירקות ופירות. 

היו לזה סיבות טובות:

1. כשיש תחרות המחירים זולים יותר ובשוק היו הרבה דוכנים.

2. איכות הירקות והפירות הייתה טובה יותר.

כשבעל הבית עושה עת העבודה בעצמו בהרבה מקרים הוא יותר מחויב מעובד שכיר בסופרמרקט.

כשיש תחרות אתה לא רוצה שאותו ירק או אותו פרי ייראה אצלך הרבה פחות טוב מאשר בדוכן השכן. פשוט יקנו אצלו ולא אצלך.

כמה מהאנשים הפחות מבוססים כלכלית, ולפעמים גם אני ואנשים כמוני שאין להם בעיה כלכלית, נהגו לעבור בשוק לפני שקנו ולהתרשם מהמחירים ומהאיכות ואז לקבל החלטות. 

בבלוג שלי על כלכלת המשפחה כתבתי פעם פוסט על זבובים שהסתובבו בהמוניהם באין מפריע על ירקות ופירות בסופרמרקט. 

העובדים ראו אותם בדיוק כמוני, אבל זה לא היה מספיק חשוב להם לגרש את הזבובים. כתבתי שבשוק זה לא היה קורה.

היום אני כבר לא יכול לכתוב פוסט כזה. בהרבה דוכנים מוכרים עובדים שכירים. לפעמים נערים שיש ספק אם הם בגיל שמותר להם לעבוד.

הירקות והפירות בשוק כבר לא בהכרח טובים יותר או זולים יותר מירקות ופירות במקומות אחרים.

ברים, בתי קפה ומקומות בילוי

אלי מזרחי היה הראשון שהפך חלק מחנות כלי המטבח שלו ואחרי זה את כולה לבית קפה, זה היה חידוש מרענן. 

זה נעשה בטעם טוב. הבת שלו שלמדה קולינריה בפריז הכינה מאפים מעולים. 

היה נחמד לשבת בחוץ ולצפות בשוק. 

הבעיה הייתה שההצלחה שלו גרמה גם לאחרים לעשות דברים דומים. 

לא בכל המקרים זה נעשה טוב כמו המקור. 

עדיין נותרו כמה סטקיות טובות בשוק. לא כמו פעם שאם היינו הולכים לשוק בערב זה היה כדי לאכול בסטקייה ולא כדי לשבת בבר. 

כמה מהסטקיות המיתולוגיות של השוק כבר מזמן נעלמו. 

שמות כמו "אבו שאבי" ו"מאיר וג'ינג'י" כבר לא מזוהים אצל צעירים כסטקיות שוק מעניינות וטובות.

הדילמה: להמשיך לקנות בשוק?

אני מניח שאני לא היחיד העומד בפני הדילמה הזו. בתקופה האחרונה יש כבר זליגות אל מחוץ לדפוס הקבוע של שוק פעם בשבוע.

אני לפעמים מדלג על ביקור שבועי בשוק וקונה במקומות אחרים. 

מה שראיתי בשבוע האחרון היה מה שגרם לי לשקול לצמצם את תדירות ואת היקף הביקורים בשוק. 

זו נפילת אסימון אחרי התרשמות מתמשכת של ירידה.

עדיין נותרו מקומות של השוק של פעם. 

עדיין אני קונה דגים טובים בשוק. 

עדיין יש שם סוחרים שאני מכיר אותם שנים ונוהג לקנות אצלם ולדבר איתם.

לא כולם מתאימים לתבנית שנוטים להדביק לבעלי דוכנים בשוק מחנה יהודה.

אחד מהם אפילו למד אצלי ברידג' בקבוצה קטנה בבית פרטי.

השורה התחתונה

כמו הרבה דברים, שמשתנים ונעלמים לאנשים הנמצאים ב"ישורת האחרונה" של חייהם, גם שוק מחנה יהודה שונה לגמרי מהשוק שהיכרנו פעם. 

הוא כנראה ימשיך להשתנות ולא לטובה.

תחזית אישית לשנה העברית תשפ"ג - בדיקת התאמה למציאות

 

לפני כשנה כתבתי תחזית אישית לשנה העברית שהייתה חדשה. 

עכשיו, קצת יותר משבועיים לפני תחילת השנה העברית הבאה, זה הזמן לבחון מה התממש מאותה תחזית אישית? 

אציג כל תחזית והאם התממשה. אם כן, באיזו מידה.

 

עבודה

אמשיך לעבוד בייעוץ כלכלי למשפחות, בהוראת ברידג' ובהרצאות על נושאים שונים. 

תחזית 

היקף העבודה שלי יתרחב בשנה העברית החדשה. 

התחזית לא התממשה.

התווספו נושאים חדשים להרצאות ומעט עבודה בנושא "ליפול ברשת", אבל היקף העבודה לא התרחב. הוא נשאר דומה להיקף העבודה בשנה הקודמת.

התנדבות

אמשיך להתנדב עם יוצאים בשאלה מהעולם החרדי ב"הלל" ועם ניצולי שואה. תווסף פעילות חדשה במסגרת המועצה לחוסן כלכלי של גילאי 60 פלוס בירושלים.

תחזית 

היקף ההתנדבות שלי עשוי לגדול או לקטון בהתאם לנסיבות. 

היקף ההתנדבות שלי עם ניצולי שואה לא צפוי לעבור שינוי.

היקף ההתנדבות שלי ב"הלל" צומצם מתחילת תהליך הגירושים שלי ורק עכשיו אני מגדיל אותו בהדרגה. ההיקף צפוי להיות קטן וממוקד יותר מאשר היה עד למשבר הגירושים.

היקף הפעילות במועצה לחוסן כלכלי אינו ברור משום שרק לקראת ראש השנה הפרויקט הושק.

לקראת סוף השנה העברית נעניתי בחיוב לפנייה לפעילות התנדבותית נוספת. אני חבר בועדת הביקורת של עמותת ויקימדיה ישראל.

הערב אשתתף בפגישה ראשונה.

התחזית התממשה.

כתיבה

כידוע לקוראי בלוגים שלי אני מרבה לכתוב. בנוסף לבלוגים מקצועיים על מחשוב ומערכות מידע, ניהול סיכונים ומשברים, ברידג' וכלכלת המשפחה אני כותב מאמרים באתר האינטרנט Jokopost וערכים בויקיפדיה העברית. 

 

כתבתי שלושה ספרי ברידג'. הספר הרביעי מוכן לפרסום. מה שחסר זה בחירת חנות הדפסה, שבה אדפיס עותקים, בנוסף להפצה של העתקים מקוונים.

 

תחזית 

היקף הכתיבה שלי יהיה דומה להיקף בשנה העברית הקודמת.

הספר הרביעי שלי פורסם בחודש אוקטובר 2022. קראו: הספר החדש שלי: 1NT בקיצור ולעניין.

התחזית התממשה.

ברידג' 

אני משחק ברידג' בתחרויות כמו פסטיבלים בינלאומיים בתל אביב ובאילת, אליפויות הארץ ומשחקי הליגה. גם השנה אמשיך לשחק. רמת המשחק שלי הייתה מאוד ירודה בתקופה של משבר סוף הנישואים שלי. הראש שלי היה במקום אחר. אני חוזר בהדרגה לרמה שלי לפני המשבר.

 

תחזית 

השנה אשיג עוד שתי נקודות בינלאומיות, הנדרשות לעלייה מדרגת רב אמן לדרגת רב אמן ארד. זהו המחסום העיקרי שלי לקבלת הדרגה הבאה.

חסרות לי גם הרבה נקודות ארציות, שהרבה יותר קל לי לקבל. להערכתי לא אקבל השנה מספיק נקודות ארציות על מנת לקבל את הדרגה הבאה.

קראו: פסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל אביב - סיכום אישי.

התחזית התממשה.

ספורט ופנאי

כמו בשנים קודמות רבות אני צפוי להמשיך לעשות ספורט שבע פעמים בשבוע. שילוב של הנאה ושמירה על בריאות. 

 

אחרי שאמצא את מקומי בדירתי יהיה לי יותר זמן פנוי. אוכל להתחיל פעולות פנאי חדשות. בפוסטים קודמים "זרקתי" כמה רעיונות כמו בישול ואפילו תחומים שמעולם לא אהבתי ומעולם לא הצלחתי בהם.

 

תחזית 

גם השנה ארוץ 10 קילומטר במרתון ירושלים. היקף הפעילות הספורטיבית שלי עלול לקטון באופן לא מודע. בדירתי השכורה אני עולה ויורד יותר מארבעים מדרגות מספר פעמים ביום. בדירה שלי מספר המדרגות יותר קטן.

אתחיל לפחות פעילות פנאי אחת לא מוכרת לי. אני פתוח לרעיונות של קוראים.

התחזית התממשה למעט תקופה של כחודשיים בהם הייתי מוגבל בהיקף ובסוג הפעילות הספורטיבית בגלל בעיה בריאותית. הבעיה גרמה לי להימנע מלרוץ 10 ק"מ במרתון ירושלים.

התחזית התממשה חלקית.

פעילות חברתית וזוגיות

תחומים אלה היו פחות מוצלחים עבורי בשנה האזרחית האחרונה. היו לא מעט רגעים של בדידות.

קוראי הבלוג הזה יודעים על כמה מחבריי, הלא רבים, שכבר עברו את "הישורת האחרונה". גם יצירת חברויות חדשות אינה פשוטה: למרבית בני גילי יש סדר יום ברור ומגובש, אני בתהליך של המצאת עצמי מחדש.

זוגיות מונוגמיסטית טובה עם אישה הייתה תמיד חשובה לי. כידוע לקוראי הבלוג, אני גרוש מחודש ינואר. אני מעוניין בזוגיות חדשה. אני פתוח להיכרויות חדשות. נושא הזוגיות חשוב לי מאוד כך שאקדיש לו פוסט העוסק רק בו. 

 

תחזית 

אתחיל לצור חברויות חדשות ו/או להעמיק ולהרחיב חברויות קיימות. 

אצא לפחות עם בת זוג פוטנציאלית אחת במהלך השנה.

יצאתי עם מישהי. לצערי, הקשר הסתיים מהר מדי. חידשתי מספר מצומצם של חברויות קודמות ושמרתי על לא מעט חברויות קודמות. 

התחלתי פעילות הליכה בקבוצה לפחות פעם בשבוע. 

בתום כל הליכה שותים ביחד קפה ומדברים. נוצרו שם גם חברויות חדשות. 

נוצרו גם התחלות של חברויות חדשות. 

לצערי, טרם נוצר קשר זוגי מתמשך. השנה אמשיך לנסות למצוא בת זוג ואולי אפילו אהבה.

התחזית התממשה.

בריאות

אי אפשר להתעלם ב"ישורת האחרונה" מהתסריט של מוות ומהתסריט של הרעה משמעותית במצב הבריאות. לא מעטים מחבריי כבר הלכו לעולמם. לא מעט ממכריי בני קבוצת הגיל שלי ואפילו צעירים יותר מתפקדים פחות או מתפקדים בקושי מסיבות בריאות. 

מדי פעם אני שומע על מישהו נוסף או מישהי נוספת המצטרפים לקבוצת הלא בריאים או הולכים לעולמם. 

 

בריאות סבירה היא מפתח למימוש התחזיות האופטימיות שלי.

 

תחזית  

מצב הבריאות שלי יהיה סביר. לא מעט מהתחזיות לעיל יתממשו בשנה העברית הקרובה.

התחזית התממשה חלקית.

פעילויות שכמו רבים אחרים, לא צפיתי מראש, היא הצורך להילחם על המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ואולי אפילו על המשך קיומה. 

יש גם כמה פעילויות חדשות בקנה. אם וכאשר יקרה משהו משמעותי אשתף גם את קוראי הבלוג.

השורה התחתונה

מרבית התחזיות שלי התממשו באופן מלא. חלקן התממשו באופן חלקי.

מקווה לשנה עברית טובה יותר לי ולכולנו.

לאן נעלם קולו של יואל הופמן?

 

שלשום (25.8.23) נפטר הסופר, המשורר והמתרגם מיפנית יואל הופמן. הופמן היה פרופסור באוניברסיטת חיפה. הופמן היה בן 86 במותו. הוא נולד ב-1937 ועלה לארץ בגיל שנה. 

בצעירותו היה שנתיים במנזר זן ביפן. בשנת 1969 חזר לאוניברסיטת קיוטו ביפן על מנת לסיים את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת תל אביב שעסקה בניתוח ההבדלים בין תפיסת האני במזרח ובמערב. 

לצערי, לא היכרתי אותו אבל למדתי ממנו הרבה. 

החיבור שלי לזן בודהיזם

על המסע המטאפורי שלי למזרח הרחוק כתבתי בפוסט "המסע" למזרח הרחוק. 

מספרים שהבודהה נדד על מנת להפיץ את תורתו. אחרי שעבר את הודו הגיע לסין. 

הגרסה הסינית לבודהיזם היא הדאואיזם. היפנים למדו מהסינים את הדאואיזם  וממנו פיתחו את הזן בודהיזם. 

בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת התחלתי ללמוד זן בודהיזם באמצעים הדלים שלי. 

עשיתי את זה בירושלים ולא במנזר זן ביפן. ברור לגמרי שכשלומדים את זה במנזר זן ביפן זה הרבה יותר אותנטי והרבה יותר מעמיק.  

לא היה לי את הכוח ואת האומץ לעזוב את הכל מאחוריי ולחיות שנה או שנתיים במנזר זן. 

בלית ברירה הסתפקתי בספרים שקראתי. את מה שקראתי נסיתי להפנים וליישם בחיי האישיים. 

סיפורי זן ושירי הייקו

אחד מהספרים שקניתי וקראתי היה "לאן נעלמו הקולות? סיפורי זן ושירי הייקו". 

את הספר תרגם מסינית ומיפנית יואל הופמן והוסיף מבוא ופירושים. 

הפירושים חיוניים למישהו כמוני, שאינו מבין זן בודהיזם לעומק. 

לא אגיד שלפני שקראתי את ספרו של הופמן לא ידעתי מה הם סיפורי זן. בהחלט ידעתי והבנתי יותר אחרי שקראתי אותו.

לעומת זאת, במושג שיר הייקו נתקלתי לראשונה בספר של הופמן. 

ההסברים המעמיקים שלו עזרו לי להבין את השירה המצומצמת הזו.

הייקו היא שירה עם הכי פחות מילים. 

בכל שיר יש שלוש יחידות 5,7,5 הברות. סמפר ההברות במילה יפנית הוא יותר מאחת. 

מספר המילים בשיר הייקו קטן במיוחד. 

במספר כל כך קטן של מילים חשוב הדיוק. כמו כן מאחורי מילה עשויות להסתתר תפיסות שלמות. 

מצאתי את עצמי קורא שוב ושוב את הסיפורים ואת השירים ומנסה ללמוד מהם. 

לא רק למדתי גם כתבתי

לא ניסיתי ללמוד לכתוב סיפורי זן או שירי הייקו. ניסיתי ללמוד כיצד לפעול בהווה גם על בסיס תפיסות של זן בודהיזם. 

 גם כתבתי. בעיקר שירים למגירה ומאמרים. 

כמה מהשירים שכתבתי היו על או בהשראת סיפורי זן שקראתי. רובם בתרגומו של הופמן. 

כמה מהשירים שכתבתי היו מינימליסטיים בהיקפם. לא בדיוק שירי הייקו אבל בהשראתם. 

כתיבה אחרת

כאמור, בתקופת לימודיי לתואר שני בפסיכולוגיה למדתי בכוחות עצמי על זן בודהיזם. 

את אחד הקורסים למדתי אצל פרופ' יורם בילו. הקורס היה על חלומות של קשישים בהקשר בין תרבותי. 

התחלקנו לזוגות וכל זוג אסף חלומות של קשישים במועדון יום אחר. במועדונים שונים היו בני עדות שונות. 

העבודה המשותפת הציפה הבדלים בספורי החלומות של בני עדות שונות.  

היות שהקורס עסק בנושאים רב תרבותיים ביקשתי רשות לכתוב עבודה סמינריונית על זן בודהיזם. 

הבקשה שלי קצת חריגה בהקשר של קורס בלימודי פסיכולוגיה.

בכל זאת נעניתי בחיוב. אהבתי לכתוב את העבודה ועשיתי כמיטב יכולתי על מנת שתבטא את הרעיונות של הזן בודהיזם. 

כשקיבלתי ציון טוב על העבודה, אמר לי פרופ' בילו שמקריאת העבודה מרגישים שהתנסיתי בפועל בזן בודהיזם.

כמי שלא ביקר ביפן עד לירח הדבש שלו כמה שנים אחרי כתיבת העבודה, ובוודאי לא העביר תקופה בחייו במנזר זן, ראיתי בזה מחמאה גדולה.

שיר שכתבתי הקשור לספר

וַרְיַאצְיוֹת עַל טְחִינָה

 

וְהָאִישׁ שֶׁטַּחַן קָמַח כָּה דַּק

צָחַק.

צְחוֹק גָּדוֹל וְחַזֵּק,

לֹא מְרֻסָּק.

נִשָּׂא עוֹד שַׂק

שֶׁל תִּקְוָה כְּאוֹבֶה

שֶׁאוֹבֶה שֶׁהוֹוֶה

מַיִם צְלוּלִים

לְאֻמְלָלִים שֶׁבְּאֻמְלָלִים

טוֹחֲנֵי הַמִּלִּים.

 

יְרוּשָׁלַיִם, 13.3.1984

טייסים מזווית אחרת

 

השיח הנוכחי במדינת ישראל (אוגוסט 2023) מוצף בהאשמות כלפי טייסי מילואים, שבחרו להפסיק להתנדב כמחאה על השינוי המשטרי, וכלפי טייסי חיל האוויר בכלל.

המקור להאשמות, שלא לומר הסתה, הוא בנימין נתניהו. מצטרפים אליו עושי דברו בממשלה ובכנסת ואזרחים שעדיין מאמינים לו.

הטייסים הללו ראויים להוקרה על תרומתם הגדולה והמתמשכת לביטחון מדינת ישראל. על סמך היכרותי עם מספר מצומצם של טייסים, גם על עשייה אזרחית חשובה. 

אין בדעתי להיכנס בבלוג האישי שלי לוויכוחים האלה. היות שכולם מדברים על טייסי חיל אוויר גם אני כותב על אינטראקציה, שהייתה לי לפני כמה שנים עם טייס לשעבר.

ההקשר בהחלט מתאים למוטו של בלוג זה: "הישורת האחרונה".  

הטלפון שלי מצלצל. אני עונה. איש שאינני מכיר אומר לי את שמו ואומר לי שהוא היה טייס בצבא. 

אני לא מבין מדוע הוא התקשר אלי ולמה הוא צריך להגיד לי שהוא היה טייס בצבא.

אז הוא אומר בצער עמוק "יוני מת". 

התחלתי להבין מדוע הוא מתקשר אלי. 

יוני היה שחקן ברידג' והייתי מיודד איתו. יוני גם שירת בצבא כנווט בחיל אוויר.

היכרתי אותו בקורס מורים לברידג'. כל שיעור היה כארבע שעות ברוטו. באמצע הייתה הפסקה ארוכה. 

בהפסקות דיברתי הרבה עם יוני ולא רק על ברידג'. 

אחרי הקורס נשארנו מיודדים. בכל פעם שנפגשנו בתחרות ברידג' ארצית (תחרות שבה מגיעים אנשים ממקומות שונים בארץ) שמחנו להיפגש ולדבר.  

הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה בפסטיבל ברידג בינלאומי באילת. 

בכניסה לאולם התחרות נפגשנו ודיברנו. הייתי אחד האחרונים שדיברו איתו.

באמצע התחרות שאלו: האם אחד השחקנים רופא? אחרי זה הגיע אמבולנס ולקחו מישהו שוכב על אלונקה. זיהיתי את יוני כשהאלונקה עברה ליד השולחן שלי.

חשבתי שיותר מאוחר אתקשר לבית החולים ואשאל לשלומו. 

כשיצאתי מאולם התחרות ללובי של מלון אחר, שבו שיחקו רוב המשתתפים, ישבו כמה אנשים, שאיני מכיר, ממועדון ברידג' בפתח תקווה בכניסה.

אחד מהם שאל אותי: אתה דיברת עם יוני? אמרתי שכן. הוא אמר לי שיוני נפטר. 

כתבתי לזכרו פוסט בבלוג שלי על ברידג': 

יוני אראל - להכריז ♠7 ולמות.

 

אחזור לשיחה עם הטייס. 

הוא סיפר לי שהוא ויוני היו באותו מטוס במלחמת יום הכיפורים. 

הטייס לשעבר התקשר אלי כמה חודשים אחרי מותו של יוני. כנראה הוא או מישהו שמכיר אותו נתקלו בפוסט בלוג שלי.

הוא רצה לקבל את פרטי הקשר של משפחתו של יוני ז"ל על מנת לבקר אותה.

נתתי לו את פרטי ההתקשרות של מנהל המועדון בפתח תקווה בו יוני שיחק. הוא בוודאי ידע לתת את פרטי הקשר של המשפחה.

ספיד דיטינג

 

העולם ב"ישורת האחרונה" של בני דורי שונה מאוד מהעולם שהיכרנו בצעירותינו. 

גם האופן בו מכירים בני או בנות זוג השתנה.

לא עוד מועדוני פנויים פנויות. לא עוד "חבר מאותו כוכב". במקום זה אתרי היכרויות, תוכניות ריאליטי, למשל: "חתונמי" שמעולם לא צפיתי בה ועוד. 

בסוף הספיד דייטינג, שאירגנה עיריית ירושלים לאזרחים ותיקים לכבוד טו' באב במסגרת ערב שנקרא "אין גיל לאהבה", ישבנו במעגל. 

משתתפות ומשתתפים הביעו את דעתם על הערב. 

צדקה אחת המשתתפות, שלא זכיתי להכיר, שאמרה שהתקופה הנוכחית היא תקופה שהכל מהיר ומידי. היא דיברה על וואטסאפ כדוגמה.

אולי גם חתונה בתוכנית ריאליטי משתלבת במגמה הזו?

בטח ספיד דייטינג שזו הפעם הראשונה שנחשפתי אליו.

מה זה ספיד דייטינג?

מספר שווה בשווה של גברים ונשים. 

כבר עובדה הראויה לציון ב"ישורת האחרונה". בדרך כלל יהיו יותר נשים במרבית האירועים.

הנשים נשארות במקומות קבועים. בכל פעם שמצלצל הפעמון גבר עולה שולחן אחד ויושב עם אישה אחרת. הזמן שהוקצה במקרה שלנו למפגש בודד הוא 5 דקות. בתום 5 דקות אפשר, אבל לא חייבים להחליף מספרי טלפון.

במהלך הערב נפגש כל גבר עם מספר לא קטן של נשים ואישה עם מספר לא קטן של גברים. 

רוב הדעות שהובעו במעגל

לרוב היו דעות ביקורתיות.

דיברו על סינון מוקדם. 

דיברו על התאמת גילים. 

דיברו על זמנים ארוכים יותר של כל מפגש על חשבון הקטנת מספר המפגשים.

בהמשך הערב

היו סדנאות שונות ובסופו הרצאה של ד"ר יעל דורון. 

מתנצל, אבל לא היה לי זמן לסדנאות ולא רציתי לחכות עוד שעתיים להרצאה שמאוד ייתכן שהייתה מועילה ומעניינת.

תודה למארגנים ולמבצעים

תודה למחלקה לגיל שלישי אגף חברה בעיריית ירושלים ולמחלקה לתושבים ותיקים - אגף הרווחה.

תודה לגיתית כהן מעיריית ירושלים שניהלה את הפעילות בשטח.

תודה למתנ"ס בארנונה הצעירה שבו התקיים הערב. 

תודה מיוחדת לד"ר יעל דורון שמלווה את "חתונמי" בטלוויזיה והנחתה את הספיד דיטינג בנועם ובמקצועיות.

תודה מיוחדת גם לזיו, בחור צעיר, שיש לו מקום לספיד דיטינג ברחוב ינאי והוביל ביחד עם ד"ר יעל דורון את הערב.

הזווית האישית שלי

במעגל הבעתי דעה ברורה בעד המתכונת של הערב. 

במענה למשתתפים שאמרו שבגלל הגיל של המשתתפים היה כדאי להקדיש יותר זמן לכל מפגש, ענתה ד"ר יעל דורון שהייתה להם התלבטות האם לא לתת זמן ארוך יותר בגלל גיל המשתתפפים? זיו לחץ על חמש דקות ודעתו התקבלה.

גם במקרה זה הלכתי עם הצעירים. דעתי זהה לדעתו של זיו.

עדיף לי להיפגש עם יותר נשים פחות זמן. 

בסופו של יום גם עשר דקות אינן זמן מספיק להיכרות. חמש דקות מספיקות לי על מנת להחליט האם לבקש טלפון ולהתקשר?

האם זה יסתיים בשיחה בלבד או בקשר קצר או מתמשך עם אחת מהן? איני יודע.

מי שמכיר ניסויים פסיכולוגיים על תפיסת הזמן מבין שהזמן הסובייקטיבי שונה מהזמן האובייקטיבי. 

ככל שקורים בו יותר דברים הוא נתפס כקצר יותר. 

אם לא קורה כלום, גם חמש דקות זה המון זמן. 

עשר דקות זה כמעט נצח אם אתרע מזלך ויש לך שלוש או ארבע פגישות חסרות משמעות.

בעד ספיד דיטינג

בהשוואה לאתרי היכרויות יש לטכניקה הזאת הרבה יתרונות:

1. זה אחד מול אחת ולא מספר גדול מאוד משני הצדדים.

כבר כתבתי בפוסט אחר על הקושי לבחור בין מספר רב של אפשרויות. 

2. אתה יודע מול מי אתה יושב

זו לא תמונה טובה במיוחד לפני כמה שנים שמישהי מעלה לאתר היכרויות. אתה רואה אותה כפי שהיא ללא כחל ושרק. 

3. זה בוודאי לא גבר ניגרי

כבר עליתי באתר היכרויות על מתחזה שניסה להשדתמש בטכניקות של Phishing. 

אותו או אותה מתחזה הציג את עצמו כגברת נחמדה ממוצא בריטי בעלת תואר שני. 

הניסיון והידע שלי בנושא הונאות ברשת הספיקו לי על מנת לחשוף שההסתברות שזהו גבר ניגרי גדולה מההסתברות שזו אישה ממוצא בריטי.

במקרה שלי היה Happy End. אחרי שהתרעתי לאתר שעליתי על מתחזה נמחק הפרופיל. 

נאלצתי להתריע שנית כשעלה פרופיל דומה עם תמונה אחרת וכתובת דוא"ל דומה. 

אז הצעתי להרצות בזום על הנושא. ב"מוטקה" אהבו את הרעיון ואחרי שהרציתי סיכמנו על הרצאה נוספת בנושא אחר וב-17.8 תהיה הרצאה נוספת שלי על נושא שונה לגמרי. 

נגד ספיד דיטינג

שוב זו השוואה לאלטרנטיבות. 

האלטרנטיבה של היכרות על בסיס פעילות משותפת נראית יותר אטרקטיבית בעיניי. 

זו אינה פעילות הממוקדת רק בדבר אחד ולכן יש אפשרות להיכרות הדרגתית משוחחרת ממתחים ולחצים, שרק אחרי זה מבשילה לסוג של קשר זוגי, קצר או ארוך.

גם היכרות עם חברה של ידידה המעוניינת בהיכרות עדיפה. 

שני הצדדים ניזונים ממידע ממישהי שהם מכירים ומעריכים. 

הגישה שלי

כמי שמחובר לזן בודהיזם היפני אני מנסה להיות בהווה ולחוות אותו. 

את החמש דקות של ספיד דייט אני מקדיש לביצוע אינטראקציה הכי טובה שאפשרית עם אישה שאני לא מכיר. 

זה מספיק בשביל להכיר מעט אותה ולספר מעט על עצמי. זה בהחלט מספיק לדעת האם ארצה לבחון קשר כלשהו איתה בעתיד. לאוו דווקא זוגיות. 

חילופי הטלפונים מאפשרים, בהסכמה הדדית, עוד פיסה של היכרות ומי יודע אולי גם יותר מעוד פיסה?

משהו שלמדתי מספר של פרופ' אדם גרנט

אם אתם רוצים להבין על מה אני כותב בפסקה זו, קראו קודם את הפוסט: 

מה הקשר בין הדפדפן בו אתם משתמשים לבין ילדים עניים באתיופיה? 

מחקר המצוטט בספר של פרופ' גרנט מגלה קשר סטטיסטי בין יציבות בעבודה והצלחה בה ב-Contact Center בבנק לבין דפדפן האינטרנט בו בחר העובד להשתמש. 

ההסבר לממצא זה הוא שמי שבחר בדפדפן שאינו ברירת מחדל נוטה לראות את התפקיד שלו באופן רחב יותר לבצע התאמות ושינויים. 

זה גם יותר מעניין לו (יציבות בעבודה) וגם מביא לתפקוד טוב יותר.

האנלוגיה במקרה שלי והספיד דייטינג היא, שאני חושב על האפשרות שלאינטראקציה הזו עשויות להיות גם תוצאות עקיפות מועילות מסוגים שונים. 

 

האם זאת שדיברתי איתה חמש דקות ולא ראיתי בה בת זוג פוטנציאלית תהיה ידידה שלי?

האם זאת, שלא ראיתי בה פוטנציאל לזוגיות, תבוא ללמוד אצלי ברידג' או תשלח מישהו אחר ללמוד אצלי ברידג'? 

האם מישהי או מישהי או מישהו שהיא מכירה יבואו לייעוץ כלכלי שלי? 

אולי אחלץ אותה או מישהו מבני משפחתה מ"נפילה ברשת"?     

אולי אעביר הרצאה ביוזמתה במקום כלשהו? 

מי יודע האם היא תכיר לי חברה שלה תהפוך לבת הזוג שלי?